מאגר הכתר יואל פרק ד עם פירוש רד"ק

פרק ד
(א) כי הנה - כי הנה זה יהיה בימים ובעת אשר אשיב את שבות יהודה וירושלם , והם ימות המשיח. וזכר יהודה וירושלם , אע"פ שכל ישראל ישובו - לפי שהמשיח יהיה משבט יהודה. זכר יהודה וזכר ירושלם - לפי שהיא ראש הממלכה (ע"פ יהו' יא , י); גם זכר ירושלם כי שם תהיה מלחמת גוג ומגוג. אשוב - כתוב בו"ו , מן 'הקל'; כמו "ושב יי' אלהיך את שבותך" (דב' ל , ג) - עניין הנחה והַשְקֵט; וקרי אשיב ביו"ד , מן 'הכבד' - עניין השבה. (ב) וקבצתי - ואז , באותו הזמן , אקבץ את כל הגוים; וטעם וקבצתי - שאתן בלבם שיבאו עם גוג. וכן אמר בנבואת יחזקאל "והביאותיך אל (בנוסחנו: על) הרי ישראל" (לט , ב). והורדתים אל עמק יהושפט - כי שם תהיה המלחמה. וזה העמק היה למלך יהושפט - אולי בנה שם או עשה שם מעשה , ונקרא על שמו; והעמק לעיר ירושלם. או נקרא 'עמק יהושפט' על שם המשפט , כמו שאמר: ונשפטתי עמם שם; וכן תרגם יונתן: "למישר פילוג דינא". ונשפטתי - אכנס במשפט עמם ואוכיחם על אשר הרעו לישראל בִּגְלותם ביניהם. אשר פזרו בגוים - טיטוס ומחנהו , שהחריבו ארץ ישראל ופזרו יושביה בגוים. (ג) ואל עמי - כמו 'על'; וכמהו "ויך את הפלשתי אל מצחו" (ש"א יז , מט) - כמו 'על'. ידו גורל - היו משליכים גורל ביניהם על ישראל: זה יהיה שלך , וזה שלי. ידו - משפטו 'יְיַדו' , מן "ליַדות את קרנות הגוים" (זכ' ב , ד); ומפני פגישת שני היו"דין כאחד , חִסרו היו"ד פ"א הפועל והוטלה תנועתה על יו"ד אית"ן. ופירושו: ישליכו; כמו "אשליך לכם גורל" (יהו' יח , ח). בזונה - בשכר הזונה. (ד) וגם מה אתם לי - מה לי ולכם שבאתם בארצי (ע"פ שו' יא , יב)? שאתם שכנים , והיה לכם להטיב לעמי! ולא עשיתם כן , אלא כאשר ראיתם שבאו עליהם מלכי האומות התחברתם עמהם לשלול שלל ולבוז בז (ע"פ יש' י , ו). ויונתן תרגם: "ואף מה אתון חשיבין קדמי". גלילות - כמו 'גבולים'. הגמול - הה"א: ה"א השאלה. וגמול הוא תחלת הטובה שמטיב אדם לחבירו או תחלת הרעה; כמו "כי גמל עלי" (תה' יג , ו); "שגמלת לנו" (תה' קלז , ח). ויש - להשבת הטובה או הרעה; וכשיקשר העניין בלשון 'שִלום' הוא להשבת הגמול , כמו שאמר: הגמול אתם משלמים עלי?! ואם גמלים אתם עלי - הוא תחלת הרעה. אמר: מה זה שאתם מרֵיעים לי? אם תחשבו להנקם ממני , שהרעתי לכם - ומתי הרעתי לכם? ואם תאמרו כי אתם מעצמכם גומלים לי עתה רעה ― כי מי שירע לבני ישראל מחשבתו להרע לי , כי הם בני ― ואם כן הוא , קל מהרה אשיב גמולכם בראשכם! (ה) אשר כספי וזהבי לקחתם - כי כספם וזהבם שלישראל לי הם , כי אני נתתים להם. (ו) ובני יהודה - בעודם בארצם הייתם גונבים הקטנים ומוכרים אותם לבני היונים , שהם רחוקים מארץ ישראל , למען לא ישובו אל ארצם. או אמר זה בגלותם שבאו עם אויביהם , והם לוקחים הבנים ומוכרים אותם ליונים. (ז) הנני מעירם - כי עוד ישובו לארצם; אע"פ שמקום גלותם רחוק , ישובו לארצם הם או בניהם , או גם הם גם בניהם: הם - בתחיית המתים , ובניהם - שיהיו בזמן הישועה. (ח) ומכרתי - כלומר: אמסור אותם בידם , והם ימכרום לשבאים , שהם רחוקים מן ארצכם יותר מהיונים (ראה לעיל , ו). לשבאים - בתנועת היו"ד בחירק , והאל"ף נחה. שבאים הם בני שבא , והם מזרחים דרומים לארץ ישראל ולצור ולצידון ופלשת (ראה לעיל , ד) , והם רחוקים מאד מאלה הארצות. (ט) קראו זאת - כאילו כרוז יעבור עליהם ויעירם לבוא למלחמה על ירושלם (ראה לעיל , א). קדשו - הזמינו; כמו "ויקדש את ישי ואת בניו" (ש"א טז , ה). (י) כתו אתיכם - להרבות כלי מלחמה. והאתים הם שחופרים בהם , והמזמרות הם שחותכין בהם הזמורה. אמר: כל כלי ברזל - השיבו אותם לכלי מלחמה , כי גדולה תהיה זאת המלחמה. ובזמן השלום שיהיה אחר זאת המלחמה , אמר בנבואת ישעיה בהפך זה: "וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות" (ב , ד). (יא) עושו ובאו - הקבצו; מן "עש כסיל וכימה" (איוב ט , ט) , שהוא חִבּור כוכבים. וכן תרגם יונתן: "יתכנשון וייתון". ונקבצו - ציווי שלם , עם נו"ן הבניין. הנחת יי' גבוריך - הורד; מתרגום "וירד" (בר' יב , י): "ונחת" (ת"א). גבוריך - הם המלאכים; על דרך "כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך" (תה' צא , יא) , ועל דרך "מן שמים נלחמו הכוכבים ממסילותם נלחמו עם סיסרא" (שו' ה , כ). (יב) יעורו - מבואר הוא. (יג) שלחו מגל - המשיל הגוים ההם לתבואה שבשלה והגיע זמנה לקצור , שישלח אדם המגל לקצרה; כן הגוים האלה (ראה לעיל , יב) , הגיעו זמנם למות בחרב בעמק הזה. באו רדו - רדו בעמק הזה , כי הוא כמו הגת שמלאה ענבים , שראוי לדרוך אותה; כן אתם , בית ישראל , דִרכו אלה הגוים בזה העמק , ושלחו בהם החרב. השיקו היקבים - שהם מלאים עד שיצוף היין מעל פניהם , ונשפך היין על פניהם; והוא משל לשפיכת הדם. כן הם - באה עתם למות , כי רבה רעתם שעשו לישראל , הם ואבותיהם. (יד) המונים - הכפל לחזק העניין. בעמק החרוץ - קורא אותו 'חרוץ' , כי שם יהיו הגוים חרוצים וחתוכים; או: כי שם יחרץ 'ויחתך משפטם , כמו שקרא אותו "עמק יהושפט" (לעיל , יב). וכן תרגם יונתן החרוץ: "פלוג דינא" , כמו שתרגם "יהושפט" (ראה שם). (טו) שמש... - חשכו וקדרו להם. ולמעלה פירשנוהו (יואל ג , ג). (טז) ויי' מציון ישאג - כי שם שכינתו , בירושלם , וכאלו משם ישאג ויתן קולו עליהם , ולקולו ירעשו שמים וארץ; והכל על דרך משל. גם רעש יהיה בארץ ישראל ביום ההוא , כמו שנאמר בנבואת יחזקאל (לח , יט) ובנבואת זכריה (יד , ד - ה). ויי' מחסה לעמו - מאלה הגוים; גם מהרעש , שלא יזיקם. (יז) וידעתם. והיתה ירושלם קדש - כמו הקודש שאסור לזרים; לפיכך: וזרים לא יעברו בה עוד - להרע לה , כמו שעשו עד היום. גם אפשר שלא יכנסו זרים בתוך ירושלם , כי תגדל קדושתה לעתיד; וכמו שההיכל אסור להכנס שם , ואפילו ישראל , כן תהיה כל העיר קדש , שלא יכנסו בה זרים מאומות העולם. (יח) והיה ביום ההוא - בעת ההיא , אחר כְּלוֹת הגוים שמה , תהיה טובה גדולה לישראל. והמשיל הטובה , שתהיה להם בהזמנה בלי עמל ויגיעה , כאלו ההרים יטפו להם עסיס והגבעות תלכנה חלב. ועניין תלכנה חלב - מרוב ההזלה וההגרה כִּנה ה'הליכה' לגבעות , ואע"פ שהחלב הוא ההולך והניגר. וכן ילכו מים - כנה ה'הליכה' לאפיקים; ועל הדרך הזה "ותרדנה עינינו דמעה" (יר' ט , יז). והאפיקים הם העמקים , שנגרים בהם המים. ומעין מבית יי' יצא - זהו כמשמעו , כמו שכתוב בנבואת יחזקאל (מז). והשקה את נחל השטים - כתרגומו: "מישר שטים"; כי העמק יקרא 'נחל' בין שיש בו מים בין שאין בו מים; כמו "ויחפרו עבדי יצחק בנחל" (בר' כו , יט). ובדברי רבותינו ז"ל (ראה ר"ה ל , א): ביושבת בנחל. והגאון רב סעדיה ז"ל פירש נחל השטים - הוא הירדן; כי הירדן קרוב למקום הנקרא 'שטים' , לפיכך סמכוֹ אליו. (יט) מצרים - זכר מצרים ואדום: מצרים - בעבור הישמעאלים , ואדום - בעבור ממלכת רומי. ואלה שתי האומות הם הגוברות זה ימים רבים , ותהיינה עד עת הגאֻלה; והם חיותא רביעאה במראות דניאל (ראה דנ' ז , ז). וזכר מצרים בעבור ישמעאלים - כי אשת ישמעאל היתה מצרית , כמו שאומר "ותקח לו אמו אשה מארץ מצרים" (בר' כא , כא); וכן אמו - הגר המצרית (ראה בר' טז , א , טו). לפיכך יִחס האומה הזאת למצרים. וזכר אדום , בעבור כי מלכות רומי - רובם אדומים. וכן עשה ישעיה בפרשת "קרבו גוים" (לד , א) , שהיא על חרבן רומי , כמו שפירשנו שם. ואמרו זה , בעבור כי מלכות רומי רובם אדומיים המחזיקים בדת הנצרי. ואע"פ שנתערבו עמהם עמים רבים , כמו שנתערבו גם כן במלכות ישמעאל - נקראים על העיקר; ומלך קיסר אדומי היה , וכן כל המלכים אשר אחריו שהיו ברומי. ושתי האומות האלה הרעו לישראל - שבט יהודה ובנימן שגלו ביניהם , ושפכו דמם כמים (ע"פ תה' עט , ג) בארצם. ואדום , שהוא מלכות רומי , היא שהחריבה בית שיני על ידי טיטוס הרשע , ושפכו דמם והגלו אותם בין האומות; ועל גלותינו זאת נאמר הפסוק הזה. לפיכך לא זכר אלא יהודה - כי עשרת השבטים שהגלה מלך אשור ולא שבו עד היום לא היו ברשות שתי אומות אלה. דם נקיא - נכתב באל"ף , וכן "ואל תתן עלינו דם נקיא" (יונה א , יד). ובאו על דרך נחי האל"ף: "נשיא" (וי' ד , כב); "נביא" (עמ' ז , יד). בארצם - הכינוי: לבני יהודה או למצרים ואדום. (כ) ויהודה - מצרים ואדום יהיו שממה (ראה לעיל , יט) , לא ישבו לעולם; אבל יהודה לעולם תשב. (כא) ונקיתי - מכספם וזהבם שלקחו (ראה לעיל , ה) , אנקה האומות , כי גם ישראל יקחו מהם לעתיד ויהיו להם לשלל; אבל מדמם ששפכו לא אנקה אותם , אלא נפש תחת נפש (ע"פ שמ' כא , כג) - נפש השופכים או נפש בניהם אחריהם; כי בכל כסף וזהב שבעולם , אם יתנו אותו כופר נפשותם (ע"פ שמ' ל , יב) - לא יהיו נקיים מדמם. ויונתן הדביק טעם דמם עם ונקיתי , שתרגם: "ודאיתפרעית דמהון מן עממיא תוב אנא עתיד לאיתפרעא אמר יי' דאשרי שכינתי בציון". ויי' שוכן בציון - טעמו למה שאמר "ויהודה לעולם תשב" (לעיל , כ); אמר: ויי' שוכן בציון גם כן לעולם , כי לעולמי עד תהיה שכינתו בציון אחר שתשוב שם בימות המשיח. וכן חתם יחזקאל נבואתו: "ושם העיר מיום יי' שמה" (מח , לה).