מאגר הכתר עמוס פרק א עם פירוש רד"ק

פרק א
(א) דברי עמוס - כתבו רבותינו ז"ל (ראה קה"ר א , ב) , כי כשמתחיל הנביא במלת דברי , הוא מדבר בדברי עצמו; וכן עמוס דבר על עצמו במה שאמר לו אמציה כהן ביתאל ומה שהשיב לו (ראה עמ' ז , יב - יז). וכן "דברי ירמיהו" (יר' א , א) , כי הוא דבר בדברי עצמו; וכן "דברי קהלת" (קה' א , א). וכן אמרו (ראה קה"ר א , ב): שלשה נביאים , על ידי שהיתה נבואתם דברי קנתרין , לפיכך נתלית נבואתם בעצמם; רוצה לומר: 'בעצמן' - שדברו דברי עצמן , והתחילה נבואתן 'דברי'. אשר היה בנקדים מתקוע - רועה היה , והרועה נקרא 'נוקד'. או: מי שמתעסק במקנה; כמו "ומישע מלך מואב היה נוקד" (מ"ב ג , ד). ונקרא 'נוקד' - לפי שרוב הבהמות יש להם כתמים שחורים או לבנים , מן "נקוד וטלוא" (בר' ל , לב). ואמר בנוקדים , ולא אמר 'היה נוקד' - רוצה לומר , כי היה גדול שבנוקדים אשר היו בתקוע. ותקוע היא עיר בנחלת בני אשר. אשר חזה על ישראל בימי עזיה ובימי ירבעם - כבר כתבנו בתחלת הספר (הו' א , א) כי ירבעם ועזיהו מלכו בזמן אחד; והושע האריך ימים יותר , שנבא גם בימי יותם , אחז , יחזקיה , מלכי יהודה. ואמר אשר חזה על ישראל - כי רוב נבואתו היתה על ישראל ושמרון; לא דבר על יהודה כי אם מעט. ובדרש (ראה ויק"ר י , ב): כשאמר הקדוש ברוך הוא "את מי אשלח" , ואמר לו ישעיהו "הנני שלחני" (יש' ו , ח) - אמר: את מי אשלח? שלחתי את מיכה והיו מכין אותו על הלחי , שנאמר "בשבט יכו על הלחי את שופט ישראל" (מי' ד , יד); שלחתי את עמוס והיו קורין אותו 'פליסוסא'; אמרו: לא היה לו להקדוש ברוך הוא לאשרויי שכינתיה אלא על הדֵין פליסוסא?! פירושו: קטיע לישנא. אמר רב פינחס: למה נקרא שמו עמוס? שהיה עמוּס בלשונו. שנתים לפני הרעש - הרעש הזה היה בימי עוזיהו , כמו שכתוב בנבואת זכריה "ונסתם... כאשר נסתם מפני הרעש בימי עוזיהו (בנוסחנו: עזיה) מלך יהודה" (יד , ה). ואמרו בדרש (ראה תנח' צ , יג) , כי אותו היום שנכנס עוזיהו להיכל להקטיר (ראה דה"ב כו , יז - יט) היה הרעש. ואמר , כי תחלת נבואת עמוס היתה שנתים לפני הרעש - וזכר זה בעבור שהתנבא על הרעש טרם בואו , כמו שאמר "והכיתי בית החרף על בית הקיץ" (עמ' ג , טו). (ב) ויאמר. אמר מציון ומירושלם - כי שם שכינתו; והעניין כפול במלות שונות. וכן ישאג ויתן קולו. ועניין השאגה ונתינת הקול - בדרך משל על הנבואה , כמו שאמר "אריה שאג מי לא יירא יי' אלהים דבר מי לא ינבא" (עמ' ג , ח). ואבלו - ונבואה זו תהיה , שיאבלו נאות הרועים מעצירת הגשמים. ויבש ראש הכרמל - רוצה לומר: מיטב הכרמל. והכרמל הוא שם כלל למקום זרע (ע"פ במ' כ , ה) , שדות וכרמים; והטוב והדשן שבו יאבל , כל שכן הרזה שבו. ואבלו - עניין השחתה והפסד; כמו "על כן תאבל הארץ" (הו' ד , ג) , והדומים לו. ויש לפרש הפסוק דרך משל , והוא תחלת דברים למה שאמר אחר כן "כה אמר יי'" (להלן , ג). וכן תרגם יונתן דרך משל: "ויצדון מדורי מלכיא ויחרוב תקוף כרכיהון". (ג) כה אמר יי' - התנבא תחלה על הגוים שהם שכנים לארץ ישראל , והרעו לישראל בהיותם בארצם; והאל ינקם מהם. ואחר כן התנבא על ישראל (ראה עמ' ב , ד ואי') , שהשחיתו מעשיהם ויגלו מארצם בעונש עונותם , מלבד שלקו בארצם בחרב , ברעב ובדבר (ע"פ יר' יד , יב). ועתה החל בדמשק , ואמר: על שלשה פשעי דמשק - הנה ראינו , כי האל לא יעניש האדם על עון ראשון ושיני ושלישי , כי ממדותיו שהוא נושא עון ועובר על פשע (ראה מי' ז , יח); ואמר אליהוא "הן כל אלה יפעל אל פעמים שלוש עם גבר" (איוב לג , כט); וברביעית יענישנו. והנה לא ישגיח על אומות העולם לטובה ולרעה כי אם בעבור ישראל , אלא אם כן היה חמס גדול כדבר דור המבול וסדום ועמורה; כי החמס מפסיד היישוב , והאל רוצה ביישוב העולם. והנה דמשק הרעו לישראל שלש פעמים: בימי בעשא מלך ישראל (ראה מ"א טו) , ובימי אחאב (ראה מ"א כ); ובימי יהורם בן אחאב - אע"פ שנלחם בישראל , לא נחשב לו , לפי שלקו ארם בימיו , בבואם בארץ (ראה מ"ב ו); אבל השלישית היא בימי יהואחז בן יהוא , שנאמר "כי אבדם מלך ארם וישימם כעפר לדוש" (מ"ב יג , ז). והרביעית - שבא על יהודה בימי אחז , ואז נענש על כולם , שבא עליו מלך אשור ותפש דמשק והגלה העם קירה ואת רצין המית (ראה מ"ב טז , ט). ועל זה נבא עמוס "ושברתי בריח דמשק" וגו' (להלן , ה) , "וגלו עם ארם קירה" (שם) נבואה זו נבא עמוס ששים וחמש שנה קודם בואה; כמו שאומר בנבואת ישעיה "ובעוד ששים וחמש שנה" (ז , ח) , כמו שפירשנו שם. ופירוש לא אשיבנו - אל סליחתי; שסלחתי לו שלש פעמים , והייתי משיב אותו בכל פעם אל סליחתי אם לא היה שב אל פשעו; אבל אחר ששב עוד על פשעו - אענישנו על כולם. והזכיר הקשה שבהם , והיא: על דושם בחרוצות הברזל את הגלעד , שנאמר "ויכם חזאל בכל גבול ישראל מן הירדן מזרח השמש את כל ארץ הגלעד" וגו' (מ"ב י , לב - לג). ופירוש את הגלעד - כתרגומו: "ית יתבי גלעד"; שהיו עושים דרך נקמה ובזיון: היו מעבירין חרוצות ברזל על גופם כמו שדשין בהם את התבואה; כמו שעשה דוד בבני עמון: "וישם במגרה ובחריצי הברזל" (ש"ב יב , לא). (ד) ושלחתי אש - משל על האויב; כמו "כי אש יצאה מחשבון" (במ' כא , כח). חזאל ובן הדד - הם מלכי ארם. (ה) ושברתי - שלא יצילוה דלתיה ובריחיה ולא תעמוד לפני האויב. מבקעת און - שם עיר גדולה בארם , וכן בית עדן. ואע"פ שדמשק היתה ראש הממלכה , בית עדן גם כן היתה מושב המלכים , לפיכך אמר ותומך שבט מבית עדן; כי תומך שבט הוא המלך , כמו "לא יסור שבט מיהודה" (בר' מט , י). כי מנהג המלך להיות שבט בידו תמיד , והוא סימן שהוא רודה בעם; וכן ראינו באחשורוש המלך "את שרביט הזהב אשר בידו" (אס' ה , ב). קירה - אל קיר; והוא שם עיר בארץ אשור. וכן כתוב בספר מלכים "ויגלה קירה" (מ"ב טז , ט). (ו) כה אמר יי'. על הגלותם גלות שלמה להסגיר לאדום - אמרו , כי זאת הנבואה נבא על חרבן בית שני ― כי הפלטים - מגלות טיטוס , והיו בורחים דרך ארץ פלשתים (ע"פ שמ' יג , יז) שהיא סמוכה לארץ ישראל , והפלשתים היו לוקחים אותם ומסגירים אותם ביד אדום , כי טיטוס ומחנהו אדומים היו רובם; וזהו גלות שלמה - שלא נשאר פליטה להם שלא גלו ― כי בחרבן בית ראשון לא ראינו זה. וזכר עזה ואשדוד ואשקלון ועקרון (להלן , ח) , ולא זכר גת - כי למלכי יהודה היתה , כמו שכתוב (ראה דה"ב יא , ח). ואומרים , כי רובם שבו לדת ישראל; ואשר לא שבו , עליהם נאמר "ואבדו שארית פלשתים" (להלן , ח). (ז) ושלחתי - מבואר הוא. (ח) והכרתי... והשיבותי ידי... - אחר שֶיִכלו עזה (ראה לעיל , ז) ואשדוד ואשקלון , עוד אשיב ידי על עקרון להשחיתה , ובה יאבדו שארית פלשתים. ואבדו שארית: ואבדו - על הפרט , שארית - על הכלל. (ט) כה אמר יי'. לאדום - גם זה בגלות בית שני; כי צור גם כן סמוכה לארץ ישראל , לפיכך אמר: על הסגירם. ולא זכרו ברית אחים - הם ידעו כי אדום לא זכרו לישראל הברית הראויה להיות בין אחים , והיו אכזרים לישראל; והם הסגירום בידם. וישראל ואדום - אחים. וכן שלח משה למלך אדום: "כה אמר אחיך ישראל" (במ' כ , יד). ויש מפרשים (ראה רש"י) אחים - שלמה וחירם מלך צור , שהיה ברית ביניהם (ראה מ"א ה , טו ואי'). (יא) כה אמר יי'. על רדפו בחרב אחיו - יש מפרשים (ראה רבי יוסף קרא) על עשו ויעקב , שברח יעקב מפניו; ויש מפרשים (ראה רש"י): כשעברו ישראל על אדום במדבר , ואמר "ויצא אדום לקראתו בעם כבד" (במ' כ , כ). והנכון שהוא על חרבן בית שני , כמו שפירשנו שתי הפרשיות אשר לפני זאת. ושחת רחמיו - רחמי האח על אחיו , שהוא דרך העולם , והוא שחת הרחמים ובטלם. ויטרף לעד אפו - האף שהיה לעשו על יעקב לעד היה , כי עד הדורות האחרונים היה; וטרף ישראל בכל זמן שהיה הכח בידו. ואפו - הוא הטורף. או תחסר בי"ת השמוש , רוצה לומר: באפו. וכפל העניין במלות שונות ואמר: ועברתו שמרה נצח. שמרה - הה"א נחה , והכנוי על העֶבְרה. והמלה מלעיל מפני סמיכותו למילת נצח שהוא מלעיל. (יג) כה אמר יי'. על בקעם הרות הגלעד - בני עמון היו שכנים לארץ גלעד , והיו בוקעים ההרים שהיו מגבול ארץ גלעד ומרחיבים בהם גבולם , והיו משיגים גבול הגלעד. והשגת גבול הוא עון גדול , שהרי הוא אחד מן ה'ארורים' הכתובים בתורה: "ארור משיג (בנוסחנו: מסיג) גבול רעהו" (דב' כז , יז). והרות - כמו 'הרים'; יקובץ 'הר' בלשון 'הרים' - זכרים , ובלשון נקבות - הרות. ויש לפרש הרות - הערים הבצורות , יכנה אותם בלשון 'הר'; וכן "והרותיהם תבקע" (מ"ב ח , יב); "הנני אליך הר המשחית" (יר' נא , כה). וכן אמר בנבואת ירמיהו "לבני עמון: כה אמר יי' הבנים אין לישראל אם יורש אין לו? מדוע ירש מלכם את גד ועמו בעריו ישב?" (מט , א). וזכר שָם ארץ גד והֵנָה זכר ארץ הגלעד , והכל מעבר הירדן מזרחה (ע"פ במ' לב , יט). ויש לפרש גם כן הרות הגלעד - הנשים ההרות; וכן "ההרותיה בקע" (מ"ב טו , טז); "והרותיהם תבקע" (מ"ב ח , יב); כמו שאמר: "והריותיו יבקעו" (הו' יד , א). וזה על מיעוט החמלה בהם , כמו שאמר "ועולליהם ירטשו" (שם); ואם העוללים היו הורגים וההרות מבקעים , כל שכן האחרים. וזהו שאמר: למען הרחיב את גבולם - שלא ישאר שריד בישראל; וזהו שאמר ירמיהו: "הבנים אין לישראל אם יורש אין לו?" (מט , א). (יד) בתרועה ביום מלחמה - וכן אמר בנבואת ירמיהו: "והשמעתי אל רבת בני עמון תרועת מלחמה" (מט , ב). בסער ביום סופה - המשיל חוזק המלחמה והִלָכְדם במהרה לרוח סערה; וסופה הוא רוח סערה , והעניין כפול במלות שונות. (טו) והלך מלכם בגולה - וכן אמר בנבואת ירמיהו: "מלכם בגולה ילך כהניו ושריו יחדו" (בנוסחנו: יחדיו; מט , ג).