פרק ב
[א]
תִּקְע֨וּ
שׁוֹפָ֜ר
בְּצִיּ֗וֹן
וְהָרִ֙יעוּ֙
בְּהַ֣ר
קָדְשִׁ֔י
יִרְגְּז֕וּ
כֹּ֖ל
יֹשְׁבֵ֣י
הָאָ֑רֶץ
כִּי־בָ֥א
יוֹם־יְהוָ֖ה
כִּ֥י
קָרֽוֹב:
[ב]
י֧וֹם
חֹ֣שֶׁךְ
וַאֲפֵלָ֗ה
י֤וֹם
עָנָן֙
וַעֲרָפֶ֔ל
כְּשַׁ֖חַר
פָּרֻ֣שׂ
עַל־הֶהָרִ֑ים
עַ֚ם
רַ֣ב
וְעָצ֔וּם
כָּמֹ֗הוּ
לֹ֤א
נִֽהְיָה֙
מִן־הָ֣עוֹלָ֔ם
וְאַֽחֲרָיו֙
לֹ֣א
יוֹסֵ֔ף
עַד־שְׁנֵ֖י
דּ֥וֹר
וָדֽוֹר:
[ג]
לְפָנָיו֙
אָ֣כְלָה
אֵ֔שׁ
וְאַחֲרָ֖יו
תְּלַהֵ֣ט
לֶהָבָ֑ה
כְּגַן־עֵ֨דֶן
הָאָ֜רֶץ
לְפָנָ֗יו
וְאַֽחֲרָיו֙
מִדְבַּ֣ר
שְׁמָמָ֔ה
וְגַם־פְּלֵיטָ֖ה
לֹא־הָ֥יְתָה
לּֽוֹ:
[ד]
כְּמַרְאֵ֥ה
סוּסִ֖ים
מַרְאֵ֑הוּ
וּכְפָרָשִׁ֖ים
כֵּ֥ן
יְרוּצֽוּן:
[ה]
כְּק֣וֹל
מַרְכָּב֗וֹת
עַל־רָאשֵׁ֤י
הֶהָרִים֙
יְרַקֵּד֔וּן
כְּקוֹל֙
לַ֣הַב
אֵ֔שׁ
אֹכְלָ֖ה
קָ֑שׁ
כְּעַ֣ם
עָצ֔וּם
עֱר֖וּךְ
מִלְחָמָֽה:
[ו]
מִפָּנָ֖יו
יָחִ֣ילוּ
עַמִּ֑ים
כָּל־פָּנִ֖ים
קִבְּצ֥וּ
פָארֽוּר:
[ז]
כְּגִבּוֹרִ֣ים
יְרֻצ֔וּן
כְּאַנְשֵׁ֥י
מִלְחָמָ֖ה
יַעֲל֣וּ
חוֹמָ֑ה
וְאִ֤ישׁ
בִּדְרָכָיו֙
יֵֽלֵכ֔וּן
וְלֹ֥א
יְעַבְּט֖וּן
אֹרְחוֹתָֽם:
[ח]
וְאִ֤ישׁ
אָחִיו֙
לֹ֣א
יִדְחָק֔וּן
גֶּ֥בֶר
בִּמְסִלָּת֖וֹ
יֵלֵכ֑וּן
וּבְעַ֥ד
הַשֶּׁ֛לַח
יִפֹּ֖לוּ
לֹ֥א
יִבְצָֽעוּ:
[ט]
בָּעִ֣יר
יָשֹׁ֗קּוּ
בַּֽחוֹמָה֙
יְרֻצ֔וּן
בַּבָּתִּ֖ים
יַעֲל֑וּ
בְּעַ֧ד
הַחַלּוֹנִ֛ים
יָבֹ֖אוּ
כַּגַּנָּֽב:
[י]
לְפָנָיו֙
רָ֣גְזָה
אֶ֔רֶץ
רָעֲשׁ֖וּ
שָׁמָ֑יִם
שֶׁ֤מֶשׁ
וְיָרֵחַ֙
קָדָ֔רוּ
וְכוֹכָבִ֖ים
אָסְפ֥וּ
נָגְהָֽם:
[יא]
וַיהוָ֗ה
נָתַ֤ן
קוֹלוֹ֙
לִפְנֵ֣י
חֵיל֔וֹ
כִּ֣י
רַ֤ב
מְאֹד֙
מַחֲנֵ֔הוּ
כִּ֥י
עָצ֖וּם
עֹשֵׂ֣ה
דְבָר֑וֹ
כִּֽי־גָד֧וֹל
יוֹם־יְהוָ֛ה
וְנוֹרָ֥א
מְאֹ֖ד
וּמִ֥י
יְכִילֶֽנּוּ:
[יב]
וְגַם־עַתָּה֙
נְאֻם־יְהוָ֔ה
שֻׁ֥בוּ
עָדַ֖י
בְּכָל־לְבַבְכֶ֑ם
וּבְצ֥וֹם
וּבִבְכִ֖י
וּבְמִסְפֵּֽד:
[יג]
וְקִרְע֤וּ
לְבַבְכֶם֙
וְאַל־בִּגְדֵיכֶ֔ם
וְשׁ֖וּבוּ
אֶל־יְהוָ֣ה
אֱלֹהֵיכֶ֑ם
כִּֽי־חַנּ֤וּן
וְרַחוּם֙
ה֔וּא
אֶ֤רֶךְ
אַפַּ֙יִם֙
וְרַב־חֶ֔סֶד
וְנִחָ֖ם
עַל־הָרָעָֽה:
[יד]
מִ֥י
יוֹדֵ֖עַ
יָשׁ֣וּב
וְנִחָ֑ם
וְהִשְׁאִ֤יר
אַחֲרָיו֙
בְּרָכָ֔ה
מִנְחָ֣ה
וָנֶ֔סֶךְ
לַיהוָ֖ה
אֱלֹהֵיכֶֽם:
פ
[טו]
תִּקְע֥וּ
שׁוֹפָ֖ר
בְּצִיּ֑וֹן
קַדְּשׁוּ־צ֖וֹם
קִרְא֥וּ
עֲצָרָֽה:
[טז]
אִסְפוּ־עָ֞ם
קַדְּשׁ֤וּ
קָהָל֙
קִבְצ֣וּ
זְקֵנִ֔ים
אִסְפוּ֙
עֽוֹלָלִ֔ים
וְיֹנְקֵ֖י
שָׁדָ֑יִם
יֵצֵ֤א
חָתָן֙
מֵֽחֶדְר֔וֹ
וְכַלָּ֖ה
מֵחֻפָּתָֽהּ:
[יז]
בֵּ֤ין
הָאוּלָם֙
וְלַמִּזְבֵּ֔חַ
יִבְכּוּ֙
הַכֹּ֣הֲנִ֔ים
מְשָׁרְתֵ֖י
יְהוָ֑ה
וְֽיֹאמְר֞וּ
ח֧וּסָה
יְהוָ֣ה
עַל־עַמֶּ֗ךָ
וְאַל־תִּתֵּ֨ן
נַחֲלָתְךָ֤
לְחֶרְפָּה֙
לִמְשָׁל־בָּ֣ם
גּוֹיִ֔ם
לָ֚מָּה
יֹאמְר֣וּ
בָעַמִּ֔ים
אַיֵּ֖ה
אֱלֹהֵיהֶֽם:
[יח]
וַיְקַנֵּ֥א
יְהוָ֖ה
לְאַרְצ֑וֹ
וַיַּחְמֹ֖ל
עַל־עַמּֽוֹ:
[יט]
וַיַּ֨עַן
יְהוָ֜ה
וַיֹּ֣אמֶר
לְעַמּ֗וֹ
הִנְנִ֨י
שֹׁלֵ֤חַ
לָכֶם֙
אֶת־הַדָּגָן֙
וְהַתִּיר֣וֹשׁ
וְהַיִּצְהָ֔ר
וּשְׂבַעְתֶּ֖ם
אֹת֑וֹ
וְלֹא־אֶתֵּ֨ן
אֶתְכֶ֥ם
ע֛וֹד
חֶרְפָּ֖ה
בַּגּוֹיִֽם:
[כ]
וְֽאֶת־הַצְּפוֹנִ֞י
אַרְחִ֣יק
מֵעֲלֵיכֶ֗ם
וְהִדַּחְתִּיו֘
אֶל־אֶ֣רֶץ
צִיָּ֣ה
וּשְׁמָמָה֒
אֶת־פָּנָ֗יו
אֶל־הַיָּם֙
הַקַּדְמֹנִ֔י
וְסֹפ֖וֹ
אֶל־הַיָּ֣ם
הָאַחֲר֑וֹן
וְעָלָ֣ה
בָאְשׁ֗וֹ
וְתַ֙עַל֙
צַחֲנָת֔וֹ
כִּ֥י
הִגְדִּ֖יל
לַעֲשֽׂוֹת:
[כא]
אַל־תִּֽירְאִ֖י
אֲדָמָ֑ה
גִּ֣ילִי
וּשְׂמָ֔חִי
כִּֽי־הִגְדִּ֥יל
יְהוָ֖ה
לַעֲשֽׂוֹת:
[כב]
אַל־תִּֽירְאוּ֙
בַּהֲמ֣וֹת
שָׂדַ֔י
כִּ֥י
דָשְׁא֖וּ
נְא֣וֹת
מִדְבָּ֑ר
כִּי־עֵץ֙
נָשָׂ֣א
פִרְי֔וֹ
תְּאֵנָ֥ה
וָגֶ֖פֶן
נָתְנ֥וּ
חֵילָֽם:
[כג]
וּבְנֵ֣י
צִיּ֗וֹן
גִּ֤ילוּ
וְשִׂמְחוּ֙
בַּיהוָ֣ה
אֱלֹהֵיכֶ֔ם
כִּֽי־נָתַ֥ן
לָכֶ֛ם
אֶת־הַמּוֹרֶ֖ה
לִצְדָקָ֑ה
וַיּ֣וֹרֶד
לָכֶ֗ם
גֶּ֛שֶׁם
מוֹרֶ֥ה
וּמַלְק֖וֹשׁ
בָּרִאשֽׁוֹן:
[כד]
וּמָלְא֥וּ
הַגֳּרָנ֖וֹת
בָּ֑ר
וְהֵשִׁ֥יקוּ
הַיְקָבִ֖ים
תִּיר֥וֹשׁ
וְיִצְהָֽר:
[כה]
וְשִׁלַּמְתִּ֤י
לָכֶם֙
אֶת־הַשָּׁנִ֔ים
אֲשֶׁר֙
אָכַ֣ל
הָאַרְבֶּ֔ה
הַיֶּ֖לֶק
וְהֶחָסִ֣יל
וְהַגָּזָ֑ם
חֵילִי֙
הַגָּד֔וֹל
אֲשֶׁ֥ר
שִׁלַּ֖חְתִּי
בָּכֶֽם:
[כו]
וַאֲכַלְתֶּ֤ם
אָכוֹל֙
וְשָׂב֔וֹעַ
וְהִלַּלְתֶּ֗ם
אֶת־שֵׁ֤ם
יְהוָה֙
אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם
אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה
עִמָּכֶ֖ם
לְהַפְלִ֑יא
וְלֹא־יֵבֹ֥שׁוּ
עַמִּ֖י
לְעוֹלָֽם:
[כז]
וִידַעְתֶּ֗ם
כִּ֣י
בְקֶ֤רֶב
יִשְׂרָאֵל֙
אָ֔נִי
וַאֲנִ֛י
יְהוָ֥ה
אֱלֹהֵיכֶ֖ם
וְאֵ֣ין
ע֑וֹד
וְלֹא־יֵבֹ֥שׁוּ
עַמִּ֖י
לְעוֹלָֽם:
פ
פרק ב
(ב)
כשחר
שהוא
פרוש
על
ההרים
-
כן
היה
הארבה
פרוש
על
הארץ.
(ד)
וכפרשים
-
הם
הסוסים
הנאים
הרצים.
(ה)
ערוך
מלחמה
-
על
משקל
"ועזוז
מלחמה"
(יש'
מב
,
כה).
(ו)
וכל
פנים
קבצו
פארור
-
בן
גאנח
פירשו
(ראה
השרשים:
'פאר')
לשון
"פאר"
(יש'
סא
,
ג)
,
ונכפל
הרי"ש;
שאספו
נוגהם
(ע"פ
פס'
י
להלן).
ויש
לפרשו
לשון
"ובשלו
בפרור"
(במ'
יא
,
ח)
,
אע"פ
שאין
שם
אל"ף
הברתם
שוה;
ופירושו:
קבצו
קדרות
הפרור.
(ז)
לא
(בנוסחנו:
ולא)
יעבטון
אורחותם
-
כמו
'לא
יבעטון';
והוא
כמו
"כבש"
(וי'
ד
,
לב)
-
"כשב"
(וי'
ג
,
ז);
"שמלה"
(יש'
ג
,
ו)
-
"שלמה"
(שמ'
כב
,
ח).
כמו
החיל
שהולכים
בנחת
בלי
פחד
,
ואינם
דוחקים
זה
את
זה
ומבעטים
זה
לזה.
(ח)
ובעד
השלח
יפולו
ולא
(בנוסחנו:
לא)
יבצעו
-
כל
כך
הם
הולכים
בנחת
,
שאם
יפלו
על
השלח
לא
ינקופו.
ושלח
הוא
כלי
זיין
מברזל
,
כמו
"איש
שלחו
בידו"
(דה"ב
כג
,
י).
ויבצעו
-
לשון
"ובצעם
בראשם"
(בנוסחנו:
בראש;
עמ'
ט
,
א);
["פתות
אותה
פתים"
(וי'
ב
,
ו)
-
תרגומו:
"בצע
יתה
ביצועין"
(ת"א).]
(ט)
בעיר
ישקו
-
לשון
"כמשק
גבים
שוקק
בו"
(יש'
לג
,
ד;
וראה
פרושו
שם).
(יד)
מי
יודע
ישוב
-
מי
שיש
לו
דיעה
ישוב
לבורא
,
והשם
יתנחם
מן
הרעה.
או
יש
לפרש
וניחם
-
על
האדם
שיתנחם
מעוונותיו.
והשם
ישאיר
אחריו
ברכה
,
ותביאו
מנחה
ונסך
ליי'
אלהיכם.
(יז)
למשל
בם
גוים
-
לשון
"למשל
ולשנינה"
(דב'
כח
,
לז).
(כ)
ואת
הצפוני
-
זה
הארבה
שבא
מרוח
צפון.
והדחתיו
אל
ארץ
צייה
-
מקצתו
ילך
אל
ארץ
מדבר
,
ופניו
לים
המזרח
-
זהו
ים
כנרת
או
ים
המלח.
וסופו
לים
המערב
-
זה
ים
הגדול.
ועלה
באשו
-
אותו
שילך
בארץ
צייה
,
יצברו
אותו
חמרים
חמרים
ויבאש
(ע"פ
שמ'
ח
,
י).
ותעל
צחנתו
-
לשון
סירחון
הוא.
כי
הגדיל
לעשות
-
רעה
רבה.
(כב)
כי
דשאו
-
'קל'
"תדשא"
(בר'
א
,
יא).
(כג)
את
המורה
לצדקה
-
לשון
"יורה"
(דב'
יא
,
יד).
מורה
ומלקוש
בראשון
-
אע"פ
שעבר
זמן
היורה
שהוא
במרחשון
,
יתן
לכם
בניסן
יחד
היורה
והמלקוש.