מאגר הכתר יואל פרק ב עם פירוש רש"י

פרק ב
[א] תִּקְע֨וּ שׁוֹפָ֜ר בְּצִיּ֗וֹן וְהָרִ֙יעוּ֙ בְּהַ֣ר קָדְשִׁ֔י יִרְגְּז֕וּ כֹּ֖ל יֹשְׁבֵ֣י הָאָ֑רֶץ כִּי־בָ֥א יוֹם־יְהוָ֖ה כִּ֥י קָרֽוֹב:
[ב] י֧וֹם חֹ֣שֶׁךְ וַאֲפֵלָ֗ה י֤וֹם עָנָן֙ וַעֲרָפֶ֔ל כְּשַׁ֖חַר פָּרֻ֣שׂ עַל־הֶהָרִ֑ים עַ֚ם רַ֣ב וְעָצ֔וּם כָּמֹ֗הוּ לֹ֤א נִֽהְיָה֙ מִן־הָ֣עוֹלָ֔ם וְאַֽחֲרָיו֙ לֹ֣א יוֹסֵ֔ף עַד־שְׁנֵ֖י דּ֥וֹר וָדֽוֹר:
[ג] לְפָנָיו֙ אָ֣כְלָה אֵ֔שׁ וְאַחֲרָ֖יו תְּלַהֵ֣ט לֶהָבָ֑ה כְּגַן־עֵ֨דֶן הָאָ֜רֶץ לְפָנָ֗יו וְאַֽחֲרָיו֙ מִדְבַּ֣ר שְׁמָמָ֔ה וְגַם־פְּלֵיטָ֖ה לֹא־הָ֥יְתָה לּֽוֹ:
[ד] כְּמַרְאֵ֥ה סוּסִ֖ים מַרְאֵ֑הוּ וּכְפָרָשִׁ֖ים כֵּ֥ן יְרוּצֽוּן:
[ה] כְּק֣וֹל מַרְכָּב֗וֹת עַל־רָאשֵׁ֤י הֶהָרִים֙ יְרַקֵּד֔וּן כְּקוֹל֙ לַ֣הַב אֵ֔שׁ אֹכְלָ֖ה קָ֑שׁ כְּעַ֣ם עָצ֔וּם עֱר֖וּךְ מִלְחָמָֽה:
[ו] מִפָּנָ֖יו יָחִ֣ילוּ עַמִּ֑ים כָּל־פָּנִ֖ים קִבְּצ֥וּ פָארֽוּר:
[ז] כְּגִבּוֹרִ֣ים יְרֻצ֔וּן כְּאַנְשֵׁ֥י מִלְחָמָ֖ה יַעֲל֣וּ חוֹמָ֑ה וְאִ֤ישׁ בִּדְרָכָיו֙ יֵֽלֵכ֔וּן וְלֹ֥א יְעַבְּט֖וּן אֹרְחוֹתָֽם:
[ח] וְאִ֤ישׁ אָחִיו֙ לֹ֣א יִדְחָק֔וּן גֶּ֥בֶר בִּמְסִלָּת֖וֹ יֵלֵכ֑וּן וּבְעַ֥ד הַשֶּׁ֛לַח יִפֹּ֖לוּ לֹ֥א יִבְצָֽעוּ:
[ט] בָּעִ֣יר יָשֹׁ֗קּוּ בַּֽחוֹמָה֙ יְרֻצ֔וּן בַּבָּתִּ֖ים יַעֲל֑וּ בְּעַ֧ד הַחַלּוֹנִ֛ים יָבֹ֖אוּ כַּגַּנָּֽב:
[י] לְפָנָיו֙ רָ֣גְזָה אֶ֔רֶץ רָעֲשׁ֖וּ שָׁמָ֑יִם שֶׁ֤מֶשׁ וְיָרֵחַ֙ קָדָ֔רוּ וְכוֹכָבִ֖ים אָסְפ֥וּ נָגְהָֽם:
[יא] וַיהוָ֗ה נָתַ֤ן קוֹלוֹ֙ לִפְנֵ֣י חֵיל֔וֹ כִּ֣י רַ֤ב מְאֹד֙ מַחֲנֵ֔הוּ כִּ֥י עָצ֖וּם עֹשֵׂ֣ה דְבָר֑וֹ כִּֽי־גָד֧וֹל יוֹם־יְהוָ֛ה וְנוֹרָ֥א מְאֹ֖ד וּמִ֥י יְכִילֶֽנּוּ:
[יב] וְגַם־עַתָּה֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה שֻׁ֥בוּ עָדַ֖י בְּכָל־לְבַבְכֶ֑ם וּבְצ֥וֹם וּבִבְכִ֖י וּבְמִסְפֵּֽד:
[יג] וְקִרְע֤וּ לְבַבְכֶם֙ וְאַל־בִּגְדֵיכֶ֔ם וְשׁ֖וּבוּ אֶל־יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם כִּֽי־חַנּ֤וּן וְרַחוּם֙ ה֔וּא אֶ֤רֶךְ אַפַּ֙יִם֙ וְרַב־חֶ֔סֶד וְנִחָ֖ם עַל־הָרָעָֽה:
[יד] מִ֥י יוֹדֵ֖עַ יָשׁ֣וּב וְנִחָ֑ם וְהִשְׁאִ֤יר אַחֲרָיו֙ בְּרָכָ֔ה מִנְחָ֣ה וָנֶ֔סֶךְ לַיהוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶֽם: פ
[טו] תִּקְע֥וּ שׁוֹפָ֖ר בְּצִיּ֑וֹן קַדְּשׁוּ־צ֖וֹם קִרְא֥וּ עֲצָרָֽה:
[טז] אִסְפוּ־עָ֞ם קַדְּשׁ֤וּ קָהָל֙ קִבְצ֣וּ זְקֵנִ֔ים אִסְפוּ֙ עֽוֹלָלִ֔ים וְיֹנְקֵ֖י שָׁדָ֑יִם יֵצֵ֤א חָתָן֙ מֵֽחֶדְר֔וֹ וְכַלָּ֖ה מֵחֻפָּתָֽהּ:
[יז] בֵּ֤ין הָאוּלָם֙ וְלַמִּזְבֵּ֔חַ יִבְכּוּ֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים מְשָׁרְתֵ֖י יְהוָ֑ה וְֽיֹאמְר֞וּ ח֧וּסָה יְהוָ֣ה עַל־עַמֶּ֗ךָ וְאַל־תִּתֵּ֨ן נַחֲלָתְךָ֤ לְחֶרְפָּה֙ לִמְשָׁל־בָּ֣ם גּוֹיִ֔ם לָ֚מָּה יֹאמְר֣וּ בָעַמִּ֔ים אַיֵּ֖ה אֱלֹהֵיהֶֽם:
[יח] וַיְקַנֵּ֥א יְהוָ֖ה לְאַרְצ֑וֹ וַיַּחְמֹ֖ל עַל־עַמּֽוֹ:
[יט] וַיַּ֨עַן יְהוָ֜ה וַיֹּ֣אמֶר לְעַמּ֗וֹ הִנְנִ֨י שֹׁלֵ֤חַ לָכֶם֙ אֶת־הַדָּגָן֙ וְהַתִּיר֣וֹשׁ וְהַיִּצְהָ֔ר וּשְׂבַעְתֶּ֖ם אֹת֑וֹ וְלֹא־אֶתֵּ֨ן אֶתְכֶ֥ם ע֛וֹד חֶרְפָּ֖ה בַּגּוֹיִֽם:
[כ] וְֽאֶת־הַצְּפוֹנִ֞י אַרְחִ֣יק מֵעֲלֵיכֶ֗ם וְהִדַּחְתִּיו֘ אֶל־אֶ֣רֶץ צִיָּ֣ה וּשְׁמָמָה֒ אֶת־פָּנָ֗יו אֶל־הַיָּם֙ הַקַּדְמֹנִ֔י וְסֹפ֖וֹ אֶל־הַיָּ֣ם הָאַחֲר֑וֹן וְעָלָ֣ה בָאְשׁ֗וֹ וְתַ֙עַל֙ צַחֲנָת֔וֹ כִּ֥י הִגְדִּ֖יל לַעֲשֽׂוֹת:
[כא] אַל־תִּֽירְאִ֖י אֲדָמָ֑ה גִּ֣ילִי וּשְׂמָ֔חִי כִּֽי־הִגְדִּ֥יל יְהוָ֖ה לַעֲשֽׂוֹת:
[כב] אַל־תִּֽירְאוּ֙ בַּהֲמ֣וֹת שָׂדַ֔י כִּ֥י דָשְׁא֖וּ נְא֣וֹת מִדְבָּ֑ר כִּי־עֵץ֙ נָשָׂ֣א פִרְי֔וֹ תְּאֵנָ֥ה וָגֶ֖פֶן נָתְנ֥וּ חֵילָֽם:
[כג] וּבְנֵ֣י צִיּ֗וֹן גִּ֤ילוּ וְשִׂמְחוּ֙ בַּיהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֔ם כִּֽי־נָתַ֥ן לָכֶ֛ם אֶת־הַמּוֹרֶ֖ה לִצְדָקָ֑ה וַיּ֣וֹרֶד לָכֶ֗ם גֶּ֛שֶׁם מוֹרֶ֥ה וּמַלְק֖וֹשׁ בָּרִאשֽׁוֹן:
[כד] וּמָלְא֥וּ הַגֳּרָנ֖וֹת בָּ֑ר וְהֵשִׁ֥יקוּ הַיְקָבִ֖ים תִּיר֥וֹשׁ וְיִצְהָֽר:
[כה] וְשִׁלַּמְתִּ֤י לָכֶם֙ אֶת־הַשָּׁנִ֔ים אֲשֶׁר֙ אָכַ֣ל הָאַרְבֶּ֔ה הַיֶּ֖לֶק וְהֶחָסִ֣יל וְהַגָּזָ֑ם חֵילִי֙ הַגָּד֔וֹל אֲשֶׁ֥ר שִׁלַּ֖חְתִּי בָּכֶֽם:
[כו] וַאֲכַלְתֶּ֤ם אָכוֹל֙ וְשָׂב֔וֹעַ וְהִלַּלְתֶּ֗ם אֶת־שֵׁ֤ם יְהוָה֙ אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה עִמָּכֶ֖ם לְהַפְלִ֑יא וְלֹא־יֵבֹ֥שׁוּ עַמִּ֖י לְעוֹלָֽם:
[כז] וִידַעְתֶּ֗ם כִּ֣י בְקֶ֤רֶב יִשְׂרָאֵל֙ אָ֔נִי וַאֲנִ֛י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם וְאֵ֣ין ע֑וֹד וְלֹא־יֵבֹ֥שׁוּ עַמִּ֖י לְעוֹלָֽם: פ

פרק ב
(א) תקעו שופר - להשמיעם שישובו בתשובה בטרם תבואתם הרעה הזאת. יום יי' - מה שאמרנו למעלה (ראה יואל א). (ב) כשחר פרוש על ההרים - הארבה והגזם נפרשים על ההרים כשחר הנפרש בכל העולם. כמוהו לא נהיה מן העולם - לבא כל המינין הללו זה אחר זה; אבל מין ארבה לבדו - לא היה כמו של מצרים , שנאמר "ואחריו לא יהיה כן" (שמ' י , יד). (ג) לפניו אכלה אש - משחיתים את הכל , כאילו אש אוכלת לפניהם ולהבה מלהטת אחריהם. כגן עדן - היתה הארץ לפני בואו , ואחר שילך הניח את הארץ כמדבר שממה. (ד) כמראה סוסים מראהו - במרוצתם. (ה) כקול להב אש האוכלת קש - שמשמעת קול. ערוך מלחמה - לפי שהוא דָבוק נָקוד חטף פתח (חטף סגול). (ו) קבצו פארור - שחרות כקדירה; כמה דאת אמר "ובשלו בפרור" (במ' יא , ח). ואל"ף הכתובה כאן יתירה היא ואינה נקראת. (ז) לא (בנוסחנו: ולא) יעבטון - אין לו דומיון. ופתרונו לפי עניינו: לא יעקלון (ראה מחברת: 'עבט'). (ח) ובעד השלח - כמו "בעד החלונים" (להלן , ט) - על פני כלי הזיין יפלו ויחנו , ולא (בנוסחנו: לא) יבצעו - לא יקבלו ממון. ויונתן פתר בו (במלה 'השלח') לשון 'שליחות': בשביל שליחותו של הקדוש ברוך הוא מפילין עצמן , ובצע כסף לא לקחו (ע"פ שו' ה , יט). (ט) בעיר ישוקו - לשון השמעת קול , כמו "כמשק גבים" (יש' לג , ד); "דוב שוקק" (מש' כח , טו); "ממשק חרול" (צפ' ב , ט); ['ברויינץ' בלעז]. ויונתן תירגמו לשון 'נֶשֶק': "מזדיינין". (י) [לפניו - לפני בואו רגזה ארץ. רעשו שמים - על ידי רעש בא הגובאי ונבהל העולם , והמאורות קדרו.] [רעשו שמים - מפני פורענות הבאה על ישראל רוגזים ורועשים.] אספו נגהם - הכניסו אורם. (יא) ויי' נתן אליכם קולו - במאמר נביאיו , לפני שלחו בכם את חילו זה. כי רב מאד מחנהו - אשר יְשלח בכם אם לא תטיבו. [וכי (בנוסחנו: כי) עצום - הרבה שלוחים יש לו למקום , ונותן עצמה לזבוב ושלשול קטן לעשות דברו.] (יג) ואל בגדיכם - כי אינו חש לקריעת בגדיכם. דבר אחר: קרעו לבבכם , ואל תצטרכו לקרוע בגדיכם מחמת אבל (ראה פר"כ כד , יא). ונחם על הרעה - נהפך למחשבה אחרת. [כמו "וינחם יי' כי עשה את האדם" (בר' ו , ו); וכן "וינחם יי' על הרעה" (שמ' לב , יד); וכן "ניחמתי כי המלכתי את שאול" (ש"א טו , יא); וכן "כי ניחמתי" (בר' ו , ז); וכולן לשון מחשבה אחרת: "מי יודע ישוב וניחם" (להלן , יד).] (יד) מי יודע - שיש בו עון , ישוב ונחם , והשאיר [החסיל והגזם (ראה יואל א , ד)] אחריו ברכה: על ידי התשובה תבא ברכה בפירות. (טז) קבצו זקנים - ממשקולת "שלח קבוץ לי" (לפנינו: אלי; מ"א יח , יט) , לשון רפי ו'קל'. (יז) למשל בם גוים - לשון 'משל ושנינה' (ע"פ דב' כח , לז). לחרפה - לגידופין (ראה פירושו בר' לד , יד). (יח) ויקנא יי' לארצו - לשון "המקנא אתה לי" (במ' יא , כט): נכנסה בלבו צרתה ונלחם במלחמתה ונתעסק בצרכיה. ורבותינו פירשוהו (ראה סוטה ג , א) לשון התראה: התרה בגובאי על עסקי ארצו. (יט) חרפה - גידוף , שיקראו אתכם 'חסירי לחם'. (כ) ואת הצפוני - [יש לפותרו על חיל הארבה והחסיל (ראה יואל א , ד) , ועליו נופל לשון והדחתיו אל ארץ ציה ושממה. דבר אחר:] העם הבא מצפון , מלכי אשור. [ורבותינו אמרו (ראה סוכה נב , א): זה יצר הרע שצפוּן בלבו של אדם. הקדמוני - המזרחי. ורבותינו , שפירשוהו ביצר הרע , דרשו שני היַמּים הללו במקדש ראשון ומקדש שיני; וכך פירשוהו: על ששם פניו במקדש ראשון ושיני והחריבם. ולפי התרגום , שפירשו על חיל מלך אשור , צריך לומר: אל הים הקדמוני - מקצת חילו אשלח למזרח , ומקצתו למערב.] צחנתו - עניין 'באשה' יורה עליו , שהוא לשון זוהם וטינוף (ראה מחברת: 'צחן'). כי הגדיל לעשות - רעה , שפשט ידו בגדולים. (כא) אל תיראי אדמה - ארץ ישראל (ראה מא"ג וי' כה , א); אם תשובו בתשובה. (כג) את המורה... - את נביאיכם המורים אתכם לשוב אליו כדי לצדק אתכם. מורה ומלקוש - כמו "יורה ומלקוש" (דב' יא , יד). בראשון - בניסן; ואע"פ שהיורה היא רביעה ראשונה היורדת על הזרע , והוא במרחשון , אותה שנה בניסן זרעו; כמו שמפורש במסכת תענית (ה , א) , שגדלה התבואה באחד עשר יום. (כד) [הגרנות - 'גדנייש' (בלעז).] והשיקו - לשון השמעת קול , כשהקילוח יורד מן הגת אל תוך היקב - הוא הבור שלפני הגת.