מאגר הכתר יואל פרק ב עם פירוש ראב"ע

פרק ב
(א) תקעו - זה הנביא אמר "חגרו" (יואל א , יג) לפני בא זה היום , ובבא היום אמר: תקעו שופר. ובעבור זה אמר: "וגם עתה" (להלן , יב) שבא יום יי' , "שובו אל יי'" (להלן , יג) , כי הוא יפליא לעשות עמכם. (ב) יום - כדרך "וכסה את עין הארץ" (שמ' י , ה). וטעם כשחר - רגע אחד. ופירוש עם - חבור; וכמוהו "ארזים לא עממוהו" (יח' לא , ח) - לא התחברו עמו במערכת אחת; וככה קראו "גוי" (יואל א , ו). [כמוהו] לא נהיה - לבא ארבעת מינים יחד. (ג) לפניו... - דרך משל על הארבה. וגם פליטה... - אין דבר שנפלט ממנו. (ד) כמראה... - במרוצה. (ה) כקול - הטעם: כי המרכבה איננה הולכת על מקום גבוה , ואלה - על ראשי ההרים. כקול להב אש - שיראה למעלה. ערוך מלחמה - מערכה אחר מערכה. (ו) מפניו יחילו עמים רבים , מפני זה העם העצום. ומלת פארור - באל"ף , מגזרת 'פאר'; והרי"ש כפול , כמו "סגריר" (מש' כז , טו). והטעם , שיתקבץ ויתאסף , הפך 'יתפשט'; כמו "אספו נגהם" (להלן , י). ויפת אמר: לשון שחרות , והאל"ף נוסף. (ז) כגיבורים. יעבטון - כמו יעותון; וככה בלשון ישמעאל. (ח) ואיש - דרך משל. גבר - מין הזכר; ובעבור שהזכיר "כגיבורים ירוצון" (לעיל , ז). ובעד השלח - כלי המלחמה; כמו "מעבור בשלח" (איוב לג , יח); "ואין משלחת במלחמה" (קה' ח , ח). ולא (בנוסחנו: לא) יבצעו - כמו 'ולא יפצעו'; וכמהו "ובצעם בראש כלם" (עמ' ט , א). (ט) בעיר. ישקו - מגזרת 'שוק'. (י) לפניו - רגזו אנשי הארץ. שמש וירח קדר עליהם; כמו "עד אשר לא תחשך השמש והאור" (קה' יב , ב). (יא) ויי'... - הטעם: שיש להם קול גדול; על כן "רגזה ארץ" (לעיל , י) - בקול התרועה , שאמר "ירגזו כל יושבי הארץ" (לעיל , א). והמפרש (ראה רש"י) כי פירושו: השם הודיעכם זה לפני בואו , איננו על דרך הלשון. רק הטעם: כאילו השם הרעיש הארץ , כדרך "מציון ישאג ומירושלים יתן קולו" (להלן ד , טז) , והוא מתנבא על הרעש; על כן אמר "שאוג ישאג על נוהו" (יר' כה , ל). ואין לתמוה: איך הוא קולו כקול הרעש? כי רב מאד מחנהו! כמו "שאון לאומים" (יש' יז , יב). עשה דברו - כמו "כי פי הוא... קבצן" (יש' לד , טז). (יב) וגם. שובו עדי - בלב להנחם. ובצום - אולי יכופר העון לענות נפש. ובכי - להודות הפשעים ולבקש תחנה על זאת הרעה שבאה עליהם. (יג) וקרעו - ככה היה מנהגם בבא עליהם רעה , לקרוע בגדיהם; כמו "ויקרע [יעקב] שמלותיו" (בר' לז , לד); וככה בדברי דוד (ראה ש"ב א , יא). ו'קריעת הלב' - כדרך "ומלתם את ערלת לבבכם" (דב' י , טז); וכתוב "ואקרע סגור לבם" (הו' יג , ח). והנה הטעם: 'להסיר' מכסה הלב , 'לקרעו' , כי הוא ימנע שלא יבין הלב. והנה הטעם: שיבין האמת , ובעבור זה כתוב "כל ערום יעשה בדעת" (מש' יג , טז). ונחם - שם התאר; ולולי אות הגרון , היה העי"ן דגוש להתבלע הנו"ן. (יד) מי - הטעם: אולי השם ישוב. והשאיר - זה החיל (ראה לעיל , יא) ברכה , שיעשו ממנה מנחה ונסך. (טו) תקעו - אחר ביאת הארבה (ראה לעיל , ב ואי'). (טז) אספו. יצא חתן - לעשות מספד ובכי. (יז) בין - אין נכון לבכות בבית השם , ב"היכל לפני" (מ"א ו , יז). לחרפה - רעב. למשל בם גוים - כי הרעיבים יברחו אליהם , ואם באו אליהם אין כח בהם להלחם. (יח) ויקנא בעבור ארצו - כמו "פן יאמרו לי" (שו' ט , נד). כבר הזכרתי , כי דבר נגזר להיות יאמרוהו הנביאים על לשון עבר. (יט) ויען - את הכהנים הבוכים. מלת ושבעתם - כמו 'מלא' גם 'חסר'. ולא אתן אתכם - שיפוצו לבקש לחם , כאשר אמרו "מצרים נתנו יד" (איכה ה , ו). (כ) ואת הצפוני - חיל הארבה , שבא מפאת צפון. וטעם אל ארץ ציה - שלא ימצא מה יאכל. הקדמוני - הוא המזרחי , והאחרון - המערבי; ושניהם כנגד ירושלם. והנה בהיותו בארץ שממה ימות. צחנתו - כמו באשו , ואין רע לו , רק הטעם כפול. (כא) אל תראי - כנגד "ונורא מאד" (לעיל , יא). גילי - כנגד "מספד" (לעיל , יב). כי הגדיל השם לעשות - טוב , כנגד "כי הגדיל" (לעיל , כ) הארבה להרע. (כב) אל תיראי (בנוסחנו: תיראו) בהמות שדי - כנגד "גם בהמות שדי (לפנינו: שדה) תערג (בנוסחנו: תערוג) אליך" (יואל א , כ). כי דשאו נאות מדבר - הפך "ואש אכלה נאות מדבר". (צירוף של יואל א , יט עם יואל א , כ) כי עץ נשא פריו - הפך "כל עצי השדה יבשו" (שם , יב). (כג) ובני. אמר יפת , כי המורה הוא הנביא , שהוא מורה אותם בדרך צדק , על כן באה להם הטובה. והזכיר מורה ומלקוש , כמו "בלחי החמור חמור חמרתים" (שו' טו , טז); "שלשים עירים ושלשים עירים" (שו' י , ד); "המבעיר את הבערה" , "כי יבער איש" (שמ' כב , ד - ה). ולפי דעתי שהוא כמו "יורה" (דב' יא , יד); ואמר את המורה לצדקה , כמו "שמש צדקה ומרפא בכנפיה" (מל' ג , כ). וטעם בראשון - בחדש הראשון , כי לעולם יהיו בין זמן היורה , שהוא כמו המורה , ובין זמן המלקוש , ימים רבים. ובחדש הראשון יבאו שניהם , וזה במעשה נס , וגם הוא - "כי הגדיל יי' לעשות" (לעיל , כא). (כד) ומלאו. והשיקו היקבים - כמו "משיקות" (יח' ג , יג). (כה) ושלמתי - זה יורה , שבכל שנה שעברה בא מין אחד , ועתה באו ארבעתן , והיה להם שבע גדול. (כו) ואכלתם. ולא יבושו - הפך "הובישו איכרים" (יואל א , יא). והם שנים שרשים , והטעם אחד; וכמוהו "יעץ" (ש"ב טז , כג) ו"עוצו עצה" (יש' ח , י). (כז) וידעתם - לולא כבודי שהוא בתוככם , לא היה זה; על כן יבטחו בי עמי מהיום והלאה ולא יבשו [לעולם].