מאגר הכתר יואל פרק ד עם פירוש רש"י

פרק ד
(ב) אל עמק יהושפט - ארד עמם בעומק הדין. יהושפט - משפטי יה (ראה שו"ט ח , ח). (ג) ידו גורל - ישליכו , כמו "וידו אבן בי" (איכה ג , נג); "ידו אליה" (יר' נ , יד). (ד) הגמול אתם משלמים - זה הגמול שנתן שלמה לחירם מלך צר , עשרים עיר (ראה מ"א ט , יא). קל מהרה - לשון זריזות. (ח) לשבאים - לבני שבא. [ומכרום לשבאים... כי יי' דבר - והיכן דבר? "עבד עבדים יהיה לאחיו" (בר' ט , כה); כך מפורש במכילתי (מכיל' בא פסחא יב).] ["על עמי ונחלתי" (לעיל , ב) - אני קצפתי על עמי מעט , והמה עזרו לרעה (ע"פ זכ' א , טו). "ויתנו הילד" וגו' (לעיל , ג) - אף הילדים נתנו לבזיון. "וגם מה אתם לי" (לעיל , ד) - לא אחיי ולא בניי לירש בנכסיי; אומות ככם יש לי בעולמי , "צור וצידון" (שם) , אדום וכנען ואיי פלשתים , כל שכניי הרעים (ע"פ יר' יב , יד). "הגמול אתם משלמים עלי ואם גומלים אתם עלי" (שם) - וכי מבקשים אתם במה לגמול אצלי , שתהיו גומלים עלי , שאהיה זקוק וחייב לפרוע לכם גמול שאתם מטילים עלי?! והריני כן עושה: "קל מהרה" (שם) אחיש לתאוה ו"אשיב גמולכם" (שם) שגרמתם עלי. "ובני ערי יהודה ובני ירושלים מכרתם" (ראה לעיל , ו) - הסגרתם 'ליבריר' בלעז , לבני היוונים , עד עמדה מלכות חשמונאי. ומכרתי - 'ליבריי' (בלעז). ומכרום - הם לרחוקים.] (ט) קדשו מלחמה - אם תוכלו להלחם כנגדי. (י) כתו - כתתו. אתיכם - 'קולטריש' [בלעז]. מזמרותיכם - 'שרפש' [בלעז]. (יא) עושו - כמו 'חושו' חברו מנחם (מחברת: 'עש'). ויונתן תירגמו: "יתכנשון". ואומר אני , שהוא לשון "עשת שן" (שה"ש ה , יד); "ברזל עשות" (יח' כז , יט) - המכונס יחד; 'משא' בלעז. ואין התי"ו בו יסוד. שמה הנחת יי' גיבוריך - שם , בקבוצת עמק יהושפט (ראה לעיל , ב) , ישבר יי' גבורתכם; כך תירגם יונתן. ואיני יודע אם הוא לשון ארמי לשון הורדה , או לשון 'חתת' והנו"ן בו נופל , כמו "הנעל לדניאל" (דנ' ב , כה) , שאין בו אותיות שורש אלא 'על'. (יג) שלחו מגל וגו' - שלפו חרבות , אתם , ההולכים בשליחותי לחבל את הגוים. כי בשל קציר - כלומר: כי הגיע עתם. ודמה הדבר לקציר שקוצרין אותו במַגָּלוֹת כשגמר בישולו. באו רדו כי מלאה גת - מן ענבים; באו ודרכו אותם! כלומר: נתמלאת סאת עונם. רדו - לשון כבישה ו'רידוי' , כמו "ורדו בדגת הים" (בר' א , כח). השיקו [היקבים] - קול קילוח היין היורד ביקבים שלפני הגיתות נשמע. (יד) בעמק החרוץ - ששם חרץ המשפט אמת (ראה שו"ט סב , ב). וכן תירגם יונתן: "פלוג דינא". (טו) אספו נגהם - הכניסו אורם. (טז) מציון ישאג - ממה שעשו לציון. [ואין זה דומה ל"מציון ישאג" שאמר עמוס (א , ב); הכל לפי עניינו.] [ורעשו שמים וארץ - יפרע משרים של מעלה , שרי האומות , ואחר כך מן האומות (ראה מכיל' בשלח שירה ב).] מחסה - לשון כיסוי; ובלעז 'אבריאייר'. (יח) [תלכנה חלב - כמו "זבת חלב" (שמ' ג , ח).] אפיקי - מקום מוצא מים. והשקה את נחל השטים - כמשמעו: "וישקי את מישר שטים" (ת"י). ומדרשו (ראה תנח' בלק יז): יכפר על עון פעור [שעשו בשטים , שנאמר: "וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות את (בנוסחנו: אל) בנות" (במ' כה , א). וכאן למדנו , שכל עבירות שעשו ישראל בעולם הזה אין הקדוש ברוך הוא מכפר להם עד ימות המשיח , שהרי בעוד שהם בגלות אינו מכופר להם , ולימות המשיח יהיה אהבתו של הקדוש ברוך הוא שלימה עם ישראל ויכפר כל עוונם למען שמו הגדול. וזהו שאמור כאן: והשקה את נחל השטים - יכפר להם על העון שעשו בשטים , דכתיב "ויצמד ישראל לבעל פעור" (שם , ג).] (יט) מצרים... ואדום - סמכן זה עם זה לפורענות. אתה מוצא , שאילולי מצרים לא היתה אדום , שנאמר "כי ששה (בנוסחנו: ששת) חדשים ישב שם יואב" וגו' , וכתיב "ויברח אדד הוא ואנשים אדומים" (בנוסחנו: אדומיים) וגו' , "וימצא הדד חן בעיני פרעה" וגו' , "והדד שמע במצרים כי שכב דוד" וגו' , באחרונה "ויהי שטן לשלמה" (בנוסחנו: לישראל; מ"א יא , יד - כה); אמר הקדוש ברוך הוא: אני מכלה זו וזו. מחמס בני יהודה - בשביל חמס שעשו לבני יהודה , אשר שפכו את דמם. (כא) ונקיתי דמם לא נקיתי - ואף אם אנקה אותם משאר עבירות שבידם ורעות שעשו לי , דמם של בני יהודה לא אנקה מהם. אימתי תהיה זאת? בזמן שהקדוש ברוך הוא שוכן בציון (ראה פר"כ נספחים ב).