מאגר הכתר יואל פרק ב עם פירוש ר' אליעזר מבלגנצי

פרק ב
[א] תִּקְע֨וּ שׁוֹפָ֜ר בְּצִיּ֗וֹן וְהָרִ֙יעוּ֙ בְּהַ֣ר קָדְשִׁ֔י יִרְגְּז֕וּ כֹּ֖ל יֹשְׁבֵ֣י הָאָ֑רֶץ כִּי־בָ֥א יוֹם־יְהוָ֖ה כִּ֥י קָרֽוֹב:
[ב] י֧וֹם חֹ֣שֶׁךְ וַאֲפֵלָ֗ה י֤וֹם עָנָן֙ וַעֲרָפֶ֔ל כְּשַׁ֖חַר פָּרֻ֣שׂ עַל־הֶהָרִ֑ים עַ֚ם רַ֣ב וְעָצ֔וּם כָּמֹ֗הוּ לֹ֤א נִֽהְיָה֙ מִן־הָ֣עוֹלָ֔ם וְאַֽחֲרָיו֙ לֹ֣א יוֹסֵ֔ף עַד־שְׁנֵ֖י דּ֥וֹר וָדֽוֹר:
[ג] לְפָנָיו֙ אָ֣כְלָה אֵ֔שׁ וְאַחֲרָ֖יו תְּלַהֵ֣ט לֶהָבָ֑ה כְּגַן־עֵ֨דֶן הָאָ֜רֶץ לְפָנָ֗יו וְאַֽחֲרָיו֙ מִדְבַּ֣ר שְׁמָמָ֔ה וְגַם־פְּלֵיטָ֖ה לֹא־הָ֥יְתָה לּֽוֹ:
[ד] כְּמַרְאֵ֥ה סוּסִ֖ים מַרְאֵ֑הוּ וּכְפָרָשִׁ֖ים כֵּ֥ן יְרוּצֽוּן:
[ה] כְּק֣וֹל מַרְכָּב֗וֹת עַל־רָאשֵׁ֤י הֶהָרִים֙ יְרַקֵּד֔וּן כְּקוֹל֙ לַ֣הַב אֵ֔שׁ אֹכְלָ֖ה קָ֑שׁ כְּעַ֣ם עָצ֔וּם עֱר֖וּךְ מִלְחָמָֽה:
[ו] מִפָּנָ֖יו יָחִ֣ילוּ עַמִּ֑ים כָּל־פָּנִ֖ים קִבְּצ֥וּ פָארֽוּר:
[ז] כְּגִבּוֹרִ֣ים יְרֻצ֔וּן כְּאַנְשֵׁ֥י מִלְחָמָ֖ה יַעֲל֣וּ חוֹמָ֑ה וְאִ֤ישׁ בִּדְרָכָיו֙ יֵֽלֵכ֔וּן וְלֹ֥א יְעַבְּט֖וּן אֹרְחוֹתָֽם:
[ח] וְאִ֤ישׁ אָחִיו֙ לֹ֣א יִדְחָק֔וּן גֶּ֥בֶר בִּמְסִלָּת֖וֹ יֵלֵכ֑וּן וּבְעַ֥ד הַשֶּׁ֛לַח יִפֹּ֖לוּ לֹ֥א יִבְצָֽעוּ:
[ט] בָּעִ֣יר יָשֹׁ֗קּוּ בַּֽחוֹמָה֙ יְרֻצ֔וּן בַּבָּתִּ֖ים יַעֲל֑וּ בְּעַ֧ד הַחַלּוֹנִ֛ים יָבֹ֖אוּ כַּגַּנָּֽב:
[י] לְפָנָיו֙ רָ֣גְזָה אֶ֔רֶץ רָעֲשׁ֖וּ שָׁמָ֑יִם שֶׁ֤מֶשׁ וְיָרֵחַ֙ קָדָ֔רוּ וְכוֹכָבִ֖ים אָסְפ֥וּ נָגְהָֽם:
[יא] וַיהוָ֗ה נָתַ֤ן קוֹלוֹ֙ לִפְנֵ֣י חֵיל֔וֹ כִּ֣י רַ֤ב מְאֹד֙ מַחֲנֵ֔הוּ כִּ֥י עָצ֖וּם עֹשֵׂ֣ה דְבָר֑וֹ כִּֽי־גָד֧וֹל יוֹם־יְהוָ֛ה וְנוֹרָ֥א מְאֹ֖ד וּמִ֥י יְכִילֶֽנּוּ:
[יב] וְגַם־עַתָּה֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה שֻׁ֥בוּ עָדַ֖י בְּכָל־לְבַבְכֶ֑ם וּבְצ֥וֹם וּבִבְכִ֖י וּבְמִסְפֵּֽד:
[יג] וְקִרְע֤וּ לְבַבְכֶם֙ וְאַל־בִּגְדֵיכֶ֔ם וְשׁ֖וּבוּ אֶל־יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם כִּֽי־חַנּ֤וּן וְרַחוּם֙ ה֔וּא אֶ֤רֶךְ אַפַּ֙יִם֙ וְרַב־חֶ֔סֶד וְנִחָ֖ם עַל־הָרָעָֽה:
[יד] מִ֥י יוֹדֵ֖עַ יָשׁ֣וּב וְנִחָ֑ם וְהִשְׁאִ֤יר אַחֲרָיו֙ בְּרָכָ֔ה מִנְחָ֣ה וָנֶ֔סֶךְ לַיהוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶֽם: פ
[טו] תִּקְע֥וּ שׁוֹפָ֖ר בְּצִיּ֑וֹן קַדְּשׁוּ־צ֖וֹם קִרְא֥וּ עֲצָרָֽה:
[טז] אִסְפוּ־עָ֞ם קַדְּשׁ֤וּ קָהָל֙ קִבְצ֣וּ זְקֵנִ֔ים אִסְפוּ֙ עֽוֹלָלִ֔ים וְיֹנְקֵ֖י שָׁדָ֑יִם יֵצֵ֤א חָתָן֙ מֵֽחֶדְר֔וֹ וְכַלָּ֖ה מֵחֻפָּתָֽהּ:
[יז] בֵּ֤ין הָאוּלָם֙ וְלַמִּזְבֵּ֔חַ יִבְכּוּ֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים מְשָׁרְתֵ֖י יְהוָ֑ה וְֽיֹאמְר֞וּ ח֧וּסָה יְהוָ֣ה עַל־עַמֶּ֗ךָ וְאַל־תִּתֵּ֨ן נַחֲלָתְךָ֤ לְחֶרְפָּה֙ לִמְשָׁל־בָּ֣ם גּוֹיִ֔ם לָ֚מָּה יֹאמְר֣וּ בָעַמִּ֔ים אַיֵּ֖ה אֱלֹהֵיהֶֽם:
[יח] וַיְקַנֵּ֥א יְהוָ֖ה לְאַרְצ֑וֹ וַיַּחְמֹ֖ל עַל־עַמּֽוֹ:
[יט] וַיַּ֨עַן יְהוָ֜ה וַיֹּ֣אמֶר לְעַמּ֗וֹ הִנְנִ֨י שֹׁלֵ֤חַ לָכֶם֙ אֶת־הַדָּגָן֙ וְהַתִּיר֣וֹשׁ וְהַיִּצְהָ֔ר וּשְׂבַעְתֶּ֖ם אֹת֑וֹ וְלֹא־אֶתֵּ֨ן אֶתְכֶ֥ם ע֛וֹד חֶרְפָּ֖ה בַּגּוֹיִֽם:
[כ] וְֽאֶת־הַצְּפוֹנִ֞י אַרְחִ֣יק מֵעֲלֵיכֶ֗ם וְהִדַּחְתִּיו֘ אֶל־אֶ֣רֶץ צִיָּ֣ה וּשְׁמָמָה֒ אֶת־פָּנָ֗יו אֶל־הַיָּם֙ הַקַּדְמֹנִ֔י וְסֹפ֖וֹ אֶל־הַיָּ֣ם הָאַחֲר֑וֹן וְעָלָ֣ה בָאְשׁ֗וֹ וְתַ֙עַל֙ צַחֲנָת֔וֹ כִּ֥י הִגְדִּ֖יל לַעֲשֽׂוֹת:
[כא] אַל־תִּֽירְאִ֖י אֲדָמָ֑ה גִּ֣ילִי וּשְׂמָ֔חִי כִּֽי־הִגְדִּ֥יל יְהוָ֖ה לַעֲשֽׂוֹת:
[כב] אַל־תִּֽירְאוּ֙ בַּהֲמ֣וֹת שָׂדַ֔י כִּ֥י דָשְׁא֖וּ נְא֣וֹת מִדְבָּ֑ר כִּי־עֵץ֙ נָשָׂ֣א פִרְי֔וֹ תְּאֵנָ֥ה וָגֶ֖פֶן נָתְנ֥וּ חֵילָֽם:
[כג] וּבְנֵ֣י צִיּ֗וֹן גִּ֤ילוּ וְשִׂמְחוּ֙ בַּיהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֔ם כִּֽי־נָתַ֥ן לָכֶ֛ם אֶת־הַמּוֹרֶ֖ה לִצְדָקָ֑ה וַיּ֣וֹרֶד לָכֶ֗ם גֶּ֛שֶׁם מוֹרֶ֥ה וּמַלְק֖וֹשׁ בָּרִאשֽׁוֹן:
[כד] וּמָלְא֥וּ הַגֳּרָנ֖וֹת בָּ֑ר וְהֵשִׁ֥יקוּ הַיְקָבִ֖ים תִּיר֥וֹשׁ וְיִצְהָֽר:
[כה] וְשִׁלַּמְתִּ֤י לָכֶם֙ אֶת־הַשָּׁנִ֔ים אֲשֶׁר֙ אָכַ֣ל הָאַרְבֶּ֔ה הַיֶּ֖לֶק וְהֶחָסִ֣יל וְהַגָּזָ֑ם חֵילִי֙ הַגָּד֔וֹל אֲשֶׁ֥ר שִׁלַּ֖חְתִּי בָּכֶֽם:
[כו] וַאֲכַלְתֶּ֤ם אָכוֹל֙ וְשָׂב֔וֹעַ וְהִלַּלְתֶּ֗ם אֶת־שֵׁ֤ם יְהוָה֙ אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה עִמָּכֶ֖ם לְהַפְלִ֑יא וְלֹא־יֵבֹ֥שׁוּ עַמִּ֖י לְעוֹלָֽם:
[כז] וִידַעְתֶּ֗ם כִּ֣י בְקֶ֤רֶב יִשְׂרָאֵל֙ אָ֔נִי וַאֲנִ֛י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם וְאֵ֣ין ע֑וֹד וְלֹא־יֵבֹ֥שׁוּ עַמִּ֖י לְעוֹלָֽם: פ

פרק ב
(א) תקעו שופר - להחריד העם. (ב) יום שענן וערפל פרוש על ההרים כשחר - בהיות השחר שהיה לו להאיר על ראשי ההרים , וענן וערפל מכסה ופורש עליהם; כענין "ויכס הענן את ההר" (שמ' כד , טו). מה הוא החשך על ההרים? עם רב; כענין "ויכס את עין הארץ" (במ' כב , יא); "ותחשך הארץ" (שמ' י , טו). ואף כאן דימה את החיילות למעלה לארבה (ראה יואל א , ד ואי'). (ג) כגן עדן מצא הארץ לפניו בבאו - מליאה כל טוב. ואחריו - הניחה מדבר שממה , וגם פליטה - מן האפילות (ראה שמ' ט , לב) , לא היתה לו. (ה) כקול להב אש - 'ברוייט' (בלעז). (ו) קבצו פארור - קמטים כבשר הנקמט ונכווץ ברתיחת פארור. ובשר מבושל בפרור נקמט ונכווץ מחום הבישול; כענין "קדר הלכתי בלא חמה" (איוב ל , כח) - נקמט ונכווץ הלכתי בלא רתיחות; והוא לשון 'קבצו קמטים'; 'פרונציאורש' (בלעז). (ז) איש בדרכיו ילכו (בנוסחנו: ילכון) - בלי מכשול. לא יעבטון אורחותם - לילך אורחות עקלקלות (ע"פ שו' ה , ו) , לבא בהחבא. (ח-ט) לא ידחקון - לילך יחד מפחד אויביהם. ובעד השלח - ובעד גדר השלחים והפרדסים והגנות המקיפים את העיר מפילים עצמם ליכנס ולבא אל החומה כדרך הגנבים , ולא לבצע כסף , אלא לנפש אדם; כענין "אוקיר אנוש מפז" (יש' יג , יב); אשר כסף לא יחפצו וזהב לא יחפצו בו (ראה שם , יז). (ט) ישוקו - לשון 'שוק'; 'ינבנטנט' (אולי צ"ל: נביטנט; בלעז). ויש מפרשים: לשון השמעת קול מרוצה , 'ברוייט' (בלעז). יבאו - על עסקי נפשות , כגנב - על עסקי ממון. (יא) ויי' נתן קולו לפני חילו - זה שאמרנו (ראה לעיל , א) , כי הוא ההולך לפניהם לנהגם ולנהלם. ולמה עצום ורב מחנהו וחילו? כי גדול יום יי' ונורא מאד - לא ליום אחד ולא לשנים אלא ימים רבים , וגדולות ונוראות יש לו לעשות באויביו אם לא ישובו. (יב) והרי בא המלך הגדול עליהם , וטרם ישחיתם אומר להם: גם עתה - שבאתי עליכם והזעקתי כל המחנה הגדול הזה עליכם , עדיין שובו אלי בכל לבבכם. (יג-יד) ואל בגדיכם - כי מה חפץ בקריעת בגדים , אם אין הלב נשבר והנפש נשפכת (ע"פ ש"א א , טו)? ונחם על הרעה - ולפיכך , מי שיודע בעצמו עון , ישוב ונחם ממעשיו הרעים; וישוב גם המקום ונחם על הרעה , והשאיר המקום אחריו ברכה ומנחה ונסך , ולא ישחית הכל. ומה היא הברכה? כענין "ואמר אל תשחיתהו כי ברכה בו" (יש' סה , ח); שכל דבר שאדם חדל להשחית יש בו ברכה. וכאן יש בו ברכה מנחה ונסך ליי' , ועליה יניח ולא ישחית; כי אז יחפץ מנחתם ונסכיהם כאשר ישובו , ואז הוא ברכה. ואם לא ישובו , אין לו חפץ בהם ואינם ברכה. (יז) איה אלהיהם - ונמצא שמך מתחלל. (יח) ואם כה תעשו , אז ויקנא יי' לארצו - לכבוד ארצו המקודשת לו. (כ) ואת הצפוני - עם צפון הבא עליכם כארבה , ארחיק מעליכם והדחתיו אל ארץ ציה ושממה - שימות שם. את פניו אל הים הקדמוני וסוף מחנהו אל הים האחרון - כלומר: ממערב למזרח אדחהו אל המדבר. וכן אתה מוצא בארבה מצרים , שכשבא , בא ממזרח למערב , וכשהלך , הלך ממערב למזרח , שכך הוא אומר "ויהפך יי' רוח ים חזק מאד וישא את הארבה ויתקעהו ימה סוף" (שמ' י , יט). ועלה באשו - כשימות , כענין הצפרדעים (ראה שמ' ח , ט - י). כי הגדיל לעשות - לבא על עם יי' ועל ארצו להשחית ולכלה (ע"פ דה"ב יב , יב). (כא) כי הגדיל יי' לעשות - כלפי מה שהגדיל הצפוני לעשות (ראה לעיל , כ). (כב) נאות מדבר - ויש שם מרעה שמן וטוב (ע"פ דה"א ד , מ) , כבראשונה. (כג) את המורה - גשם המרוה; על צדקה שבידכם. בראשון - לזרעים שזורעים בניסן , שהוא ראש הקיץ. ומלקוש - הוא מטר הקיץ. (כו) ולא יבשו עמי - מבטחונם שיבטחו בי. (כז) ואני - על וידעתם מוסב: שידעו כי בקרב ישראל הוא ולא עזבם , וגם ידעו שאני יי' אלהיכם ואין עוד; כי מי יוכל להפליא כזאת (ראה לעיל , כו)?