פרק ב
[א]
תִּקְע֨וּ
שׁוֹפָ֜ר
בְּצִיּ֗וֹן
וְהָרִ֙יעוּ֙
בְּהַ֣ר
קָדְשִׁ֔י
יִרְגְּז֕וּ
כֹּ֖ל
יֹשְׁבֵ֣י
הָאָ֑רֶץ
כִּי־בָ֥א
יוֹם־יְהוָ֖ה
כִּ֥י
קָרֽוֹב:
[ב]
י֧וֹם
חֹ֣שֶׁךְ
וַאֲפֵלָ֗ה
י֤וֹם
עָנָן֙
וַעֲרָפֶ֔ל
כְּשַׁ֖חַר
פָּרֻ֣שׂ
עַל־הֶהָרִ֑ים
עַ֚ם
רַ֣ב
וְעָצ֔וּם
כָּמֹ֗הוּ
לֹ֤א
נִֽהְיָה֙
מִן־הָ֣עוֹלָ֔ם
וְאַֽחֲרָיו֙
לֹ֣א
יוֹסֵ֔ף
עַד־שְׁנֵ֖י
דּ֥וֹר
וָדֽוֹר:
[ג]
לְפָנָיו֙
אָ֣כְלָה
אֵ֔שׁ
וְאַחֲרָ֖יו
תְּלַהֵ֣ט
לֶהָבָ֑ה
כְּגַן־עֵ֨דֶן
הָאָ֜רֶץ
לְפָנָ֗יו
וְאַֽחֲרָיו֙
מִדְבַּ֣ר
שְׁמָמָ֔ה
וְגַם־פְּלֵיטָ֖ה
לֹא־הָ֥יְתָה
לּֽוֹ:
[ד]
כְּמַרְאֵ֥ה
סוּסִ֖ים
מַרְאֵ֑הוּ
וּכְפָרָשִׁ֖ים
כֵּ֥ן
יְרוּצֽוּן:
[ה]
כְּק֣וֹל
מַרְכָּב֗וֹת
עַל־רָאשֵׁ֤י
הֶהָרִים֙
יְרַקֵּד֔וּן
כְּקוֹל֙
לַ֣הַב
אֵ֔שׁ
אֹכְלָ֖ה
קָ֑שׁ
כְּעַ֣ם
עָצ֔וּם
עֱר֖וּךְ
מִלְחָמָֽה:
[ו]
מִפָּנָ֖יו
יָחִ֣ילוּ
עַמִּ֑ים
כָּל־פָּנִ֖ים
קִבְּצ֥וּ
פָארֽוּר:
[ז]
כְּגִבּוֹרִ֣ים
יְרֻצ֔וּן
כְּאַנְשֵׁ֥י
מִלְחָמָ֖ה
יַעֲל֣וּ
חוֹמָ֑ה
וְאִ֤ישׁ
בִּדְרָכָיו֙
יֵֽלֵכ֔וּן
וְלֹ֥א
יְעַבְּט֖וּן
אֹרְחוֹתָֽם:
[ח]
וְאִ֤ישׁ
אָחִיו֙
לֹ֣א
יִדְחָק֔וּן
גֶּ֥בֶר
בִּמְסִלָּת֖וֹ
יֵלֵכ֑וּן
וּבְעַ֥ד
הַשֶּׁ֛לַח
יִפֹּ֖לוּ
לֹ֥א
יִבְצָֽעוּ:
[ט]
בָּעִ֣יר
יָשֹׁ֗קּוּ
בַּֽחוֹמָה֙
יְרֻצ֔וּן
בַּבָּתִּ֖ים
יַעֲל֑וּ
בְּעַ֧ד
הַחַלּוֹנִ֛ים
יָבֹ֖אוּ
כַּגַּנָּֽב:
[י]
לְפָנָיו֙
רָ֣גְזָה
אֶ֔רֶץ
רָעֲשׁ֖וּ
שָׁמָ֑יִם
שֶׁ֤מֶשׁ
וְיָרֵחַ֙
קָדָ֔רוּ
וְכוֹכָבִ֖ים
אָסְפ֥וּ
נָגְהָֽם:
[יא]
וַיהוָ֗ה
נָתַ֤ן
קוֹלוֹ֙
לִפְנֵ֣י
חֵיל֔וֹ
כִּ֣י
רַ֤ב
מְאֹד֙
מַחֲנֵ֔הוּ
כִּ֥י
עָצ֖וּם
עֹשֵׂ֣ה
דְבָר֑וֹ
כִּֽי־גָד֧וֹל
יוֹם־יְהוָ֛ה
וְנוֹרָ֥א
מְאֹ֖ד
וּמִ֥י
יְכִילֶֽנּוּ:
[יב]
וְגַם־עַתָּה֙
נְאֻם־יְהוָ֔ה
שֻׁ֥בוּ
עָדַ֖י
בְּכָל־לְבַבְכֶ֑ם
וּבְצ֥וֹם
וּבִבְכִ֖י
וּבְמִסְפֵּֽד:
[יג]
וְקִרְע֤וּ
לְבַבְכֶם֙
וְאַל־בִּגְדֵיכֶ֔ם
וְשׁ֖וּבוּ
אֶל־יְהוָ֣ה
אֱלֹהֵיכֶ֑ם
כִּֽי־חַנּ֤וּן
וְרַחוּם֙
ה֔וּא
אֶ֤רֶךְ
אַפַּ֙יִם֙
וְרַב־חֶ֔סֶד
וְנִחָ֖ם
עַל־הָרָעָֽה:
[יד]
מִ֥י
יוֹדֵ֖עַ
יָשׁ֣וּב
וְנִחָ֑ם
וְהִשְׁאִ֤יר
אַחֲרָיו֙
בְּרָכָ֔ה
מִנְחָ֣ה
וָנֶ֔סֶךְ
לַיהוָ֖ה
אֱלֹהֵיכֶֽם:
פ
[טו]
תִּקְע֥וּ
שׁוֹפָ֖ר
בְּצִיּ֑וֹן
קַדְּשׁוּ־צ֖וֹם
קִרְא֥וּ
עֲצָרָֽה:
[טז]
אִסְפוּ־עָ֞ם
קַדְּשׁ֤וּ
קָהָל֙
קִבְצ֣וּ
זְקֵנִ֔ים
אִסְפוּ֙
עֽוֹלָלִ֔ים
וְיֹנְקֵ֖י
שָׁדָ֑יִם
יֵצֵ֤א
חָתָן֙
מֵֽחֶדְר֔וֹ
וְכַלָּ֖ה
מֵחֻפָּתָֽהּ:
[יז]
בֵּ֤ין
הָאוּלָם֙
וְלַמִּזְבֵּ֔חַ
יִבְכּוּ֙
הַכֹּ֣הֲנִ֔ים
מְשָׁרְתֵ֖י
יְהוָ֑ה
וְֽיֹאמְר֞וּ
ח֧וּסָה
יְהוָ֣ה
עַל־עַמֶּ֗ךָ
וְאַל־תִּתֵּ֨ן
נַחֲלָתְךָ֤
לְחֶרְפָּה֙
לִמְשָׁל־בָּ֣ם
גּוֹיִ֔ם
לָ֚מָּה
יֹאמְר֣וּ
בָעַמִּ֔ים
אַיֵּ֖ה
אֱלֹהֵיהֶֽם:
[יח]
וַיְקַנֵּ֥א
יְהוָ֖ה
לְאַרְצ֑וֹ
וַיַּחְמֹ֖ל
עַל־עַמּֽוֹ:
[יט]
וַיַּ֨עַן
יְהוָ֜ה
וַיֹּ֣אמֶר
לְעַמּ֗וֹ
הִנְנִ֨י
שֹׁלֵ֤חַ
לָכֶם֙
אֶת־הַדָּגָן֙
וְהַתִּיר֣וֹשׁ
וְהַיִּצְהָ֔ר
וּשְׂבַעְתֶּ֖ם
אֹת֑וֹ
וְלֹא־אֶתֵּ֨ן
אֶתְכֶ֥ם
ע֛וֹד
חֶרְפָּ֖ה
בַּגּוֹיִֽם:
[כ]
וְֽאֶת־הַצְּפוֹנִ֞י
אַרְחִ֣יק
מֵעֲלֵיכֶ֗ם
וְהִדַּחְתִּיו֘
אֶל־אֶ֣רֶץ
צִיָּ֣ה
וּשְׁמָמָה֒
אֶת־פָּנָ֗יו
אֶל־הַיָּם֙
הַקַּדְמֹנִ֔י
וְסֹפ֖וֹ
אֶל־הַיָּ֣ם
הָאַחֲר֑וֹן
וְעָלָ֣ה
בָאְשׁ֗וֹ
וְתַ֙עַל֙
צַחֲנָת֔וֹ
כִּ֥י
הִגְדִּ֖יל
לַעֲשֽׂוֹת:
[כא]
אַל־תִּֽירְאִ֖י
אֲדָמָ֑ה
גִּ֣ילִי
וּשְׂמָ֔חִי
כִּֽי־הִגְדִּ֥יל
יְהוָ֖ה
לַעֲשֽׂוֹת:
[כב]
אַל־תִּֽירְאוּ֙
בַּהֲמ֣וֹת
שָׂדַ֔י
כִּ֥י
דָשְׁא֖וּ
נְא֣וֹת
מִדְבָּ֑ר
כִּי־עֵץ֙
נָשָׂ֣א
פִרְי֔וֹ
תְּאֵנָ֥ה
וָגֶ֖פֶן
נָתְנ֥וּ
חֵילָֽם:
[כג]
וּבְנֵ֣י
צִיּ֗וֹן
גִּ֤ילוּ
וְשִׂמְחוּ֙
בַּיהוָ֣ה
אֱלֹהֵיכֶ֔ם
כִּֽי־נָתַ֥ן
לָכֶ֛ם
אֶת־הַמּוֹרֶ֖ה
לִצְדָקָ֑ה
וַיּ֣וֹרֶד
לָכֶ֗ם
גֶּ֛שֶׁם
מוֹרֶ֥ה
וּמַלְק֖וֹשׁ
בָּרִאשֽׁוֹן:
[כד]
וּמָלְא֥וּ
הַגֳּרָנ֖וֹת
בָּ֑ר
וְהֵשִׁ֥יקוּ
הַיְקָבִ֖ים
תִּיר֥וֹשׁ
וְיִצְהָֽר:
[כה]
וְשִׁלַּמְתִּ֤י
לָכֶם֙
אֶת־הַשָּׁנִ֔ים
אֲשֶׁר֙
אָכַ֣ל
הָאַרְבֶּ֔ה
הַיֶּ֖לֶק
וְהֶחָסִ֣יל
וְהַגָּזָ֑ם
חֵילִי֙
הַגָּד֔וֹל
אֲשֶׁ֥ר
שִׁלַּ֖חְתִּי
בָּכֶֽם:
[כו]
וַאֲכַלְתֶּ֤ם
אָכוֹל֙
וְשָׂב֔וֹעַ
וְהִלַּלְתֶּ֗ם
אֶת־שֵׁ֤ם
יְהוָה֙
אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם
אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה
עִמָּכֶ֖ם
לְהַפְלִ֑יא
וְלֹא־יֵבֹ֥שׁוּ
עַמִּ֖י
לְעוֹלָֽם:
[כז]
וִידַעְתֶּ֗ם
כִּ֣י
בְקֶ֤רֶב
יִשְׂרָאֵל֙
אָ֔נִי
וַאֲנִ֛י
יְהוָ֥ה
אֱלֹהֵיכֶ֖ם
וְאֵ֣ין
ע֑וֹד
וְלֹא־יֵבֹ֥שׁוּ
עַמִּ֖י
לְעוֹלָֽם:
פ
פרק ב
(א)
תקעו
שופר
-
להשמיעם
שישובו
בתשובה
בטרם
תבואתם
הרעה
הזאת.
יום
יי'
-
מה
שאמרנו
למעלה
(ראה
יואל
א).
(ב)
כשחר
פרוש
על
ההרים
-
הארבה
והגזם
נפרשים
על
ההרים
כשחר
הנפרש
בכל
העולם.
כמוהו
לא
נהיה
מן
העולם
-
לבא
כל
המינין
הללו
זה
אחר
זה;
אבל
מין
ארבה
לבדו
-
לא
היה
כמו
של
מצרים
,
שנאמר
"ואחריו
לא
יהיה
כן"
(שמ'
י
,
יד).
(ג)
לפניו
אכלה
אש
-
משחיתים
את
הכל
,
כאילו
אש
אוכלת
לפניהם
ולהבה
מלהטת
אחריהם.
כגן
עדן
-
היתה
הארץ
לפני
בואו
,
ואחר
שילך
הניח
את
הארץ
כמדבר
שממה.
(ד)
כמראה
סוסים
מראהו
-
במרוצתם.
(ה)
כקול
להב
אש
האוכלת
קש
-
שמשמעת
קול.
ערוך
מלחמה
-
לפי
שהוא
דָבוק
נָקוד
חטף
פתח
(חטף
סגול).
(ו)
קבצו
פארור
-
שחרות
כקדירה;
כמה
דאת
אמר
"ובשלו
בפרור"
(במ'
יא
,
ח).
ואל"ף
הכתובה
כאן
יתירה
היא
ואינה
נקראת.
(ז)
לא
(בנוסחנו:
ולא)
יעבטון
-
אין
לו
דומיון.
ופתרונו
לפי
עניינו:
לא
יעקלון
(ראה
מחברת:
'עבט').
(ח)
ובעד
השלח
-
כמו
"בעד
החלונים"
(להלן
,
ט)
-
על
פני
כלי
הזיין
יפלו
ויחנו
,
ולא
(בנוסחנו:
לא)
יבצעו
-
לא
יקבלו
ממון.
ויונתן
פתר
בו
(במלה
'השלח')
לשון
'שליחות':
בשביל
שליחותו
של
הקדוש
ברוך
הוא
מפילין
עצמן
,
ובצע
כסף
לא
לקחו
(ע"פ
שו'
ה
,
יט).
(ט)
בעיר
ישוקו
-
לשון
השמעת
קול
,
כמו
"כמשק
גבים"
(יש'
לג
,
ד);
"דוב
שוקק"
(מש'
כח
,
טו);
"ממשק
חרול"
(צפ'
ב
,
ט);
['ברויינץ'
בלעז].
ויונתן
תירגמו
לשון
'נֶשֶק':
"מזדיינין".
(י)
[לפניו
-
לפני
בואו
רגזה
ארץ.
רעשו
שמים
-
על
ידי
רעש
בא
הגובאי
ונבהל
העולם
,
והמאורות
קדרו.]
[רעשו
שמים
-
מפני
פורענות
הבאה
על
ישראל
רוגזים
ורועשים.]
אספו
נגהם
-
הכניסו
אורם.
(יא)
ויי'
נתן
אליכם
קולו
-
במאמר
נביאיו
,
לפני
שלחו
בכם
את
חילו
זה.
כי
רב
מאד
מחנהו
-
אשר
יְשלח
בכם
אם
לא
תטיבו.
[וכי
(בנוסחנו:
כי)
עצום
-
הרבה
שלוחים
יש
לו
למקום
,
ונותן
עצמה
לזבוב
ושלשול
קטן
לעשות
דברו.]
(יג)
ואל
בגדיכם
-
כי
אינו
חש
לקריעת
בגדיכם.
דבר
אחר:
קרעו
לבבכם
,
ואל
תצטרכו
לקרוע
בגדיכם
מחמת
אבל
(ראה
פר"כ
כד
,
יא).
ונחם
על
הרעה
-
נהפך
למחשבה
אחרת.
[כמו
"וינחם
יי'
כי
עשה
את
האדם"
(בר'
ו
,
ו);
וכן
"וינחם
יי'
על
הרעה"
(שמ'
לב
,
יד);
וכן
"ניחמתי
כי
המלכתי
את
שאול"
(ש"א
טו
,
יא);
וכן
"כי
ניחמתי"
(בר'
ו
,
ז);
וכולן
לשון
מחשבה
אחרת:
"מי
יודע
ישוב
וניחם"
(להלן
,
יד).]
(יד)
מי
יודע
-
שיש
בו
עון
,
ישוב
ונחם
,
והשאיר
[החסיל
והגזם
(ראה
יואל
א
,
ד)]
אחריו
ברכה:
על
ידי
התשובה
תבא
ברכה
בפירות.
(טז)
קבצו
זקנים
-
ממשקולת
"שלח
קבוץ
לי"
(לפנינו:
אלי;
מ"א
יח
,
יט)
,
לשון
רפי
ו'קל'.
(יז)
למשל
בם
גוים
-
לשון
'משל
ושנינה'
(ע"פ
דב'
כח
,
לז).
לחרפה
-
לגידופין
(ראה
פירושו
בר'
לד
,
יד).
(יח)
ויקנא
יי'
לארצו
-
לשון
"המקנא
אתה
לי"
(במ'
יא
,
כט):
נכנסה
בלבו
צרתה
ונלחם
במלחמתה
ונתעסק
בצרכיה.
ורבותינו
פירשוהו
(ראה
סוטה
ג
,
א)
לשון
התראה:
התרה
בגובאי
על
עסקי
ארצו.
(יט)
חרפה
-
גידוף
,
שיקראו
אתכם
'חסירי
לחם'.
(כ)
ואת
הצפוני
-
[יש
לפותרו
על
חיל
הארבה
והחסיל
(ראה
יואל
א
,
ד)
,
ועליו
נופל
לשון
והדחתיו
אל
ארץ
ציה
ושממה.
דבר
אחר:]
העם
הבא
מצפון
,
מלכי
אשור.
[ורבותינו
אמרו
(ראה
סוכה
נב
,
א):
זה
יצר
הרע
שצפוּן
בלבו
של
אדם.
הקדמוני
-
המזרחי.
ורבותינו
,
שפירשוהו
ביצר
הרע
,
דרשו
שני
היַמּים
הללו
במקדש
ראשון
ומקדש
שיני;
וכך
פירשוהו:
על
ששם
פניו
במקדש
ראשון
ושיני
והחריבם.
ולפי
התרגום
,
שפירשו
על
חיל
מלך
אשור
,
צריך
לומר:
אל
הים
הקדמוני
-
מקצת
חילו
אשלח
למזרח
,
ומקצתו
למערב.]
צחנתו
-
עניין
'באשה'
יורה
עליו
,
שהוא
לשון
זוהם
וטינוף
(ראה
מחברת:
'צחן').
כי
הגדיל
לעשות
-
רעה
,
שפשט
ידו
בגדולים.
(כא)
אל
תיראי
אדמה
-
ארץ
ישראל
(ראה
מא"ג
וי'
כה
,
א);
אם
תשובו
בתשובה.
(כג)
את
המורה...
-
את
נביאיכם
המורים
אתכם
לשוב
אליו
כדי
לצדק
אתכם.
מורה
ומלקוש
-
כמו
"יורה
ומלקוש"
(דב'
יא
,
יד).
בראשון
-
בניסן;
ואע"פ
שהיורה
היא
רביעה
ראשונה
היורדת
על
הזרע
,
והוא
במרחשון
,
אותה
שנה
בניסן
זרעו;
כמו
שמפורש
במסכת
תענית
(ה
,
א)
,
שגדלה
התבואה
באחד
עשר
יום.
(כד)
[הגרנות
-
'גדנייש'
(בלעז).]
והשיקו
-
לשון
השמעת
קול
,
כשהקילוח
יורד
מן
הגת
אל
תוך
היקב
-
הוא
הבור
שלפני
הגת.