מאגר הכתר יואל פרק א עם פירוש ר' אליעזר מבלגנצי

פרק א
(ב) הזקנים - שזוכרים ימים קדמונים. ההיתה זאת - מכה כזאת. בימיכם - שיוכל אדם לומר: מקרה הוא היה לנו (ע"פ ש"א ו , ט) , ולא בעוננו לקינו בה , שכך , בלי שום שארית ופליטה (ע"פ עז' ט , יד) , אכלו האויבים וכלו הכל. (ד) יתר הגזם - ארבעה מיני חגב מונה כאן , רמז לארבע מלכיות שכלם באו בזה אחר זה , ומה ששייר זה כלה זה. וחוזר לפרש אכילתם וכליונם דרך משל , כדרך שהתחיל במיני חגב שאוכלים פרי הארץ. (ה) הקיצו שכורים - שהיו רגילים לישן בכובד שכרותם - עתה יקיצו ויבכו. והמליצה היא: (ו) כי גוי עלה על ארצי , שניו שני אריה - להשחית את האדם. (ז) לקצפה - כקצף הנימס על פני מים (ע"פ הו' י , ז). חשף חשפה - גלד העץ. הלבינו שריגיה - מרוב יובש; שלשעבר היו רטובים וירוקים ולחים. (ח-ט) אלי כבתולה - לשון נהי וקינים , כאדם הגונח וכואב; מלשון "אללי לי" (מי' ז , א). על בעל נעוריה - על הראוי להיות בעל נעוריה , שהיה מזומן להכניסה לחופה; והכל מתוקן לסעודה ולשמחה , ומת. כן סמוך לעת הקציר והבציר , שהיו הכל סבורים לאסוף תבואותהם ולשמוח , ואז באו מיני חגבים ואויבים ולקחו הכל , והכרת מנחה ונסכי שמחה מבית יי'. (יב) כי הוביש - המקום. ולפי שרצה להוביש ששון מבני אדם , יבשו הכל. (יג) חגרו - שקים. (טו) כשוד שמשדי יבוא - שגדול הוא מאד. 'שדי' - אינו רגיל בנביאים , ועל 'לשון נופל' תְפסוֹ. (טז) הלא נגד עיננו (לפנינו: עינינו) - סמוך לקציר ולבציר. מבית אלהינו - מוסב על נכרת. ועונה נכרת לשני דברים: לאוכל ולשמחה וגיל; כמו "אהי מלכך" (הו' יג , י) , שעונה ומוסב לפניו ולאחריו; וכהנה רבות. (יז) עבשו פרודות - פתרונו לפי ענינו: ענין כלי אוצר , כגון חביות יין ושמן המתקלקלין ומתעפשין בהישארם ריקנים. תחת מגרפותיהם תחת צנורותיהן המקלחין וגורפין ומושכין אליהם היין והשמן; כענין "נחל קישון גרפם" (שו' ה , כא) - משכם אליו. ממגורות - 'גרנייש' (חסרים בלעז). (יח) נאשמו - 'שונט פליינץ' (בלעז); כמו "לא יאשמו כל החוסים בו" (תה' לד , כג); "האשימם אלהים" (תה' ה , יא); "קולע אל השערה ולא יחטיא" (שו' כ , טז). כן לשון 'חטא' ו'אשמה' משמשים ברב מקומות. (יט) נאות - דירות רועים שעושים במדבר - במקום המרעה. (כ) תערג (בנוסחנו: תערוג) אליך - לצמאון. אפיקי מים - מוצאי מים (ע"פ יש' מא , יח).