מאגר הכתר יואל פרק א עם פירוש ראב"ע

פרק א
(א) אין לנו דרך לדעת דורו , ולפי הפשט איננו בן שמואל (ראה ש"א ח , א - ב; רש"י לפסוקנו). ודע: כי כל נביא שיזכיר שם אביו , היה נכבד. ואם היה אבי אביו נכבד , יזכיר שניהם , כמו צפניה [בן כושי בן גדליה בן אמריה בן חזקיה] , עד שהגיע אל הנכבד , שהוא חזקיה המלך (ראה צפ' א , א). (ב) שמעו. זה הנביא התנבא על ארבה שיבא להשחית את הארץ. ובימי משה היה מין 'ארבה' לבדו (ראה שמ' י , יד - טו) , ועתה עם הארבה - גזם וילק וחסיל (ראה להלן , ד). ואלה שלשה מינין אסורין. ואמר לזקינים , בעבור ההיתה כזאת. (ג) עליה - מזה הפסוק נשמע , כי הדור איננו מספר ידוע. (ד) יתר. הגזם - יבא תחלה. אמר יפת , כי גזם כמו 'גוזז' , והמ"ם - כמו 'חנם' , 'ריקם'; וילק - ש"ילוק בלשונו" (שו' ז , ה) , וחסל - כורת , כמו "יחסלנו" (דב' כח , לח). (ה) הקיצו - פועל עומד; ולא ימצא זה הטעם יוצא. עסיס - מגזרת "ועסותם רשעים" (מל' ג , כא) , כי ידרכוהו ברגל. (ז) שם - דבר שנגזר להיות , ידבר בלשון עבר. לקצפה - "כקצף על פני מים" (הו' י , ז) - שאין בו ממש. חשוף חשפה - שקלפה. הלבינו - פועל עומד , כמו "הקיץ" (מ"ב ד , לא). (ח) אלי - אמרי "אללי לי" (מי' ז , א). ויפת אמר כי האל"ף תחת ה"א , כמו "הלילי" (בנוסחנו: הילילי; יש' יד , לא) , ולא דבר נכונה. ואילו היה אומר , כי האל"ף תחת יו"ד "יללה" (צפ' א , י) - גם הוא נכון. והנביא אמר לאדמה: אלי , או לנפשו. כבתולה - שמת בעל נעוריה בימי שמחתה. (ט) הכרת - כדרך "כי מי נדה לא זורק עליו" (במ' יט , יג). והטעם , שיאמר לשיכורים: איך תמצאו אתם יין? והנה הכרת מנחה ונסך - שהוא חיוב הציבור! והזכיר המנחה , בעבור "כי שדד דגן" (להלן י); גם הנסוך , אם לא יִמָצא , מעכב. (י) אבלה אדמה - הטעם: אבלו יושביה. (יא) הובישו. אכר - תאר; והאל"ף שורש , ואין כמשקלו. (יב) הגפן הובישה - דרך משל , וכן הוביש ששון. (יג) חגרו - שק; והטעם: אין לכם במה תתרצו אליו להקריב עולות , כי עולת התמיד אין להם. (יד) קדשו - כמו 'הכינו'. עצרה - שלא יעשה אדם מלאכה. ויפת אמר: קהלה , כמו "עצרת בוגדים" (יר' ט , א). אספו , אתם זקנים , כל יושבי ארץ ישראל. בית יי' - בחסרון מלת 'אל'. (טו) אהה - מלה זו תֵאָמר כדרך פחד. ויפת אמר כי האל"ף נוסף. וכשוד - הטעם: מי יוכל להמלט משוד שיבא מהשם? והנגיד ז"ל אמר , כי שדי - תאר , כמו "עלי לבי דוי" (יר' ח , יח). רק אמר , כי היו"ד תחת אות הכפל , כמו "דליו שוקיים [מפסח]" (מש' כו , ז); והטעם: מתגבר ומנצח. על כן אמר כי במקום הזה איננו שם הנכבד; וכזה "כקול מים רבים כקול שדי" (יח' א , כד); וככה "והיה שדי בצריך" (איוב כב , כה) - תקיף; והעד: "וכסף תועפות לך" (שם) , וכתוב "ושית על עפר בצר" (שם , כד); ויפה אמר. (טז) הלא. נכרת - ישרת בעבור אחר: נכרת שמחה וגיל , בעבור היין "המשמח אלהים ואנשים" (שו' ט , יג). (יז) עבשו - אין לו חבר. אמר רבי מרינוס (השרשים: 'עבש'): התעפשו. פרודות - הם גרגרי החטה והשעורה הזרועים , שהם תחת מגרפותיהם; והטעם (השרשים: 'גרף'): העפר. וככה יפרש (שם) "או באגרוף" (שמ' כא , יח) , והאל"ף נוסף. נהרסו ממגורות (השרשים: 'גור') - מקומות חבורים לדגן , כמו אוצרות; כמו "על דגן ותירוש יתגוררו" (הו' ז , יד). והמלה זרה לתוספת שנים מ"ימין. (יח) מה. נבוכו - כמו "נבוכים" (שמ' יד , ג) , כי השורק בא תחת חולם. נבוכו - על משקל "נכונו ללצים שפטים" (מש' יט , כט). נאשמו - כמו "תאשם שומרון" (הו' יד , א). (יט) אליך - דברי הנביא , כי יספר שהיתה שנת בצורת , וזהו כי אש. אכלה נאות - כמו "נות (לפנינו נוסף 'כרת') רועים" (צפ' ב , ו). ורבי משה הכהן אמר כי הטעם כמו כל עצי השדה - "אשר שם צפרים יקננו" (תה' קד , יז). ויפת אמר: כאלו אכלה אש; ונכון היה , לולי "כי יבשו אפיקי מים" (להלן , כ). (כ) גם - דרך משל , כי עצי השדה צועקים. גם בהמות... תערג (בנוסחנו: תערוג) - כל אחת ואחת; כדרך "בנות צעדה" (בר' מט , כב). כי יבשו אפיקי מים - המקומות ששם מים רבים עמוקים; כי אין להם מים לשתות. ואש אכלה נאות המדבר - ואין להם מה יאכלו.