מאגר הכתר הושע פרק ט עם פירוש רד"ק

פרק ט
(א) אל תשמח - אם יקרה לכם דבר שמחה כמו חֻפות חתנים וזולתם , אין לך לשמוח כמו שאר העמים , כי הם לא עזבו אלהיהם , ואתה זנית מעל אלהיך ועבדת אלהי העמים. יש לך להתאבל על זה ולא לשמוח לשום שמחה , כמו שעשו דור המדבר: אחר שהוכיחם משה רבינו עליו השלום על דבר העגל , אמר: "וישמע העם את הדבר הרע הזה ויתאבלו" (שמ' לג , ד). והנביאים מוכיחים אותם בכל יום על עבדם עבודה זרה , ולא ישיתו לב. אהבת אתנן על כל גרנות דגן - לפי שהמשילו הנביאים עבודת עבודה זרה במעשה זונה אמר אתנן , כמו "אתנן זונה" (מי' א , ז). ופירוש על כל גרנות דגן - בעת שהייתי נותן גרנותם מלאות דגן , כמו שאמר "וישמן ישורון ויבעט" (דב' לב , טו). או יהיה פירוש על כל גרנות דגן - כי כשהיה הדגן בגורן היו עובדים העבודה זרה שם בגורן , לפי מחשבתם כי הנעבד ההוא הוא הנותן התבואה. (ב) גרן ויקב לא ירעם - כיון שאינם מכירים כי אני הנותן להם הדגן והתירוש , ומניחים עבודתי ועובדים אלהים אחרים (ראה לעיל , א) , לא ירעה אותם גורן ויקב , כי אביא עליו השדפון והירקון (ראה עמ' ד , ט) או הארבה או האויב , שלא יעשו ממנו גורן ויקב. וכן אמר בראש הספר "והיא לא ידעה כי אנכי נתתי לה..." (הו' ב , י). ותירוש יכחש בה - אמר ותירוש אחר שאמר ויקב , כי זָכרוֹ הגורן הוא על שם סופו , שיעשו ממנו לחם ברוב , אבל יקב - כולל בו שתי הנאות: אכילת הענבים ושתיית התירוש שיעשו מן הענבים; ואחר שאמר ותירוש , הנה לא כלל יקב כי אם אכילת הענבים , ואחר כן אמר: ותירוש. ופירוש יכחש בה - כאלו יכחש בהם , כי מה שיקוו ממנו לא ימצאו , שתהיה בו מארת יי'; כמו שאמר בנבואת חגי "בא אל היקב לחשף חמשים פורה והיתה עשרים" (ב , טז). ואמר בה , לשון נקבה - לעדת אפרים; כי כזה וכזה ידבר (ע"פ מ"א יד , ה) על העם: פעם לשון יחיד על דרך כלל , ופעם לשון רבים על דרך פרט , ופעם לשון נקבה - על העדה. ובמסרה (ראה מס"ק): שנים כתיבין 'בה' וסבירין 'בם'; והאחר: "ויכו בה" (מ"ב ג , כד). (ג) לא ישבו בארץ יי' - ירושלם. כיון שהם מטמאין אותה בגילוליהם לא ישבו בה , כי אין הארץ סובלת זמן רב עובדי אלילים; כמו שאמר "אלהי נכר הארץ" (דב' לא , טז). וכן מי שיעשה בה התועבות הכתובות , כמו שאמר "ולא תקיא אתכם הארץ בטמאכם אותה כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם" (וי' יח , כח). ושב אפרים מצרים - שאמר הכתוב עליהם "לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם" (שמ' יד , יג); וכן אמר בקללות בתורה "והשיבך יי' מצרים" וגו' (דב' כח , סח). ואע"פ שמלכות אפרים גלו על ידי מלך אשור (ראה מ"ב יז) , רבים מהם , קודם גלותם , שבו לארץ מצרים מפני הרעב והצרות שהשיגום בארצם. גם שרידים מאפרים היו עם דלת יהודה ובנימן כששבו למצרים אחר שמנעם ירמיהו הנביא בשם יי' (ראה יר' מב , ט - יב; מג , ה - ז). ובאשור טמא יאכלו - ובארץ אשור שגלו שם טמא יאכלו , כמו שאמר בנבואת יחזקאל "ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא בגוים" (ד , יג); כי בין הגוים לא יוכלו לאכול לחמם בטהרה ובנקיות. (ד) לא יסכו ליי' יין ולא יערבו לו - מה להם עתה להביא נסכים בית יי'?! כי לא יערבו לו - אינם ערבים לפניו , כי הם עוברים על מצותיו ועל תורתו. זבחיהם כלחם אונים להם - זבחיהם שמביאים לפני יֵחָשבו להם כלחם אונים - כמאכל אבלים , שהוא טמא; שהם טמאי מת. כל אוכליו יטמאו - כל האוכלים לחם אונים הם טמאים , כן זבחיהם טמאים. כי לחמם לנפשם לא יבא (בנוסחנו: יבוא) בית יי' - הקרבן שהם מביאים בעבור נפשם , כלומר: לכפרת נפשם , לא יבוא - כי אין תועלת להם בו ולא יכפר להם , בעבור כי הם מזידים; ואף בהביאם הקרבן אינם שבים מחטאם. אונים - אבלים; וכן "לא אכלתי באוני" (דב' כו , יד) - באבלי; אלא שזה שם וזה תואר. (ה) מה תעשו ליום מועד - יום החרבן יקרא 'יום מועד' ו'חג' , על דרך "קול נתנו בבית יי' כיום מועד" (איכה ב , ז). ויום החרבן הוא מועד וחג יי' , כי יי' קרא האויבים לבוא יחדיו לבית יי' להחריבו ולשפוך דם בני ישראל כדם זבחים , כמו שנאמר בנבואת ישעיה "והיתה לי כאריאל" וגו' (כט , ב). (ו) כי הנה הלכו משוד - כי הנה הלכו מכובד הרעב למצרים; ליום החרבן מה יעשו ואנה ינוסו לעזרה (ע"פ יש' י , ג)? שוד - הוא הרעב , כמו "השד והשבר" (יש' נא , יט). ופירושו: הרעב והחרב תקבצם מף תקברם , כי שם ימותו ההולכים שם בחרב וברעב. מף - כמו "נוף" (יש' יט , יג); וכן "כמהם" (ש"ב יט , לח) ו"כמהן" (שם , מא). מחמד לכספם - בתי חמדתם שהיו אוצרות כספם. קמוש יירשם - כאלו ירש אותם הקמוש שיהיה שם תמורת הכסף; כשיחרבו הבתים יצמחו בהם קוצים. קמוש וחוח - מיני קוצים. ויונתן תרגם מיני חיות: "קרסולין" , "חתולין". (ז) באו ימי הפקודה - שיפקוד האל עונם; ימי השלום - שישלם האל להם כמעשיהם הרעים. אז ידעו ישראל ויתודו , ויאמרו על נביאי השקר שהטעו אותם והיו אומרים להם "שלום שלום" (ראה יר' ו , יד) - אז יאמרו עליהם: אויל הנביא משוגע איש הרוח. על רוב עונך - על רוב עונך היה זה , שנטית אחר נביאי השקר ועזבת נביאי האמת. ורבה משטמה - לפיכך רבה משטמת האל עליכם. שלום - שֵם בשקל "פגול" (וי' ז , יח); "חתול" (יח' ל , כא). ויונתן תרגם: "דהוו מתנבן להון נביי קושטא ומשעממין להון נביי שקרא על דסגיאו חובך ותקיפו חטאך". (ח) צופה אפרים - אפרים שם לו צופה עם אלהי , והוא נביא השקר שאומר נבואתו בשם אלהי. נביא פח יקוש - הנביא ההוא הוא לאפרים על כל דרכיו כמו הפח היקוש שלוכד העופות; כן ילָכְדו אפרים בדברי נביאיהם. משטמה בבית אלהיו - והוא לו משטמה בבית אלהיו. נוכל לפרש בית אלהיו - בית העגלים שהם אלהיו , ונביא השקר שם מתנבא , והוא גורם לו משטמה בינו ובין האל יתעלה. ונוכל לפרש גם כן בבית אלהיו - בבית האל , שהוא בית המקדש. ויונתן תרגם: "מסגן תקלא בבית מקדשא דאלההון". ובדרש (? ראה רש"י): משטמה בבית אלהיו - זכריה שהרגו בבית המקדש; והנה הפסוק מדבר על אפרים , וזכריה הרגו בני יהודה (ראה דה"ב כד , כא)!? (ט) העמיקו שחתו - העמיקו סרה (ע"פ יש' לא , ו) ושחתו דרכיהם (ע"פ בר' ו , יב). כימי הגבעה - כימים ששחתו בני בנימן בגבעה , שהחזיקו דבר נבלה שנעשה בפילגש (ראה שו' כ). (י) כענבים במדבר - כמו אם ימצא אדם ענבים במדבר , שהוא ארץ ציה (ע"פ יואל ב , כ) אשר אין בו כל פרי שישמח להם , כמו שישמח אדם כשימצא בכורה בתאנה בראשיתה , כן מצאתי ישראל במדבר ופרנסתים וכלכלתים , לא חסרו דבר (ראה דב' ב , ז) , כאלו היו בארץ נושבת (ע"פ שמ' טז , לה); והמה לא הכירו בטובי ובאו בעל פעור וינזרו לבשת - היו נפרשים ממני ללכת אחרי הבשת , שהיא העבודה זרה , שעובדיה יבושו ויכלמו ממעשיהם (ע"פ יח' לו , לב). ויהיו שקוצים כאהבם - ויהיו לעבוד שקוצים כאשר אהבו את בנות מואב וזנו עמהן והטו את לבבם לעבוד את אלהיהם (ראה במ' כה , א - ב). או פירוש ויהיו שקוצים - בלא חסרון , כי העובד שקוץ הוא שקוץ. ופירוש בראשיתה - התאנה הראשונה המבכרת. וזכרון זה העניין - לומר: כמעשה אבות יעשו בנים: אני הטבתי עם אבותיכם ומרדו בי , וכן הטבתי לכם ופשעתם בי. ואדני אבי ז"ל פירש: טעם במדבר דבק עם מצאתי; ופירש הפסוק: כענבים וכבכורה בראשיתה - שישמח המוצא אותם , כן מצאתי אבותיכם במדבר ושמחתי עמהם. ופירש ויהיו שקוצים כאהבם - כמדת האהבה שאהבתים , כן היו שקוצים בעיני. (יא) אפרים - קרא הבנים 'כבוד' , כי הם כבוד האבות; כמו שכתוב "עטרת זקנים בני בנים" (מש' יז , ו); וכן הוא חק הבנים שמכבדים האבות. מלידה ומבטן ומהריון: מלידה - שימותו מקצתם בעת הלידה; ומבטן - שימותו מקצתם בבטן , שלא יגיעו להשלים ימי ההריון; ומהריון - שלא תהרין; כלומר , שתהיינה עקרות מקצתן. (יב) כי אם יגדלו את בניהם - אמר: ואם יהיה בהם שיִמלטו מאלה המקרים (ראה לעיל , יא) , ויגיעו ללידה ויגדלו אותם - נערים ימותו , לא יבואו לזמן שיקָראו 'אדם'; זהו שאמר: ושכלתים מאדם. כי גם אוי להם - ולא זו בלבד , כי גם בכל מעשיהם תהיה מארה , עד שיקראו 'אוי להם' בשורי מהם; כמו שאמר בתורה "והסתרתי פני מהם והיה לאכול" (דב' לא , יז). בשורי - בשי"ן כמו בסמ"ך. (יג) אפרים כאשר ראיתי לצור שתולה בנוה - ראיתי אפרים בשלוה גדולה , כמו שראיתי לצור שתולה בנוה טוב; ואחר כן כסוה המים - כן ראיתי אפרים שיוציא עתה אל הורג בניו: שיבאו עליהם האויבים , ויצאו מעריהם לקראתם למלחמה , ויהרגום אויביהם. ופירוש להוציא - הנה הוא מזומן בקרוב להוציא. ואפרים - שם כלל , ובניו - הפרטים; אלא שזכר לשון בניו לפי שזכר כליון הבנים. ויונתן תרגם אל הורג: "לקטלא לפולחן טעוותא בניהון". (יד) תן להם - אמר הנביא , מתפלל עליהם , כשראה שיוציא אל הורג בניו (ראה לעיל , יג): תן להם מה שתתן מכליון הבנים בבטן , או בעודם קטנים , ולא יכלו ביד אויב. רחם משכיל - שימותו בבטן. ואמר משכיל - כאלו הרחם משכיל אותם , כי ברחם הם שכולים. ושדים צומקים - אם יגיעו ללידה , שיצמקו שדי אמותם וימותו באפס חלב. צומקים - יבשים. (טו) כל רעתם בגלגל - כי שם חדשו המלוכה (ראה ש"א יא , יד) ומאסו אותי ממלוך עליהם. או פירוש בגלגל - לפי שהיה שם המשכן תחלה בגלגל אחר עברם הירדן , והיה המקום נבחר (ראה יהו' ד , יט - כ) , היו אומרים להם נביאי הבעל שיעבדו שם לבעל , לפי שהוא מקום נבחר; וכן אמר "בגלגל שוורים זבחו" (הו' יב , יב). מביתי אגרשם - כיון שהם מאסו בי ובעבודתי ובחרו להם עבודת אלהים אחרים , אגרשם מביתי; שאפילו ירצו לחזור ולעבוד בו - לא ימצאו , כי יחרב , למען כי הרבו לפשוע. לא אוסף אהבתם - אוסף בצרי. אהבתם - מקור; רוצה לומר: לאהבה אותם. כל שריהם סוררים - שריהם , שהיה עליהם להוכיחם ולהחזירם למוטב , הם סוררים; איך אקוה מהם תשובה?! לפיכך לא אוסף אהבתם. (טז) הכה אפרים - הכה ביד אויביו. שרשם יבש - ועוד דִמהו לעץ שיבש שרשו , שלא יעשה פרי; כן הם לא ילדון , כמו שאמר למעלה "מלדה ומבטן" (פס' יא). ויונתן תרגם כן: "בית ישראל דמן לאילנא דילקא שרשוהי מלרע ויבש נופיה מלעילא נוב לא יעביד אף אם ירבון בנין ואיקטיל שפר מעיהון". פירוש "נוב" - צמח או פרח. ויונתן תרגם "צמח בלי יעשה קמח" (הו' ח , ז): "נוב לא יעביד". ובמשנה (ראה משנה ע"ז ג , ח; ע"ז מב , א): מפני שהנבייה נושרת עליהם; ועוד אמרו (ראה משנה מעילה ג , ח): מועלין בעצים ואין מועלין לא בשפוי ולא בנבייה. (יז) ימאסם אלהי. אמר הנביא ימאסם אלהי - כי איננו אלהיהם; כי לא שמעו לו - לפיכך ימאסם וישלחם מעל פניו , שיהיו נודדים בגוים.