מאגר הכתר יואל פרק ד עם פירוש ראב"ע

פרק ד
(א) כי... - בעבור זה הכתוב , חשבו רבים כי הנבואה לעתיד; אולי כן היא. ורבי משה אמר: מצאנו שנפל פחד השם על כל הגוים , שהם סביבות ירושלם בימי יהושפט , ויביאו לו מנחות. והנה בימיו שבו השבויים בימי אבותיו. (ב) וקיבצתי - זאת היא המלחמה , שהתחברו בני מואב ובני עמון ושעיר (ראה דה"ב כ , י). חיל כבד לרוב מאוד (ע"פ מ"א י , ב). ויהושפט היו לו מיהודה ומבנימן אלף אלפים ומאה וששים אלף גיבורי חיל (ראה דה"ב יז , יד ואי'). ועמק יהושפט הוא "עמק ברכה" (דה"ב כ , כו) , כי יהושפט קרא שמו כן (ראה שם). (ג) ואל. ידו - פועל עתיד תחת עבר , והעד: "וידו אבן בי" (איכה ג , נג). גם נכון הוא להיותו עבר , רק יהיה מפעלי הכפל; והנה מצאנו "לידות" (זכ' ב , ד) , שיורה על עלומי הה"א. ויתנו הילד - הישראלי במחיר זונה - בעבור זנות. והילדה מכרו ביין - בדמי יין , להשתכר עם הזונה. כי כל 'זונה' במקרא היא כמשמעה , חוץ מן "והזונות רחצו" (מ"א כב , לח) , שהוא כמו "אזנך" (דב' כג , יד) , כי האל"ף נוסף. (ד) וגם מה אתם לי - מתנבא על צר וצידון ופלשתים , שיבא יום אידם. והנה מצאנו כתוב , כי הפלשתים היו "מביאים ליהושפט מנחה וכסף משא" (דה"ב יז , יא) , וזה לאות שגברה ידו עליהם. וטעם הגמול - כאילו גמלתי לכם רע. או: אתם תחלו לגמול לי; כמו "אשר גמלנו אותו" (בר' נ , טו). (ה) אשר כספי וזהבי [לקחתם] - שנתנו מלכי יהודה להם שחד , או לפדיון השבויים. (ו) ובני... - שלקחתם במלחמה או בגניבה. (ז) הנני - הם ישובו וינקמו מכם. (ח) ומכרתי - הוסיף על המדה: ואת בנותיכם - שאינן יוצאות למלחמה. לשבאים - גוי רחוק , שהוא ממלכות שבא. (ט) קראו - שָב עתה להגיד דברי החיל הגדול הבא על יהושפט. קדשו - הכינו. (י) כתו איתיכם - כמו "את מחרשתו ואת אתו" (ש"א יג , כ). ומזמרותיכם - שיזמרו בהם הזמורה. החלש - יתחזק. (יא) עושו - התקבצו; ומגזרת "עיש" (איוב לח , לב) , שהם שבעה כוכבים , לעולם לא יתפרדו , כי הם בגלגל העליון; והם נראים בקיץ ובחרף בארץ. הנחת - כמו הוֹרֶד. ואלה דברי הנביא , והטעם: הוריד השם גיבוריך שם; והם המלאכים , כנגד "העירו הגיבורים" (לעיל ט). וזאת המלה ידועה בתרגום; וככה "נחת גדודיה" (תה' סה , יא); "על עפר נחת" (איוב יז , טז). ויפת אמר: שמה ישבר השם גיבוריך , אתה האויב הבא; כמו "ונחתה קשת נחושה" (תה' יח , לה). (יב) יעורו - כמו "העירו" (לעיל ט). (יג-יד) שלחו מגל - דרך משל; כי כתוב כי העמונים והמואבים השמידו יושבי הר שעיר והחרימום , ואחר כך הרג איש אישו ואין פליט (ראה דה"ב כ , כג). השיקו - דָרכוּ , דרך משל. ונקרא עמק החרוץ - כי "כלה ונחרצה" (יש' י , כג) היתה עליהם. והמפרש "יהושפט" (לעיל יב) - כי השם ישפטם (ראה ת"י) , זה דרך דרש הוא; כי על דרך הפשט נכון הוא שיקרא שם אדם כשם עושהו , כמו "צורי שדי" (בנוסחנו: צורישדי; במ' א , ו). רק השם הנכבד לא יקרא בשם אדם; על כן פירשתי כי "שלמה" בשיר השירים (א , א) , שהוא חול. המונים - יפלו. כי קרוב יום יי' - להנקם מהם. (טו) שמש. קדרו - עליהם , כאשר היה "לפני בוא יום יי'" (יואל ג , ד). (טז) ויי' מציון ישאג - רעם גדול , כמו "קול רעמך בגלגל" (תה' עז , יט); כדרך "ויי' השמיע את מחנה ארם" (מ"ב ז , ו). וככה כתוב "נתן יי' מארבים" (דה"ב כ , כב). ורעשו - דרך משל כי הכל יפחדו. והשם יתן מעוז לעמו - כדרך "יי' עז לעמו יתן" (תה' כט , יא) , כאשר פרשתיו. וטעם מציון: הוא אשר פרש: "וידעתם כי (בנוסחנו נוסף 'אני') השם (בנוסחנו נוסף 'אלהיכם') שוכן בציון" (להלן יז). (יז) וזרים לא יעברו בה - כי אם ישמרו תורת השם; וככה דברי זכריה "ושכנתי בתוכך" (ב , יד); וככה אמר בסוף "והיה אם שמע תשמעו (בנוסחנו: שמוע תשמעון) בקול יי'" (ראה שם ו , טו) , אז יתקיים כל זה. (יח) והיה. יטפו - יזלו; דרך משל , כ"שמן מחלמיש צור" (דב' לב , יג). וכל אפיקי [יהודה] - מקומות חזקים , ואינם רבים. (יט) מצרים... ואדום היו שממה בימי נבוכדנצר; וזאת מצרים היום איננה הקדמונית. (כ-כא) ויהודה לעולם תשב - אם לא תמרה פי השם , והכבוד ישכן בקרבה , כאשר חתם ספרו. וכל רעה שעשו הגוים לישראל , לא ינקם מהם , כי רחמיו גדולים על כל מעשיו , רק דמיהם ששפכו , שאין להם פדיון , לא ינקה.