פרק ט
[א]
אַל־תִּשְׂמַ֨ח
יִשְׂרָאֵ֤ל
׀
אֶל־גִּיל֙
כָּעַמִּ֔ים
כִּ֥י
זָנִ֖יתָ
מֵעַ֣ל
אֱלֹהֶ֑יךָ
אָהַ֣בְתָּ
אֶתְנָ֔ן
עַ֖ל
כָּל־גָּרְנ֥וֹת
דָּגָֽן:
[ב]
גֹּ֥רֶן
וָיֶ֖קֶב
לֹ֣א
יִרְעֵ֑ם
וְתִיר֖וֹשׁ
יְכַ֥חֶשׁ
בָּֽהּ:
[ג]
לֹ֥א
יֵשְׁב֖וּ
בְּאֶ֣רֶץ
יְהוָ֑ה
וְשָׁ֤ב
אֶפְרַ֙יִם֙
מִצְרַ֔יִם
וּבְאַשּׁ֖וּר
טָמֵ֥א
יֹאכֵֽלוּ:
[ד]
לֹא־יִסְּכ֨וּ
לַיהוָ֥ה
׀
יַיִן֘
וְלֹ֣א
יֶעֶרְבוּ־לוֹ֒
זִבְחֵיהֶ֗ם
כְּלֶ֤חֶם
אוֹנִים֙
לָהֶ֔ם
כָּל־אֹכְלָ֖יו
יִטַּמָּ֑אוּ
כִּֽי־לַחְמָ֣ם
לְנַפְשָׁ֔ם
לֹ֥א
יָב֖וֹא
בֵּ֥ית
יְהוָֽה:
[ה]
מַֽה־תַּעֲשׂ֖וּ
לְי֣וֹם
מוֹעֵ֑ד
וּלְי֖וֹם
חַג־יְהוָֽה:
[ו]
כִּֽי־הִנֵּ֤ה
הָֽלְכוּ֙
מִשֹּׁ֔ד
מִצְרַ֥יִם
תְּקַבְּצֵ֖ם
מֹ֣ף
תְּקַבְּרֵ֑ם
מַחְמַ֣ד
לְכַסְפָּ֗ם
קִמּוֹשׂ֙
יִֽירָשֵׁ֔ם
ח֖וֹחַ
בְּאָהֳלֵיהֶֽם:
[ז]
בָּ֣אוּ׀
יְמֵ֣י
הַפְּקֻדָּ֗ה
בָּ֚אוּ
יְמֵ֣י
הַשִּׁלֻּ֔ם
יֵדְע֖וּ
יִשְׂרָאֵ֑ל
אֱוִ֣יל
הַנָּבִ֗יא
מְשֻׁגָּע֙
אִ֣ישׁ
הָר֔וּחַ
עַ֚ל
רֹ֣ב
עֲוֺנְךָ֔
וְרַבָּ֖ה
מַשְׂטֵמָֽה:
[ח]
צֹפֶ֥ה
אֶפְרַ֖יִם
עִם־אֱלֹהָ֑י
נָבִ֞יא
פַּ֤ח
יָקוֹשׁ֙
עַל־כָּל־דְּרָכָ֔יו
מַשְׂטֵמָ֖ה
בְּבֵ֥ית
אֱלֹהָֽיו:
[ט]
הֶעְמִ֥יקוּ
שִׁחֵ֖תוּ
כִּימֵ֣י
הַגִּבְעָ֑ה
יִזְכּ֣וֹר
עֲוֺנָ֔ם
יִפְק֖וֹד
חַטֹּאותָֽם:
ס
[י]
כַּעֲנָבִ֣ים
בַּמִּדְבָּ֗ר
מָצָ֙אתִי֙
יִשְׂרָאֵ֔ל
כְּבִכּוּרָ֤ה
בִתְאֵנָה֙
בְּרֵ֣אשִׁיתָ֔הּ
רָאִ֖יתִי
אֲבוֹתֵיכֶ֑ם
הֵ֜מָּה
בָּ֣אוּ
בַֽעַל־פְּע֗וֹר
וַיִּנָּֽזְרוּ֙
לַבֹּ֔שֶׁת
וַיִּהְי֥וּ
שִׁקּוּצִ֖ים
כְּאָהֳבָֽם:
[יא]
אֶפְרַ֕יִם
כָּע֖וֹף
יִתְעוֹפֵ֣ף
כְּבוֹדָ֑ם
מִלֵּדָ֥ה
וּמִבֶּ֖טֶן
וּמֵהֵרָיֽוֹן:
[יב]
כִּ֤י
אִם־יְגַדְּלוּ֙
אֶת־בְּנֵיהֶ֔ם
וְשִׁכַּלְתִּ֖ים
מֵאָדָ֑ם
כִּֽי־גַם־א֥וֹי
לָהֶ֖ם
בְּשׂוּרִ֥י
מֵהֶֽם:
[יג]
אֶפְרַ֛יִם
כַּאֲשֶׁר־רָאִ֥יתִי
לְצ֖וֹר
שְׁתוּלָ֣ה
בְנָוֶ֑ה
וְאֶפְרַ֕יִם
לְהוֹצִ֥יא
אֶל־הֹרֵ֖ג
בָּנָֽיו:
[יד]
תֵּן־לָהֶ֥ם
יְהוָ֖ה
מַה־תִּתֵּ֑ן
תֵּן־לָהֶם֙
רֶ֣חֶם
מַשְׁכִּ֔יל
וְשָׁדַ֖יִם
צֹמְקִֽים:
[טו]
כָּל־רָעָתָ֤ם
בַּגִּלְגָּל֙
כִּי־שָׁ֣ם
שְׂנֵאתִ֔ים
עַ֚ל
רֹ֣עַ
מַעַלְלֵיהֶ֔ם
מִבֵּיתִ֖י
אֲגָרְשֵׁ֑ם
לֹ֤א
אוֹסֵף֙
אַהֲבָתָ֔ם
כָּל־שָׂרֵיהֶ֖ם
סֹרֲרִֽים:
[טז]
הֻכָּ֣ה
אֶפְרַ֔יִם
שָׁרְשָׁ֥ם
יָבֵ֖שׁ
פְּרִ֣י
בַֽלי־בַֽל־יַעֲשׂ֑וּן
גַּ֚ם
כִּ֣י
יֵלֵד֔וּן
וְהֵמַתִּ֖י
מַחֲמַדֵּ֥י
בִטְנָֽם:
[יז]
יִמְאָסֵ֣ם
אֱלֹהַ֔י
כִּ֛י
לֹ֥א
שָׁמְע֖וּ
ל֑וֹ
וְיִֽהְי֥וּ
נֹדֲדִ֖ים
בַּגּוֹיִֽם:
ס
פרק ט
[א]
אל תשמח
ישראל
׀
אל גיל
כעמים
כי
זנית
מעל
אלהיך
אהבת
אתנן
על
כל גרנות
דגן:
[ב]
גרן
ויקב
לא
ירעם
ותירוש
יכחש
בה:
[ג]
לא
ישבו
בארץ
יהוה
ושב
אפרים
מצרים
ובאשור
טמא
יאכלו:
[ד]
לא יסכו
ליהוה
׀
יין
ולא
יערבו לו
זבחיהם
כלחם
אונים
להם
כל אכליו
יטמאו
כי לחמם
לנפשם
לא
יבוא
בית
יהוה:
[ה]
מה תעשו
ליום
מועד
וליום
חג יהוה:
[ו]
כי הנה
הלכו
משד
מצרים
תקבצם
מף
תקברם
מחמד
לכספם
קמוש
יירשם
חוח
באהליהם:
[ז]
באו׀
ימי
הפקדה
באו
ימי
השלם
ידעו
ישראל
אויל
הנביא
משגע
איש
הרוח
על
רב
עונך
ורבה
משטמה:
[ח]
צפה
אפרים
עם אלהי
נביא
פח
יקוש
על כל דרכיו
משטמה
בבית
אלהיו:
[ט]
העמיקו
שחתו
כימי
הגבעה
יזכור
עונם
יפקוד
חטאותם:
ס
[י]
כענבים
במדבר
מצאתי
ישראל
כבכורה
בתאנה
בראשיתה
ראיתי
אבותיכם
המה
באו
בעל פעור
וינזרו
לבשת
ויהיו
שקוצים
כאהבם:
[יא]
אפרים
כעוף
יתעופף
כבודם
מלדה
ומבטן
ומהריון:
[יב]
כי
אם יגדלו
את בניהם
ושכלתים
מאדם
כי גם אוי
להם
בשורי
מהם:
[יג]
אפרים
כאשר ראיתי
לצור
שתולה
בנוה
ואפרים
להוציא
אל הרג
בניו:
[יד]
תן להם
יהוה
מה תתן
תן להם
רחם
משכיל
ושדים
צמקים:
[טו]
כל רעתם
בגלגל
כי שם
שנאתים
על
רע
מעלליהם
מביתי
אגרשם
לא
אוסף
אהבתם
כל שריהם
סררים:
[טז]
הכה
אפרים
שרשם
יבש
פרי
בלי בל יעשון
גם
כי
ילדון
והמתי
מחמדי
בטנם:
[יז]
ימאסם
אלהי
כי
לא
שמעו
לו
ויהיו
נדדים
בגוים:
ס