מאגר הכתר יואל פרק ב עם פירוש ר' יוסף קרא

פרק ב
[א] תִּקְע֨וּ שׁוֹפָ֜ר בְּצִיּ֗וֹן וְהָרִ֙יעוּ֙ בְּהַ֣ר קָדְשִׁ֔י יִרְגְּז֕וּ כֹּ֖ל יֹשְׁבֵ֣י הָאָ֑רֶץ כִּי־בָ֥א יוֹם־יְהוָ֖ה כִּ֥י קָרֽוֹב:
[ב] י֧וֹם חֹ֣שֶׁךְ וַאֲפֵלָ֗ה י֤וֹם עָנָן֙ וַעֲרָפֶ֔ל כְּשַׁ֖חַר פָּרֻ֣שׂ עַל־הֶהָרִ֑ים עַ֚ם רַ֣ב וְעָצ֔וּם כָּמֹ֗הוּ לֹ֤א נִֽהְיָה֙ מִן־הָ֣עוֹלָ֔ם וְאַֽחֲרָיו֙ לֹ֣א יוֹסֵ֔ף עַד־שְׁנֵ֖י דּ֥וֹר וָדֽוֹר:
[ג] לְפָנָיו֙ אָ֣כְלָה אֵ֔שׁ וְאַחֲרָ֖יו תְּלַהֵ֣ט לֶהָבָ֑ה כְּגַן־עֵ֨דֶן הָאָ֜רֶץ לְפָנָ֗יו וְאַֽחֲרָיו֙ מִדְבַּ֣ר שְׁמָמָ֔ה וְגַם־פְּלֵיטָ֖ה לֹא־הָ֥יְתָה לּֽוֹ:
[ד] כְּמַרְאֵ֥ה סוּסִ֖ים מַרְאֵ֑הוּ וּכְפָרָשִׁ֖ים כֵּ֥ן יְרוּצֽוּן:
[ה] כְּק֣וֹל מַרְכָּב֗וֹת עַל־רָאשֵׁ֤י הֶהָרִים֙ יְרַקֵּד֔וּן כְּקוֹל֙ לַ֣הַב אֵ֔שׁ אֹכְלָ֖ה קָ֑שׁ כְּעַ֣ם עָצ֔וּם עֱר֖וּךְ מִלְחָמָֽה:
[ו] מִפָּנָ֖יו יָחִ֣ילוּ עַמִּ֑ים כָּל־פָּנִ֖ים קִבְּצ֥וּ פָארֽוּר:
[ז] כְּגִבּוֹרִ֣ים יְרֻצ֔וּן כְּאַנְשֵׁ֥י מִלְחָמָ֖ה יַעֲל֣וּ חוֹמָ֑ה וְאִ֤ישׁ בִּדְרָכָיו֙ יֵֽלֵכ֔וּן וְלֹ֥א יְעַבְּט֖וּן אֹרְחוֹתָֽם:
[ח] וְאִ֤ישׁ אָחִיו֙ לֹ֣א יִדְחָק֔וּן גֶּ֥בֶר בִּמְסִלָּת֖וֹ יֵלֵכ֑וּן וּבְעַ֥ד הַשֶּׁ֛לַח יִפֹּ֖לוּ לֹ֥א יִבְצָֽעוּ:
[ט] בָּעִ֣יר יָשֹׁ֗קּוּ בַּֽחוֹמָה֙ יְרֻצ֔וּן בַּבָּתִּ֖ים יַעֲל֑וּ בְּעַ֧ד הַחַלּוֹנִ֛ים יָבֹ֖אוּ כַּגַּנָּֽב:
[י] לְפָנָיו֙ רָ֣גְזָה אֶ֔רֶץ רָעֲשׁ֖וּ שָׁמָ֑יִם שֶׁ֤מֶשׁ וְיָרֵחַ֙ קָדָ֔רוּ וְכוֹכָבִ֖ים אָסְפ֥וּ נָגְהָֽם:
[יא] וַיהוָ֗ה נָתַ֤ן קוֹלוֹ֙ לִפְנֵ֣י חֵיל֔וֹ כִּ֣י רַ֤ב מְאֹד֙ מַחֲנֵ֔הוּ כִּ֥י עָצ֖וּם עֹשֵׂ֣ה דְבָר֑וֹ כִּֽי־גָד֧וֹל יוֹם־יְהוָ֛ה וְנוֹרָ֥א מְאֹ֖ד וּמִ֥י יְכִילֶֽנּוּ:
[יב] וְגַם־עַתָּה֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה שֻׁ֥בוּ עָדַ֖י בְּכָל־לְבַבְכֶ֑ם וּבְצ֥וֹם וּבִבְכִ֖י וּבְמִסְפֵּֽד:
[יג] וְקִרְע֤וּ לְבַבְכֶם֙ וְאַל־בִּגְדֵיכֶ֔ם וְשׁ֖וּבוּ אֶל־יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם כִּֽי־חַנּ֤וּן וְרַחוּם֙ ה֔וּא אֶ֤רֶךְ אַפַּ֙יִם֙ וְרַב־חֶ֔סֶד וְנִחָ֖ם עַל־הָרָעָֽה:
[יד] מִ֥י יוֹדֵ֖עַ יָשׁ֣וּב וְנִחָ֑ם וְהִשְׁאִ֤יר אַחֲרָיו֙ בְּרָכָ֔ה מִנְחָ֣ה וָנֶ֔סֶךְ לַיהוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶֽם: פ
[טו] תִּקְע֥וּ שׁוֹפָ֖ר בְּצִיּ֑וֹן קַדְּשׁוּ־צ֖וֹם קִרְא֥וּ עֲצָרָֽה:
[טז] אִסְפוּ־עָ֞ם קַדְּשׁ֤וּ קָהָל֙ קִבְצ֣וּ זְקֵנִ֔ים אִסְפוּ֙ עֽוֹלָלִ֔ים וְיֹנְקֵ֖י שָׁדָ֑יִם יֵצֵ֤א חָתָן֙ מֵֽחֶדְר֔וֹ וְכַלָּ֖ה מֵחֻפָּתָֽהּ:
[יז] בֵּ֤ין הָאוּלָם֙ וְלַמִּזְבֵּ֔חַ יִבְכּוּ֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים מְשָׁרְתֵ֖י יְהוָ֑ה וְֽיֹאמְר֞וּ ח֧וּסָה יְהוָ֣ה עַל־עַמֶּ֗ךָ וְאַל־תִּתֵּ֨ן נַחֲלָתְךָ֤ לְחֶרְפָּה֙ לִמְשָׁל־בָּ֣ם גּוֹיִ֔ם לָ֚מָּה יֹאמְר֣וּ בָעַמִּ֔ים אַיֵּ֖ה אֱלֹהֵיהֶֽם:
[יח] וַיְקַנֵּ֥א יְהוָ֖ה לְאַרְצ֑וֹ וַיַּחְמֹ֖ל עַל־עַמּֽוֹ:
[יט] וַיַּ֨עַן יְהוָ֜ה וַיֹּ֣אמֶר לְעַמּ֗וֹ הִנְנִ֨י שֹׁלֵ֤חַ לָכֶם֙ אֶת־הַדָּגָן֙ וְהַתִּיר֣וֹשׁ וְהַיִּצְהָ֔ר וּשְׂבַעְתֶּ֖ם אֹת֑וֹ וְלֹא־אֶתֵּ֨ן אֶתְכֶ֥ם ע֛וֹד חֶרְפָּ֖ה בַּגּוֹיִֽם:
[כ] וְֽאֶת־הַצְּפוֹנִ֞י אַרְחִ֣יק מֵעֲלֵיכֶ֗ם וְהִדַּחְתִּיו֘ אֶל־אֶ֣רֶץ צִיָּ֣ה וּשְׁמָמָה֒ אֶת־פָּנָ֗יו אֶל־הַיָּם֙ הַקַּדְמֹנִ֔י וְסֹפ֖וֹ אֶל־הַיָּ֣ם הָאַחֲר֑וֹן וְעָלָ֣ה בָאְשׁ֗וֹ וְתַ֙עַל֙ צַחֲנָת֔וֹ כִּ֥י הִגְדִּ֖יל לַעֲשֽׂוֹת:
[כא] אַל־תִּֽירְאִ֖י אֲדָמָ֑ה גִּ֣ילִי וּשְׂמָ֔חִי כִּֽי־הִגְדִּ֥יל יְהוָ֖ה לַעֲשֽׂוֹת:
[כב] אַל־תִּֽירְאוּ֙ בַּהֲמ֣וֹת שָׂדַ֔י כִּ֥י דָשְׁא֖וּ נְא֣וֹת מִדְבָּ֑ר כִּי־עֵץ֙ נָשָׂ֣א פִרְי֔וֹ תְּאֵנָ֥ה וָגֶ֖פֶן נָתְנ֥וּ חֵילָֽם:
[כג] וּבְנֵ֣י צִיּ֗וֹן גִּ֤ילוּ וְשִׂמְחוּ֙ בַּיהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֔ם כִּֽי־נָתַ֥ן לָכֶ֛ם אֶת־הַמּוֹרֶ֖ה לִצְדָקָ֑ה וַיּ֣וֹרֶד לָכֶ֗ם גֶּ֛שֶׁם מוֹרֶ֥ה וּמַלְק֖וֹשׁ בָּרִאשֽׁוֹן:
[כד] וּמָלְא֥וּ הַגֳּרָנ֖וֹת בָּ֑ר וְהֵשִׁ֥יקוּ הַיְקָבִ֖ים תִּיר֥וֹשׁ וְיִצְהָֽר:
[כה] וְשִׁלַּמְתִּ֤י לָכֶם֙ אֶת־הַשָּׁנִ֔ים אֲשֶׁר֙ אָכַ֣ל הָאַרְבֶּ֔ה הַיֶּ֖לֶק וְהֶחָסִ֣יל וְהַגָּזָ֑ם חֵילִי֙ הַגָּד֔וֹל אֲשֶׁ֥ר שִׁלַּ֖חְתִּי בָּכֶֽם:
[כו] וַאֲכַלְתֶּ֤ם אָכוֹל֙ וְשָׂב֔וֹעַ וְהִלַּלְתֶּ֗ם אֶת־שֵׁ֤ם יְהוָה֙ אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה עִמָּכֶ֖ם לְהַפְלִ֑יא וְלֹא־יֵבֹ֥שׁוּ עַמִּ֖י לְעוֹלָֽם:
[כז] וִידַעְתֶּ֗ם כִּ֣י בְקֶ֤רֶב יִשְׂרָאֵל֙ אָ֔נִי וַאֲנִ֛י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם וְאֵ֣ין ע֑וֹד וְלֹא־יֵבֹ֥שׁוּ עַמִּ֖י לְעוֹלָֽם: פ

פרק ב
(א) תקעו שופר בציון - לעשות דרישה וחקירה. (ב) כמוהו לא נהיה מעולם (לפנינו: מן העולם) ואחריו לא יוסיף - ואם תאמר: הלא בארבה מצרים הוא אומר "לפניו לא היה כן ארבה כמוהו ואחריו לא יהיה כן" (שמ' י , יד)!? אלא מין ארבה אחד ודאי לא היה לפניו ואחריו , שיזיק כמותו; וארבעה מיני ארבה שהיו בימי יואל , לא היה לפניהם ואחריהם שיזיקו כמותם. (ג) לפניו אכלה אש - כלומר: לפניו של אותו ארבה ולאחריו נאכל הכל. כגן עדן הארץ לפניו ואחריו מדבר שממה - פתרון: ארץ שהיתה כגן עדן לפני בוא הארבה עליה , אחר שבא עליה היתה מדבר שממה. (ו) כל פנים קבצו פארור - תרגם יונתן: "קדרא". (ח) ובעד השלח - לפני כלי זיין יפלו ולא יראו מהם. (ט) ישוקו - 'שונדרט' בלעז (השמיעו קול; ראה רש"י). (י) שמש וירח קדרו - שכיסו את עין הארץ ותחשך הארץ (ע"פ שמ' י , טו). (יא) ויי' נתן קולו לפני חילו. לפני חילו - הוא ארבה. הקדוש ברוך הוא השמיע לכם דבר זה לפני בוא חילו הרב , כדי שתעשו תשובה. (יד) מי יודע ישוב וניחם - פתרונו כתרגומו; כלומר: מי שיודע בעצמו שחטא , יעשה תשובה ויִנחם על רעתו , והשאיר אחריו ברכה. וכנגד שאמר למעלה "הכרת מנחה ונסך מבית יי'" (יואל א , ט) , חזר ואמר כאן: מנחה ונסך ליי' אלהיכם. (יז) בין האולם ולמזבח יבכו הכהנים משרתי יי' - עד שאינכם יכולים להקריב בבית המקדש , יקריבו זה בין האולם ולמזבח. נחלתך לחרפה - חרפת רעב (ראה להלן , יט). (יח) ויקנא יי' לארצו - ואם תעשו תשובה , מיד: ויקנא יי' לארצו שלא יהא בה רעב , מפני שחמל על עמו. (יט) כנגד שאמר למעלה "שודד דגן הוביש תירוש" וכו' (יואל א , י) , אומר אני לכם עכשיו: הנני שולח לכם את הדגן ואת התירוש ואת היצהר (בנוסחנו: והתירוש והיצהר) ושבעתם אותו. כנגד שאמר למעלה "אל תתן נחלתך לחרפה" (פס' יז) , הנני אומר לכם שלא אתן אתכם עוד חרפת רעב (בנוסחנו: חרפה) בגוים. (כ) כנגד שאמר למעלה "כי גוי עלה על ארצי" (יואל א , ו) , הריני אומר: ואת הצפוני ארחיק מעליכם - אותו גוי הבא מצפון ארחיק מעליכם והדחתיו אל ארץ צייה ושממה במדבר. את פניו אל הים הקדמוני וסופו אל הים האחרון - ועלה אותו ארבה שמילא כל ארץ ישראל מים המזרח ועד ים המערב , אדיחנו ותבאש הארץ (ע"פ שמ' ח , י) מבאשו ומצחנתו. (כא) כנגד שאמר למעלה "שודד שדה אבלה אדמה" (יואל א , י) , חזר וריפא כאן: אל תיראי אדמה גילי ושמחי. כי הגדיל יי' לעשות - כי הקדוש ברוך הוא הגדיל לך ניסים. (כב) כנגד שאמר למעלה "גם בהמות שדה תערוג אליך כי יבשו אפיקי מים ואש אכלה נאות מדבר" (בנוסחנו: המדבר; יואל א , כ) , חזר ואמר כאן: אל תיראו בהמות שדי כי דשאו נאות מדבר כי עץ נשא פריו תאנה וגפן נתנו חילם. (כג) ובני ציון גילו ושמחו ביי' אלהיכם כי נתן לכם את המורה לצדקה ויורד לכם גשם יורה (בנוסחנו: מורה) ומלקוש בראשון - מטר יורה , שהיה בעתו לבוא במרחשון , ומלקוש שהיה עתו לבוא בניסן - הרי שניהם באים בניסן; יורה מביא עמו שזורעין כמו במרחשון , ומלקוש מביא עמו תבואת ניסן. וכן שנינו במסכת תעניות (תענית ה , א): באחד בניסן אמר להן הנביא לישראל: צאו וזרעו! אמרו לו: מי שיש לו קביים , יאכלנו ויחייה או יזרענו וימות? אמר להם: אע"פ כן צאו וזרעו! ועשה להם הקדוש ברוך הוא נס , שגדלה התבואה שהיו זורעין במרחשון ואותה שזורעין בניסן , ואע"פ כן נמצא עומר קרב בזמנו בששה עשר בניסן , ושתי הלחם בעצרת. הדא הוא דכתיב: ויורד לכם גשם יורה ומלקוש בראשון. (כה) חילי הגדול - זה החיל שאמר למעלה: "ויי' נתן קולו לפני חילו" (לעיל , יא) , הוא הארבה. (כו) להפליא - שבאחד בניסן זרעו חיטים ושעורים , ובששה עשר בו קרב העומר , ושתי הלחם בעצרת (ראה פירושו לעיל , כג). (כז) ולא יבושו עמי לעולם - כאן נתנבא על לעתיד לבוא.