מאגר הכתר עמוס פרק א עם פירוש ר' יוסף כספי

פרק א
(א) דברי עמוס - זה הנביא היה בימי הושע וישעיה , כמו שנזכר בכל אלה: בימי עזיה מלך יהודה (ראה הו' א , א; יש' א , א). אמנם זכר בזה: ובימי ירבעם בן יואש מלך ישראל כמו שעשה הושע (א , א) , אבל לא זכר יותם , אחז יחזקיה כמו שזכר הושע , כל שכן ישעיה. והטיב זה מצד - מה כי לא זכר רק עזיה , אחר שלא יזכור רק ירבעם. ובאור זה 'אוצר יי'' יבא. ובכלל , כי זה הנביא לא דבר , רק על חרבן עשרת השבטים וחרבן ירושלם עם הבית , ובכלל ענין הצלחת החיה הראשונה על כל האומות ועלינו (ראה דנ' ז , ד; ח , ג , כ). ובאחרית נבא על שוב בית שני , וזהו ענין כונת זה הספר , אין עוד. בנוקדים - מגדלי הצאן או רועה הצאן , כי כן קצת הצאן (ראה בר' ל , לב) , ואם אין כן כלם; ורבים כן בתארים. ובאור כלל זה 'אוצר יי'' יבא. לפני הרעש - זה היה בימי עזיה , כמו שכתב זכריה "כאשר נסתם מפני הרעש בימי עזיה מלך יהודה" (זכ' יד , ה). ואין תימה כי לא כתב זה כותב ספר מלכים , גם לא כותב דברי הימים , כי כן שנת הבצרות שזכר ירמיה (יד , א) וכן ענין הארבה שזכר יואל (א , ד ואי') לא נכתבו במלכים ובדברי הימים. וכל זה היה חכמה מהם. וביאור כל זה 'אוצר יי'' יבא. (ב) יי' מציון ישאג ומירושלם יתן קולו - דיוק השאגה הוא לאריה הזקן , ונתינת הקול הוא לכפיר הבחור , כמו שיאמר עוד "הישאג אריה" , "היתן כפיר קולו" (עמ' ג , ד). והנה אלו התארים אינם מונחים , רק לבעל חיים הצבועי (האכזר) , מצד היותו משחית. ואין בכל הנביאים שיוּמשל השם יתעלה באריה וזולת זה , כמו שקדם המורה (מו"נ א , כו , מז); ולכן לא אמר 'אריה ישאג'. אבל הפעלים - נכון ליחס לו , וגם מצד היותו פועֵל רחוק; כמו "ויאמר יי' לה" (בר' כה , כג); "ויאמר יי' לדג" (יונה ב , יא); כי 'יי'' הוא השם הנכבד , שמו המיוחד לו. ובעבור כי השאגה ונתינת הקול לחי הצבועי - מצד היותו משחית זולתו , ולכן אמר: יי' מציון ישאג ומירושלם יתן קולו; כלומר: בא שָם האריה המשחית ציון וירושלם וגם כל סביבם , והשם הוא המשחית הראש. וכמה דובים אחרים , ובפרט מלך ישראל וגם השרים; וגם נביאי השקר , וגם העם כלו , כל שכן מלך אשור. ובכלל , כל אלו פועלים ומניעים באבוד הארץ , איש על מקומו. ואבלו נאות הרועים - החל יעודו לרעה על אנשי עירו כי ידע נבלותם , כענין אנשי ענתות לירמיה. אבל הכונה - נפילת ישראל כלו בכלל , וזהו כל ענין זה הספר. וכן עשו ישעיה וירמיה. אבל זה לא דבר משיבת עמנו עד אחרית בספר הזה. (ג) כה אמר יי' על שלשה פשעי דמשק - עתה ירד לפרטים בתגבורת מלך אשור על כל האומות , ויותר נבוכד נצר. ואולם מספר שלשה וארבעה - לאו דוקא; וכן "תחת שלש (בנוסחנו: שלוש) רגזה ארץ ותחת ארבע" (מש' ל , כא); וכן אחרים שם. והטעם בזכירת שלשה בכמו אלה הענינים - רבוי גדול וחזוק; כמו "חרב שלישיתה" (יח' כא , יט); "והחוט המשולש" (קה' ד , יב). וגם הוא מספר שלם , כמו שזכר ארסטו ב'תחלת השמים והעולם'. ובכלל , הוא יותר מורה רבוי וחזוק מ'שנים'; ויותר ויותר ארבעה. וטעם לא אשיבנו - שלילת אמרו "אשיב את שבות" (יואל ד , א). והכונה בכל זה - לזכור על כל אבוד עם ועם סבה וסבות , לקיים השרש המונח (ראה שבת נה , א): אין מיתה בלא חטא , ואין יסורין בלא עון. ולכן יאמר , כי עונות רבות ורבות עשו אלה , אבל יזכור בפרט אחד קשה , והוא המכונה ב'רביעית'. וכל זה להערה והערות גדולות. ובאור זה 'אוצר יי'' יבא. את הגלעד - הוא מישראל , כמו שכתוב בתורה (ראה במ' לב , מ) וביהושע (ראה יג , יא). והפליג , כי לא אמר 'על השחיתם גלעד' , רק על דושם בחרוצות הברזל. וגם זה 'אוצר יי'' יבא. (ה) מבית עדן - נראה שזה במחוז דמשק. וגם זה 'אוצר יי'' יבא. (ו) כה אמר יי' על שלשה פשעי עזה - אין לשאול אנה נמצא כתוב שעשו זה יושבי עזה , וכן דמשק שקדם זכרו (לעיל , ג) , וכן האחרים שיזכור עוד , כי אין זה חובה שיכתב במקום אחר; וכן רבים בתורה ובנביאים. ופעמים - לסבות. ובאור זה הכלל 'אוצר יי'' יבא. שלמה - גמורה וחזקה. וטעם להסגיר - הפך מה שנצטוינו אף על יתר הגוים "לא תסגיר עבד אל אדוניו" , כמו שכתוב בתורה (דב' כג , טז). וזה היה נבָלה , כי ישראל היו מסתתרים בארצם מפני האויבים , והם היו מסגירים אותם לאדום , שהיו שונאים אותם שנאת מות מפני מה שעשו להם דוד ויואב , כמו שכתוב "עד הכרית כל זכר באדום" (מ"א יא , טז). ואולם לא פירש בכאן 'ישראל' , וזה לסבה; והכל 'אוצר יי' יבא. וכן אמרוֹ "מאשדוד" , וכן "מאשקלון" ו"עקרון" , וגם "שארית פלשתים" (להלן , ח) - ובתחלה לא זכר , רק עזה. וגם זה 'אוצר יי'' יבא. (ט) כה אמר יי' על שלשה פשעי צר - גם בזה לא יפרש שהנסגרים ישראל , ואם בלי ספק עליהם ידבר; והעד: אמרוֹ ולא זכרו ברית אחים , שזה בלי ספק על דוד ושלמה עם מלך צר. וכן כתוב שאמר מלך צר על שלמה: "מה הערים האלה אשר נתת לי אחי" (מ"א ט , יג). וגם זה 'אוצר יי'' יבא. (יא) כה אמר יי' על שלשה פשעי אדום וכו'. אחיו - זה ישראל , כמו שמבואר: "אחיך הוא" (דב' כג , ח). וזה התאר יֵאָמר על הרחוק ועל הקרוב , כמו האב והסוג וכל הדומה לזה. וזאת הרדיפה היתה בעת בא צרות וגליות לישראל מצד אויבים רבים; כי צוה יי' ליעקב סביביו צריו (ע"פ איכה א , יז) , והיו בני ישראל בורחים הנה והנה , וכאשר היו מוצאים האדומיים אותם , היו הורגים אותם בחרב. והאשימוֹ מאד , כי עברתו שמרה נצח , - אשר הראש - שנאת עשו ליעקב על הבכורה והברכה , ולא היה בזה חמס ליעקב. וכבר האריכו שאר הנביאים בחרבן מופלג לאדום על יד מלך אשור. ואע"פ שפירש ירמיה על כולם כי הצלחת החיה הראשונה (ראה דנ' ח , ג - ד) , ובפרט נבוכד נצר , בהקדמה אחת כוללת להתיר כל הצלחת עַם ונפילת עַם; והוא אמרו "אנכי עשיתי את השמים ואת הארץ" וכו' , "ונתתיה לאשר ישר בעיני" (ראה יר' כז , ה) - אע"פ כן רצו הנביאים לספר ולפרסם עון וחטא בנספה. וכל זה ראוי , ובראש אמר משה: "הנסתרות ליי' אלהינו" (דב' כט , כח). ובאור כל זה 'אוצר יי'' יבא. (יג) כה אמר יי' על שלשה פשעי בני עמון. הרות - כמו 'הרים'. למען הרחיב את גבולם - זה היה נבָלה גדולה , כי השם צוה לעמנו על יד משה שלא נָצֵר לבני לוט (ראה דב' ב , ט) , וגם הוא פירש כי השם נתן לאלה חלק ידוע בעולם , כמו שנתן לנו (ראה שם , י - יא) - ואלה הרעו לקחת גבולנו; לכן נענשו והשחיתם נבוכד נצר. וגם באור זה 'אוצר יי'' יבא.