מאגר הכתר יואל פרק א עם פירוש רש"י

פרק א
(א) אל יואל בן פתואל - בן שמואל הנביא (ראה ש"א ח , ב) , שפיתה לאל בתפילתו (ראה שו"ט פ , א). יש אומרים , שנבואה זו היתה באותן שבע שנים שאמר אלישע: "כי קרא יי' לרעב" וגו' (מ"ב ח , א) , ובימי יהורם בן אחאב היו. ובהלכות גדולות נמצא (ה"ג עו): יואל , נחום וחבקוק היו בימי מנשה. (ב) ההיתה זאת - האמורה למטה. (ד) יתר הגזם וגו' - גזם , ארבה , ילק וחסיל - מיני גובאי (ראה נח' ג , יז) הם. ונתנבא עליהם שיבאו , ובאו באותן הימים וכלו ירק השדה ופרי העץ. (ה) [הקיצו שכורים - הרגילים ביין.] עסיס - יין טוב. [עסיס מתורגם: "מרית" , ולא כן מתורגם בכל מקום. ולא מצאתי גזרתו , ושמא מלשון "מר ואהלות" (תה' מה , ט) , או שמא "מרי חלמא לשנאך" (דנ' ד , טז); ולשון אחרון נראה לי.] (ו-ז) גוי עלה על ארצי - הגובאי הזה כינהו בצבא גוים. לקצפה - [לשון 'קצף';] למפח נפש. חשוף חשפה והשלך (לפנינו: והשליך) - קלף קליפת העץ והשליכה , עד הלבינו זמורות הגפן. מתלעות - הן שינים הגסין שלועס בהן. (ח) אלי - "קינה" (עמ' ה , א ועוד) מתרגמינן: "איליא" (ת"י). (ט) הכרת - כמו "נכרת" (להלן , טז); ה"י הנקודה בחטף קמץ (קמץ קטן) עומדת במקום נו"ן , כמו "וחית השדה השלמה לך" (איוב ה , כג). (יא-יב) בשו (לפנינו: הבישו; ראה יר' יד , ד) - "הכלמו" (שם , ג). איכרים - מנהיגי המחרישה. על חטה ועל שעורה - מוסב על האיכרים; ועל הכורמים אומר: הגפן הובישה. אומללה - נכרתה; פסק פריה. הוביש - כמו 'יבש'. (יד) קדשו צום - הזמינו צום. עצרה - אסיפה. (טו) אהה - לשון גניחת יללה. וכשוד - וכביזת שודדים יבא (בנוסחנו: יבוא) מאת המקום. (טז) נגד עינינו - אנו רואים. [מבית אלהינו שמחה וגיל - יין , המשמח אנשים.] (יז) עבשו - העלו חלודה ועיפוש; 'מדושיר' בלעז. פרודות - תירגם יונתן: "גרבי חמר". מגרפותיהם - תירגם יונתן: "מגפתהון" , מגופת כיסוי החבית. נשמו אוצרות - של יין ושמן. ממגורות - מגורות של חטין. (יח) נבוכו - נתערבלו ונסגרו ותעו ביערים ובמדברות. נאשמו - נתקלקלו באשמתם; 'שוט אינקלופיד' [בלעז]. (יט) נאות מדבר - לשון "נוה" (יש' כז , י). [מעון המדבר הוא מרעה היערים.] (כ) תערוג - תצעק; כאשר פתר דונש (דונש ע' * 31 ): 'ערג' לאיילים - כ'נהם' לשחלים , ו'געה' לעגלים , ו'צהל' לסוסים , ו'צפצוף' לסיסים , ו'נבח' לכלבים. [גם בהמות שדה - היא איילת השדה , תערוג אליך בעת השרב. אמרו רבותינו (ראה שו"ט מב , א): האיילה חסידה שבחיות , וכשהחיות צמאות מתכנסות אליה שתתלה עיניה למרום , והיא חופרת גומא ומכנסת קרניה לתוכה וגועה , והקדוש ברוך הוא מרחם עליה ומעלה לה התהום. כך פירש רבנו בתילים (מב , ב). אפיקי מים - בית מוצא מים.]