פרק א
[א]
דברי
עמוס
אשר־היה
בנקדים
מתקוע
אשר
חזה
על־ישראל
בימי׀
עזיה
מלך־יהודה
ובימי
ירבעם
בן־יואש
מלך
ישראל
שנתים
לפני
הרעש:
[ב]
ויאמר׀
יהוה
מציון
ישאג
ומירושלם
יתן
קולו
ואבלו
נאות
הרעים
ויבש
ראש
הכרמל:
פ
[ג]
כה
אמר
יהוה
על־שלשה
פשעי
דמשק
ועל־ארבעה
לא
אשיבנו
על־דושם
בחרצות
הברזל
את־הגלעד:
[ד]
ושלחתי
אש
בבית
חזאל
ואכלה
ארמנות
בן־הדד:
[ה]
ושברתי
בריח
דמשק
והכרתי
יושב
מבקעת־און
ותומך
שבט
מבית
עדן
וגלו
עם־ארם
קירה
אמר
יהוה:
פ
[ו]
כה
אמר
יהוה
על־שלשה
פשעי
עזה
ועל־ארבעה
לא
אשיבנו
על־הגלותם
גלות
שלמה
להסגיר
לאדום:
[ז]
ושלחתי
אש
בחומת
עזה
ואכלה
ארמנתיה:
[ח]
והכרתי
יושב
מאשדוד
ותומך
שבט
מאשקלון
והשיבותי
ידי
על־עקרון
ואבדו
שארית
פלשתים
אמר
אדני
יהוה:
פ
[ט]
כה
אמר
יהוה
על־שלשה
פשעי־צר
ועל־ארבעה
לא
אשיבנו
על־הסגירם
גלות
שלמה
לאדום
ולא
זכרו
ברית
אחים:
[י]
ושלחתי
אש
בחומת
צר
ואכלה
ארמנותיה:
פ
[יא]
כה
אמר
יהוה
על־שלשה
פשעי
אדום
ועל־ארבעה
לא
אשיבנו
על־רדפו
בחרב
אחיו
ושחת
רחמיו
ויטרף
לעד
אפו
ועברתו
שמרה
נצח:
[יב]
ושלחתי
אש
בתימן
ואכלה
ארמנות
בצרה:
פ
[יג]
כה
אמר
יהוה
על־שלשה
פשעי
בני־עמון
ועל־ארבעה
לא
אשיבנו
על־בקעם
הרות
הגלעד
למען
הרחיב
את־גבולם:
[יד]
והצתי
אש
בחומת
רבה
ואכלה
ארמנותיה
בתרועה
ביום
מלחמה
בסער
ביום
סופה:
[טו]
והלך
מלכם
בגולה
הוא
ושריו
יחדו
אמר
יהוה:
פ