מאגר הכתר יואל פרק ב עם פירוש ר' יוסף כספי

פרק ב
[א] תִּקְע֨וּ שׁוֹפָ֜ר בְּצִיּ֗וֹן וְהָרִ֙יעוּ֙ בְּהַ֣ר קָדְשִׁ֔י יִרְגְּז֕וּ כֹּ֖ל יֹשְׁבֵ֣י הָאָ֑רֶץ כִּי־בָ֥א יוֹם־יְהוָ֖ה כִּ֥י קָרֽוֹב:
[ב] י֧וֹם חֹ֣שֶׁךְ וַאֲפֵלָ֗ה י֤וֹם עָנָן֙ וַעֲרָפֶ֔ל כְּשַׁ֖חַר פָּרֻ֣שׂ עַל־הֶהָרִ֑ים עַ֚ם רַ֣ב וְעָצ֔וּם כָּמֹ֗הוּ לֹ֤א נִֽהְיָה֙ מִן־הָ֣עוֹלָ֔ם וְאַֽחֲרָיו֙ לֹ֣א יוֹסֵ֔ף עַד־שְׁנֵ֖י דּ֥וֹר וָדֽוֹר:
[ג] לְפָנָיו֙ אָ֣כְלָה אֵ֔שׁ וְאַחֲרָ֖יו תְּלַהֵ֣ט לֶהָבָ֑ה כְּגַן־עֵ֨דֶן הָאָ֜רֶץ לְפָנָ֗יו וְאַֽחֲרָיו֙ מִדְבַּ֣ר שְׁמָמָ֔ה וְגַם־פְּלֵיטָ֖ה לֹא־הָ֥יְתָה לּֽוֹ:
[ד] כְּמַרְאֵ֥ה סוּסִ֖ים מַרְאֵ֑הוּ וּכְפָרָשִׁ֖ים כֵּ֥ן יְרוּצֽוּן:
[ה] כְּק֣וֹל מַרְכָּב֗וֹת עַל־רָאשֵׁ֤י הֶהָרִים֙ יְרַקֵּד֔וּן כְּקוֹל֙ לַ֣הַב אֵ֔שׁ אֹכְלָ֖ה קָ֑שׁ כְּעַ֣ם עָצ֔וּם עֱר֖וּךְ מִלְחָמָֽה:
[ו] מִפָּנָ֖יו יָחִ֣ילוּ עַמִּ֑ים כָּל־פָּנִ֖ים קִבְּצ֥וּ פָארֽוּר:
[ז] כְּגִבּוֹרִ֣ים יְרֻצ֔וּן כְּאַנְשֵׁ֥י מִלְחָמָ֖ה יַעֲל֣וּ חוֹמָ֑ה וְאִ֤ישׁ בִּדְרָכָיו֙ יֵֽלֵכ֔וּן וְלֹ֥א יְעַבְּט֖וּן אֹרְחוֹתָֽם:
[ח] וְאִ֤ישׁ אָחִיו֙ לֹ֣א יִדְחָק֔וּן גֶּ֥בֶר בִּמְסִלָּת֖וֹ יֵלֵכ֑וּן וּבְעַ֥ד הַשֶּׁ֛לַח יִפֹּ֖לוּ לֹ֥א יִבְצָֽעוּ:
[ט] בָּעִ֣יר יָשֹׁ֗קּוּ בַּֽחוֹמָה֙ יְרֻצ֔וּן בַּבָּתִּ֖ים יַעֲל֑וּ בְּעַ֧ד הַחַלּוֹנִ֛ים יָבֹ֖אוּ כַּגַּנָּֽב:
[י] לְפָנָיו֙ רָ֣גְזָה אֶ֔רֶץ רָעֲשׁ֖וּ שָׁמָ֑יִם שֶׁ֤מֶשׁ וְיָרֵחַ֙ קָדָ֔רוּ וְכוֹכָבִ֖ים אָסְפ֥וּ נָגְהָֽם:
[יא] וַיהוָ֗ה נָתַ֤ן קוֹלוֹ֙ לִפְנֵ֣י חֵיל֔וֹ כִּ֣י רַ֤ב מְאֹד֙ מַחֲנֵ֔הוּ כִּ֥י עָצ֖וּם עֹשֵׂ֣ה דְבָר֑וֹ כִּֽי־גָד֧וֹל יוֹם־יְהוָ֛ה וְנוֹרָ֥א מְאֹ֖ד וּמִ֥י יְכִילֶֽנּוּ:
[יב] וְגַם־עַתָּה֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה שֻׁ֥בוּ עָדַ֖י בְּכָל־לְבַבְכֶ֑ם וּבְצ֥וֹם וּבִבְכִ֖י וּבְמִסְפֵּֽד:
[יג] וְקִרְע֤וּ לְבַבְכֶם֙ וְאַל־בִּגְדֵיכֶ֔ם וְשׁ֖וּבוּ אֶל־יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם כִּֽי־חַנּ֤וּן וְרַחוּם֙ ה֔וּא אֶ֤רֶךְ אַפַּ֙יִם֙ וְרַב־חֶ֔סֶד וְנִחָ֖ם עַל־הָרָעָֽה:
[יד] מִ֥י יוֹדֵ֖עַ יָשׁ֣וּב וְנִחָ֑ם וְהִשְׁאִ֤יר אַחֲרָיו֙ בְּרָכָ֔ה מִנְחָ֣ה וָנֶ֔סֶךְ לַיהוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶֽם: פ
[טו] תִּקְע֥וּ שׁוֹפָ֖ר בְּצִיּ֑וֹן קַדְּשׁוּ־צ֖וֹם קִרְא֥וּ עֲצָרָֽה:
[טז] אִסְפוּ־עָ֞ם קַדְּשׁ֤וּ קָהָל֙ קִבְצ֣וּ זְקֵנִ֔ים אִסְפוּ֙ עֽוֹלָלִ֔ים וְיֹנְקֵ֖י שָׁדָ֑יִם יֵצֵ֤א חָתָן֙ מֵֽחֶדְר֔וֹ וְכַלָּ֖ה מֵחֻפָּתָֽהּ:
[יז] בֵּ֤ין הָאוּלָם֙ וְלַמִּזְבֵּ֔חַ יִבְכּוּ֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים מְשָׁרְתֵ֖י יְהוָ֑ה וְֽיֹאמְר֞וּ ח֧וּסָה יְהוָ֣ה עַל־עַמֶּ֗ךָ וְאַל־תִּתֵּ֨ן נַחֲלָתְךָ֤ לְחֶרְפָּה֙ לִמְשָׁל־בָּ֣ם גּוֹיִ֔ם לָ֚מָּה יֹאמְר֣וּ בָעַמִּ֔ים אַיֵּ֖ה אֱלֹהֵיהֶֽם:
[יח] וַיְקַנֵּ֥א יְהוָ֖ה לְאַרְצ֑וֹ וַיַּחְמֹ֖ל עַל־עַמּֽוֹ:
[יט] וַיַּ֨עַן יְהוָ֜ה וַיֹּ֣אמֶר לְעַמּ֗וֹ הִנְנִ֨י שֹׁלֵ֤חַ לָכֶם֙ אֶת־הַדָּגָן֙ וְהַתִּיר֣וֹשׁ וְהַיִּצְהָ֔ר וּשְׂבַעְתֶּ֖ם אֹת֑וֹ וְלֹא־אֶתֵּ֨ן אֶתְכֶ֥ם ע֛וֹד חֶרְפָּ֖ה בַּגּוֹיִֽם:
[כ] וְֽאֶת־הַצְּפוֹנִ֞י אַרְחִ֣יק מֵעֲלֵיכֶ֗ם וְהִדַּחְתִּיו֘ אֶל־אֶ֣רֶץ צִיָּ֣ה וּשְׁמָמָה֒ אֶת־פָּנָ֗יו אֶל־הַיָּם֙ הַקַּדְמֹנִ֔י וְסֹפ֖וֹ אֶל־הַיָּ֣ם הָאַחֲר֑וֹן וְעָלָ֣ה בָאְשׁ֗וֹ וְתַ֙עַל֙ צַחֲנָת֔וֹ כִּ֥י הִגְדִּ֖יל לַעֲשֽׂוֹת:
[כא] אַל־תִּֽירְאִ֖י אֲדָמָ֑ה גִּ֣ילִי וּשְׂמָ֔חִי כִּֽי־הִגְדִּ֥יל יְהוָ֖ה לַעֲשֽׂוֹת:
[כב] אַל־תִּֽירְאוּ֙ בַּהֲמ֣וֹת שָׂדַ֔י כִּ֥י דָשְׁא֖וּ נְא֣וֹת מִדְבָּ֑ר כִּי־עֵץ֙ נָשָׂ֣א פִרְי֔וֹ תְּאֵנָ֥ה וָגֶ֖פֶן נָתְנ֥וּ חֵילָֽם:
[כג] וּבְנֵ֣י צִיּ֗וֹן גִּ֤ילוּ וְשִׂמְחוּ֙ בַּיהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֔ם כִּֽי־נָתַ֥ן לָכֶ֛ם אֶת־הַמּוֹרֶ֖ה לִצְדָקָ֑ה וַיּ֣וֹרֶד לָכֶ֗ם גֶּ֛שֶׁם מוֹרֶ֥ה וּמַלְק֖וֹשׁ בָּרִאשֽׁוֹן:
[כד] וּמָלְא֥וּ הַגֳּרָנ֖וֹת בָּ֑ר וְהֵשִׁ֥יקוּ הַיְקָבִ֖ים תִּיר֥וֹשׁ וְיִצְהָֽר:
[כה] וְשִׁלַּמְתִּ֤י לָכֶם֙ אֶת־הַשָּׁנִ֔ים אֲשֶׁר֙ אָכַ֣ל הָאַרְבֶּ֔ה הַיֶּ֖לֶק וְהֶחָסִ֣יל וְהַגָּזָ֑ם חֵילִי֙ הַגָּד֔וֹל אֲשֶׁ֥ר שִׁלַּ֖חְתִּי בָּכֶֽם:
[כו] וַאֲכַלְתֶּ֤ם אָכוֹל֙ וְשָׂב֔וֹעַ וְהִלַּלְתֶּ֗ם אֶת־שֵׁ֤ם יְהוָה֙ אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה עִמָּכֶ֖ם לְהַפְלִ֑יא וְלֹא־יֵבֹ֥שׁוּ עַמִּ֖י לְעוֹלָֽם:
[כז] וִידַעְתֶּ֗ם כִּ֣י בְקֶ֤רֶב יִשְׂרָאֵל֙ אָ֔נִי וַאֲנִ֛י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם וְאֵ֣ין ע֑וֹד וְלֹא־יֵבֹ֥שׁוּ עַמִּ֖י לְעוֹלָֽם: פ

פרק ב
(א) כי קרוב - נתינת טעם למה שאמר: כי בא , ואם גם יאמר על הרחוק. ובאור כלל זה 'אוצר יי'' יבא. (ב) פרוש על ההרים - תאר למשל ולנמשל. וטעם על ההרים - כי שם יֵראו יותר. וראה הפלגה , כי דמיון השחר - זכרו הושע בשני מינים (ראה הו' ו , ג; י , טו) , וזה במין שלישי; וכן נכון לעשות משל ודמיון לדבר אחד מצדדים רבים ורבים. ובאור כלל זה 'אוצר יי'' יבא. עם - גם זה ענינו: קבוץ (ראה פירושו יואל א , ו). כמוהו לא נהיה מן העולם ואחריו לא יוסף עד שני דור ודור - לחנם טרח אבן עזרא בזה (כאן) עם מה שנזכר בתורה על ארבה מצרים (ראה שמ' י , יד) , וכמו זה הלשון - במלכים (מ"ב יח , ה)! והכל 'אוצר יי'' יבא. (ג) כגן עדן - גם זה 'אוצר יי'' יבא. (ד) כמראה סוסים - גם זה מסוג 'הדומה'; ומה שקדם , "שניו שני אריה" (יואל א , ו) - מסוג 'הוא הוא'; והכל נכון בעברי ובהגיון. (ו) פארור - כטעם 'פאר'; והענין: כמו "אספו נגהם" (להלן , י). והטעם: הִכָּנס הפאר והכבוד והאור לפנים מן הגשם ולא יראה בחיצונו. (ז) יעבטון - זה השרש בעברי מטעם עכוב והתמהמה; ולכן נקרא המשכון "עבוט" (דב' כד , יא) , כי המלוה מעכבו אצלו עד שיפרע. (ח) השלח - תאר לחרב , מצד היותו משולח מצד יד ההורג. לא יבצעו - לא יהיו נכרתים. (ט) ישוקו - פעל מ'שוק' ו'שוקק'. (יא) ויי' נתן קולו וכו' - נכון שהיה זועה וסופה גדולה קודם בא הארבה במצרים: "ויי' נהג רוח קדים" (שמ' י , יג). ובאור כלל זה 'אוצר יי'' יבא. (יב-יד) וגם עתה - אע"פ שיעדתי לכם לעתיד זאת הגזרה במוחלט. ונתן טעם לזה: מי יודע ישוב וניחם. ובאור כלל זה 'אוצר יי'' יבא. גם הפליג המורה על סוד אחר (?) , באומרו: והשאיר אחריו ברכה , וגם זה 'אוצר יי'' יבא. וגם יפליג עוד באומרו שכן עשו , רוצה לומר , שהתפללו והתענו , והשם שמע תפלתם: "ויקנא יי'" וכו' , "ויען יי'" וכו' , "ואת הצפוני ארחיק" וכו' (להלן , יח - כ); וכן "ובני ציון" וכו' , וכן "ושלמתי לכם את השנים" וכו' , "ולא יבושו עמי לעולם" (להלן , כג , כה , כו). ואלו ענינים רבים חלוקים , ובאור הכל 'אוצר יי'' יבא. (כ) ואת הצפוני - כי רוח מזרחית - צפונית נשא זה הארבה לארץ ישראל. ועוד יאמר: הקדמוני , וכן כתוב בענין מצרים "ורוח קדים (בנוסחנו: הקדים) נשא את הארבה" (שמ' י , יג). ולכן אמר פה: וסופו עד (לפנינו: אל) הים האחרון , כמו שכתוב במצרים "ויהפוך יי' רוח ים חזק מאד" (שם , יט). וגם באור כל זה 'אוצר יי'' יבא. (כד) והשיקו היקבים - זה השרש , רוצה לומר: 'שוק' , וכן 'שוקק' - שניהם תחת סוג 'תנועה' , אבל כי זה מיוחד לכפילת תנועות זו אחר זו; רק שהמפרשים לא ראו זה וגם נעלם מהם , כי חשבו שלא יקרא 'תנועה' - רק המקומית. ומי שהוא יודע בהגיון ובחכמת הטבע ידע , כי כן - תנועה בעצם ובאיכות. ולכן אין בשרש זה , רק ענין אחד , וזה כי התאוה והחשק החושק נקרא 'תשוקה' , מצד היות תנועת התאוה כפולה ומכופלת פעמים רבות; ורוח הלב והכח המתאוה מתנועע תמיד לַדבר החָשוּק , עם שיש בזה קצת ענין מתנועה מקומית גם כן. ונקרא מקום המקח והממכר 'שוּק' , כי שם יעשו בני אדם תנועות כפולות תמיד , זה הולך וזה בא. כל שכן "שוֹק הימין" (שמ' כט , כב) , "על השוקים" (דב' כח , לה) , כי זה האבר עקר התנועה מצורף לרגל. ולכן הבדילו בין 'שוּק' בשורק ובין 'שוֹק' בחולם , ואם הכל מסוג ושרש אחד , כענין 'כסף' - 'כוסף' , 'גלל' - 'גלילי'. וכן נאמר בכאן מסוג זה: והשיקו היקבים תירוש ויצהר , להיות התירוש והיצהר דבר לח ונגר , ויש לו תנועות רבות אף בהיותם ביקב , כל שכן אם יהיו מלאים ויצופו למעלה. ולא כן הבר , ולכן נאמר שם: ומלאו. אם כן לא יצא והשיקו מסוג ענינו , ואע"פ שיהיה טעמו 'והציפו'; וכן מה ששמשו רבותינו בזה (ראה ביצה יז , ב ועוד). וראה מה בין דעתינו בזה ובכל המקרא ובין מה שאמר רבי דוד קמחי , שהִרבָּה בזה ענינים ולא שם להם טבע אחד כולל. וזה ענין גדול , עם שנדע שאר הפנות שכתב אבן רשד בתשומת השמות למהויות הדברים , אם עצמים אם מקרים. וכל זה יתבאר במקום אחר בארוכה , כי מזה הדיוק יצאו פליאות במעשה בראשית ומעשה מרכבה ובשמות הנכבדים. וגם זה 'אוצר יי'' יבא. (כז) ולא יבושו עמי לעולם - גם באור זה 'אוצר יי'' יבא.