מאגר הכתר יואל פרק ב טקסט בלבד

פרק ב
[א] תקעו שופר בציון והריעו בהר קדשי ירגזו כל ישבי הארץ כי־בא יום־יהוה כי קרוב:
[ב] יום חשך ואפלה יום ענן וערפל כשחר פרש על־ההרים עם רב ועצום כמהו לא נהיה מן־העולם ואחריו לא יוסף עד־שני דור ודור:
[ג] לפניו אכלה אש ואחריו תלהט להבה כגן־עדן הארץ לפניו ואחריו מדבר שממה וגם־פליטה לא־היתה לו:
[ד] כמראה סוסים מראהו וכפרשים כן ירוצון:
[ה] כקול מרכבות על־ראשי ההרים ירקדון כקול להב אש אכלה קש כעם עצום ערוך מלחמה:
[ו] מפניו יחילו עמים כל־פנים קבצו פארור:
[ז] כגבורים ירצון כאנשי מלחמה יעלו חומה ואיש בדרכיו ילכון ולא יעבטון ארחותם:
[ח] ואיש אחיו לא ידחקון גבר במסלתו ילכון ובעד השלח יפלו לא יבצעו:
[ט] בעיר ישקו בחומה ירצון בבתים יעלו בעד החלונים יבאו כגנב:
[י] לפניו רגזה ארץ רעשו שמים שמש וירח קדרו וכוכבים אספו נגהם:
[יא] ויהוה נתן קולו לפני חילו כי רב מאד מחנהו כי עצום עשה דברו כי־גדול יום־יהוה ונורא מאד ומי יכילנו:
[יב] וגם־עתה נאם־יהוה שבו עדי בכל־לבבכם ובצום ובבכי ובמספד:
[יג] וקרעו לבבכם ואל־בגדיכם ושובו אל־יהוה אלהיכם כי־חנון ורחום הוא ארך אפים ורב־חסד ונחם על־הרעה:
[יד] מי יודע ישוב ונחם והשאיר אחריו ברכה מנחה ונסך ליהוה אלהיכם: פ
[טו] תקעו שופר בציון קדשו־צום קראו עצרה:
[טז] אספו־עם קדשו קהל קבצו זקנים אספו עוללים וינקי שדים יצא חתן מחדרו וכלה מחפתה:
[יז] בין האולם ולמזבח יבכו הכהנים משרתי יהוה ויאמרו חוסה יהוה על־עמך ואל־תתן נחלתך לחרפה למשל־בם גוים למה יאמרו בעמים איה אלהיהם:
[יח] ויקנא יהוה לארצו ויחמל על־עמו:
[יט] ויען יהוה ויאמר לעמו הנני שלח לכם את־הדגן והתירוש והיצהר ושבעתם אתו ולא־אתן אתכם עוד חרפה בגוים:
[כ] ואת־הצפוני ארחיק מעליכם והדחתיו אל־ארץ ציה ושממה את־פניו אל־הים הקדמני וספו אל־הים האחרון ועלה באשו ותעל צחנתו כי הגדיל לעשות:
[כא] אל־תיראי אדמה גילי ושמחי כי־הגדיל יהוה לעשות:
[כב] אל־תיראו בהמות שדי כי דשאו נאות מדבר כי־עץ נשא פריו תאנה וגפן נתנו חילם:
[כג] ובני ציון גילו ושמחו ביהוה אלהיכם כי־נתן לכם את־המורה לצדקה ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון:
[כד] ומלאו הגרנות בר והשיקו היקבים תירוש ויצהר:
[כה] ושלמתי לכם את־השנים אשר אכל הארבה הילק והחסיל והגזם חילי הגדול אשר שלחתי בכם:
[כו] ואכלתם אכול ושבוע והללתם את־שם יהוה אלהיכם אשר־עשה עמכם להפליא ולא־יבשו עמי לעולם:
[כז] וידעתם כי בקרב ישראל אני ואני יהוה אלהיכם ואין עוד ולא־יבשו עמי לעולם: פ