מאגר הכתר יואל פרק א עם פירוש רד"ק

פרק א
(א) דבר יי' אשר היה אל יואל בן פתואל - זה הנביא נתנבא תחלה על הארבה שיביא האל בארץ ישראל על עוונותיהם (ראה להלן , ד ואי') , ואחר כן נתנבא נבואה עתידה לימות המשיח. ויש אומרים (ראה רש"י ור"י קרא) , כי בימי יהורם בן אחאב נבא זה הנביא; שהיה רעב בארץ , כמו שאמר "כי קרא יי' אל הרעב וגם בא אל הארץ שבע שנים" (ראה מ"ב ח , א): הארבע שנים היו מיני ארבה והשלש שנים היו גשמים נעצרים. ובסדר עולם (סע"ר כ) אומר , כי בימי מנשה נבא; ואמרו: יואל , נחום , חבקוק נתנבאו בימי מנשה , ולפי שלא היה מנשה כשר , לא נקראו על שמו. (ב) שמעו זאת הזקנים - כי הם ראו יותר במה שעבר בימיהם; כמו שאמר "זקניך ויאמרו לך" (דב' לב , ז). ההיתה זאת בימיכם - אם היתה; הה"א - ה"א השאלה. ואם בימי אבתיכם - כי הארבה שהיה במצרים לא היה אלא מין אחד (ראה שמ' י , ד ואי'). ואע"פ שאמר בספר תילים "ויתן לחסיל יבולם" (עח , מו) , ואמר "וילק ואין מספר" (קה , לד) - הארבה היה עקר ושני המינין באו עמו; לפיכך לא נזכר בתורה אלא ארבה , ולא היה אלא עת אחת. וזה היה ארבע מינים: גזם , ארבה , ילק , חסיל (ראה להלן , ד) , ובאו בארבע שנים זה אחר זה; כמו שאמר "יתר הגזם" (שם). וזאת הרעה לא היתה אלא עד אותו הזמן. (ג) עליה - על הגזרה הזאת. לדור אחר - בניהם הבאים אחריהם; כלומר: לִזְמן תוכלו לספר זאת הגזרה. (ד) יתר הגזם - מה שהותיר הגזם בשנה ראשונה אכל הארבה בשנה שנייה; כי לא באו ארבעת המינים בשנה אחת , אלא זה אחר זה בארבע שנים. וכן אמר "ושלמתי לכם את השנים" וגו' (יואל ב , כה). יש אומרים (ראה ראב"ע): נקרא 'גזם' על שם שגוזז התבואה , ו'ארבה' לפי שהָרַב שבמינין , ו'ילק' לפי שהוא כלוקק ולוחך העשב , ו'חסיל' לפי שהוא כורת הכל , מן "יחסלנו הארבה" (דב' כח , לח). ויונתן תרגם: "מותר זחלא אכל גובא ומותר גובא אכל פרחא ומותר פרחא אכל שמוטא". (ה) הקיצו שכורים ובכו - אותם הרגילים להשתכר ביין , עתה הקיצו משנתכם ובכו יומם ולילה (ע"פ יר' ח , כג) כי לא תמצאו יין , כי הארבה יאכל הענבים (ראה לעיל , ד). עסיס - נקרא היין 'עסיס' , וכן כל משקה שיצא על ידי כתישה ודריסה נקרא כן; מן "ועסותם רשעים" (מל' ג , כא). ויונתן תרגם עסיס: "חמר מרית". (ו) כי גוי - כל קבוץ מן החי יקרא 'גוי'; לפיכך אמר על הארבה גוי , וכן אמר על הנמלים "עם לא עז" (מש' ל , כה) , ועל השפנים "עם לא עצום" (שם , כו). שניו שני אריה - כאלו לו שינים כשני אריה וכמתלעות לביא לו; והמתלעות הם השינים הגסות , והלביא גדול מהאריה. ויונתן תרגם: "שינוהי שיני אריון וניבוהי כבר אריון"; והנה נאמר "ובני לביא יתפרדו" (איוב ד , יא) - נראה כי לא נקרא הקטן 'לביא'. (ז) שם גפני לשמה - עבר במקום עתיד. או פירושו: יאמר יושב הארץ בבואו: שם גפני לשמה; וכן "כי גוי עלה על ארצי" שזכר (לעיל , ו) , ותאנתי לקצפה - כל הכנויים הם דְבר יושב הארץ; או הוא דבר הנביא , וכן תרגם יונתן: "שוי פירי גפני עמי לצדו". פירוש לקצפה - לקצף ולזעם ולמארה. ויונתן תרגם: "למפחת נפש". ויש מפרשים לקצפה - לקליפה , וכן מפרשים "כקצף על פני מים" (הו' י , ז); רוצה לומר , שהסיר הארבה הקליפה , שיאכלנה. חשוף חשפה - הכינוי: לתאנה גם לגפן; וכן הלבינו שריגיה. ופירוש חשפה - גלה אותה; כלומר , שהסיר קליפתה. וכן תרגם יונתן: "מיקלף קלף ורמא"; ופירושו: השליך הקליפה לארץ באכלו הלַחוּת שבין הקליפה לעץ. או פירוש חשפה והשליך - שאכל העלים והסמדר השליך לארץ , והנה היא מגולה. הלבינו - כי אחר שימוץ הארבה הלחות , נשארו השריגים יבשים ולבנים. הלבינו - פועל עומד; וכן "כשלג ילבינו" (יש' א , יח). (ח) אלי - אומר כנגד כנסת ישראל: קונני על זאת הרעה ועשי אבל גדול , כמו הבתולה שנישאת לבחור ומת בעודה נערה עדיין; כי אז היא רוב שמחתם זה בזה , וכשמת - מתאבלת אבל כבד והיא חוגרת שק תחת עדיה וחליתה (ע"פ הו' ב , טו). אלי - פירושו: קונני; ותרגום "ויקונן המלך" (ש"ב ג , לג): "ואלא מלכא" (ת"י). חגורת שק - הפועַל הזה נשתמשו בו בַּפועֵל ובַפעול כאחד: יאמר "חוגר" (מ"א כ , יא) ויאמר "חגור" (שו' יח , יא); וכן 'לובש' ו"לבוש" (זכ' ג , ג). (ט) הכרת מנחה ונסך - אמר הכרת , לשון זכר , ואמר מנחה שהיא לשון נקבה? לשון זכר נופל על העניין , כלומר: קרבן המנחה והנסך. וכן "המנחה אשר יעשה מאלה" (וי' ב , ח); "יעשה מלאכה" (שמ' לא , טו). הכרת - בניין 'הפעל' , כי הארבה הכריתו. ואם פסק מהם הדגן והתירוש , ממה יביאו מנחה ונסך לבית המקדש , והם אין להם מה יאכלו ומה ישתו?! אבלו הכהנים - שהיו אוכלים משלחן יי' , ואין. (י) שודד. אבלה - נשחתה ושָמְמה , כי אין בה פירות; וכן "אבל תירוש" (יש' כד , ז). הוביש תירוש - כמו "יבש" (יש' טו , ו); והוא פועל עומד. וכן תרגם יונתן: "יבישו גופניא". או יהיה מעניין 'בשת'; ויאמר זה על דרך משל , כאלו יש לו בשת כשנפסק. אומלל - עניין כריתה. וזכר דגן , תירוש ויצהר , כי אלה השלשה הם רוב חיי האדם. (יא) הובישו - צווי; וכן הלילו (בנוסחנו: הילילו). ואמר הובישו - ראוי לכם שתבושו , כי מעשיכם וטרחכם בשדה הוא לריק. אכרים - הם עובדי השדות. כורמים - עובדי הכרמים. וטעם אכרים - על חטה ושעורה , וטעם כורמים - על הגפן (ראה להלן , יב). (יב) הגפן הובישה - יבשה. וכן תרגם יונתן: "יבישו גופניא". או עניין 'בשת' , כמו שפירשנו "הוביש תירוש" (לעיל , י). כי הוביש ששון - יבש; כלומר: נפסק. כי התבואות והפירות הם ששון בני אדם. וכן תרגם יונתן: "ארי פסקת חדותא". או יהיה עניין 'בשת' , על דרך משל (ראה שם). (יג) חגרו - רוצה לומר: חגרו שק. ופירש אחר כן: לינו בשקים. ופירוש בואו - באו בית יי' ושם ספדו. ואמר לינו - כי אפילו בלילה לא תסירו השקים מעליכם , אולי ירחם יי' עליכם. אמר: משרתי מזבח , ואמר: משרתי אלהי - והשירות הוא במזבח לאלהים; וסמך השירות למזבח כמו "אשר ישרתו לה בהם" (במ' ד , ט). (יד) קדשו צום - הַזמינו העם לתענית. ויונתן תרגם: "גזרו תענית". קראו עצרה - שיהיו נעצרים העם ממלאכתם ויאספו לתפלה ובקשה. וזעקו אל יי' - אולי ישמע זעקתכם ויסיר מעליכם המכה הזאת. וכל זה אומר הנביא שיעשו בבוא הארבה עליהם; או שישובו בתשובה טרם בואו , והאל ברחמיו יבטל הגזרה. (טו) אהה ליום - אמרו: אהה ואוי ליום שיבוא. וכשד משדי יבא (בנוסחנו: יבוא) - וכמו שד שיבא פתאום , כן יבוא זה היום משדי. והנגיד פירש משדי - מחזק; וכן "כקול מים רבים כקול שדי" (יח' א , כד): שודד חזק ותקיף שאין דרך להמלט ממנו. (טז) הלא (בנוסחנו: הלוא) נגד עינינו אוכל נכרת - נראה התבואה מבושלת , ויבא הארבה לעינינו ויכרתנו. וכיון שנכרת האכל , נכרת מבית אלהינו שמחה וגיל. כי היו מביאים קרבנות בחג הקציר ושמחים שם; כי שמחה גדולה היה הקציר , כמו שאמר "כשמחת בקציר" (יש' ט , ב). (יז) עבשו פרדות - כמו 'עפשו' , עניין עפוש; כי הבי"ת והפ"א ממוצא אחד. וכן במשנה (פאה ו , א): 'הבקר לעניים' - כמו 'הפקר'. פרודות - הם גרגרי הזרע שהם תחת הארץ. ואמר כי מארה אחרת תהיה , כי הזרע יהיה נשחת ומעופש תחת הארץ ולא יצמח; ואשר יצמח - יאכלנו הארבה. או יתעפשו גרגרי הזרע מפני הגשמים שלא ירדו עליהם , כי עצירה גדולה תהיה גם כן בשנים האלה. ומגרפותיהם - בסגול המ"ם. והם חתיכות העפר; וכן "באבן או באגרוף" (שמ' כא , יח) לדעת קצת המפרשים (ראה ראב"ע בפירוש א , הקצר , שם). ויונתן תרגם: "איתמסיאו גרבי חמר תחות מגופתהון" - תרגם מגרפותיהם כמו 'מגופת החבית' (ראה משנה כלים ג , ו). נשמו אוצרות - אוצרות התבואה נשמו כי אין דבר להכניס בהם , והנה הם שוממים. נהרסו ממגורות - כפל עניין במלות שונות , כי 'מגורות' כמו אוצרות; וכן "העוד הזרע במגורה" (חגי ב , יט). ופירוש נהרסו - כאלו נהרסו , כי לא יכניסו בהם דבר. או: נהרסו - כי אין חושש להם לתקנם כמנהגם משנה לשנה , ונופלים ונשחתים. והמ"ם הראשונה במלת ממגורות - נוספת גם כן , מאותיות אמתי"ן , ובאו שתי אותיות נוספות כאחת במלה; וכן "מתלאה" (מל' א , יג). ואדני אבי ז"ל כתב כי המ"ם הראשונה לשמוש , כמו אם היתה בחירק: מִמְּגורות; ופירושו: מקצתם , מהמגורות נהרסו. וכמהו מ"ם השמוש בפתח "כי למַבראשונה" (דה"א טו , יג). כי הוביש דגן - פירשנוהו (לעיל , י). (יח) מה נאנחה בהמה - אמר דרך כלל , ואחר כן פרט. נבוכו - עניין בלבול , כאדם מבולבל בדעתו , לא ידע מה יעשה; וכן "נבוכים הם בארץ" (שמ' יד , ג). גם עדרי הצאן - אמר , כי עדרי הצאן ימצאו פעמים מרעה שלא ימצאוהו הבקר , לפי שהם עולים בגבעות ובהרים , מה שלא יעשו הבקר ברוב. נאשמו - האל"ף בשו"א לבדו , ועניינו עניין 'שממה'; וכן "תאשם שומרון" (הו' יד , א) , כמו שפירשנו (שם). (יט) אליך יי' - כי אין מושיע זולתך. כי אש - כאלו אש ולהבה עברה בהם כשעבר הארבה בהם. נאות מדבר - אהלי הרועים יקָראו 'נאות' , והוא בחלוף הו"ו באל"ף , מן "נוה" (יש' כז , י). וכן תרגם יונתן: "דירוות מדברא"; והוא לשון דירה או לשון דיר בדברי רבותינו ז"ל (ראה תוס' בכורות ז , ב): נכנסות לדיר להתעשר. (כ) גם בהמות שדה - אפילו חיות השדה , שימצאו מרעה בהרים רחוק מן היישוב ולא בא שם הארבה. תערוג אליך - מפני הצמא. כי יבשו אפיקי מים - כי הארבה היה באלה השנים , ועצירת גשמים היה; אע"פ כן חיות השדה שהולכות למרחוק , הנה והנה , ימצאו מרעה במקומות הלחים מעט הנה מעט הנה; אבל לא ימצאו מים לשתות , כי בעצירת הגשמים ייבשו הנהרות ואפיקי מים. ואע"פ שהם צריכים למאכל , יותר הם צריכים לשתות. תערוג - כל אחת ואחת. והוא עניין צעקה על הצמא , כמו "כאיל תערוג על אפיקי מים" (תה' מב , ב). ואש אכלה נאות המדבר - מקומות הדשא שהיו במדבר יבשו , כאלו אש אכלה אותם. וקראם 'נאות' - לפי שנוטים שם אהלים הרועים שוכני המדבר , ואע"פ שהוא רחוק מן היישוב.