מאגר הכתר עמוס פרק ב עם פירוש רד"ק

פרק ב
(א) כה אמר יי'. על שרפו עצמות מלך אדום לשיד - הוא מה שנאמר בספר מלכים: "ויקח את בנו הבכור אשר ימלוך תחתיו ויעלהו עולה על החומה ויהי קצף גדול על ישראל" (מ"ב ג , כז). והקצף הגדול היה ממלך אדום על ישראל מהיום ההוא ואילך , מפני שמלך מואב שרף את בן מלך אדום במלחמה שהיה הוא עמהם , כמו שפירשנו שם. לפיכך הענישו האל על זה. ופירוש לשיד - שריפה גמורה , עד שהיו אפילו העצמות אפר כמו הסיד. וכן "והיו עמים משרפות סיד" (בנוסחנו: שיד; יש' לג , יב). ויונתן תרגם: "ועל דאוקיד גרמי מלכא דאדום וסדינון כגירא בביתיה"; ופירושו , שסד ביתו באותו אפר , דרך נקמה ובזיון. (ב) ושלחתי. הקריות - שם עיר מערי מואב. (ג) והכרתי מקרבה - מקרב הקריות (ראה לעיל , ב) , כי היא היתה עיר המלוכה. עמו - רוצה לומר: עם מלך מואב. (ד) כה אמר יי' - עתה התנבא על יהודה ועל ישראל (ראה להלן , ו ואי') שהרעו מעלליהם , והקדוש ברוך הוא נפרע מהם. ובימי מלכי יהודה הרעים היו חוטאים , והקדוש ברוך הוא נפרע מהם מעט מעט , לא להחריב ירושלם , אבל אחר חזקיהו שהיה טוב ואמר האל "וגנותי על העיר הזאת להושיעה" (יש' לז , לה). ואחריו מנשה , שעשה הרע בעיני יי' מכל אשר לפניו (ראה מ"ב כא , יא) , והנה נשא האל ולא אמר להחריב ירושלם; וכן אמון הִרבה אשמה (ראה דה"ב לג , כג) , ונשא האל; ויהואחז ויהויכין - כי לא מלכו אלא שלשה שלשה חדשים (ראה מ"ב כג , לא; כד , ח); והנה יהויקים היה השלישי , ונשא האל. והנה הם שלשה ונשא האל , ומָלך צדקיהו ועשה הרע בעיני יי' , ועליו אמר: ועל ארבעה לא אשיבנו. ולא אבה עוד לסלוח , וחרב הבית בימיו; ועליו אמר "כי על אף יי' היתה בירושלם וביהודה עד השליכו אותם מעל פניו" (מ"ב כה , כ). על מאסם את תורת יי' - לא אמר כי זה העון הוא הרביעי , אלא אמר כי ברביעי הענישם על מה שעשו הם ואבותיהם , שמאסו את תורת יי'. וכתב הגאון רב סעדיה ז"ל: את תורת יי' - את המצות השמעיות; וחקיו - המצות השכליות; ויתעום כזביהם - הם דברי נביאי השקר. מאסם - האל"ף נקראת בקמץ חטף. (ה) ושלחתי אש - הוא נבוכדנצר. (ו) כה אמר יי'. על מכרם בכסף צדיק - אמר: אע"פ שעברו על שלש עבירות חמורות , והם עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים , לא נחתם גזר דינם לפנַי להחריב ארצם ולהגלותם על ידי מלך אשור (ראה מ"ב יז ה - ו) אלא על החמס; והוא הרביעי , ועליו הענישם על כל מה שעשו. וכן בדור המבול , אע"פ שהיו בידם כמה עבירות , לא הענישם אלא על החמס , שנאמר "כי מלאה הארץ חמס מפניהם" (בר' ו , יג). וכל שכן כשהחמס בא על ידי השופטים , שהיה להם להעמיד הצדק , והם - על ידי שוחד מטים את הדין , זהו שאמר: על מכרם בכסף צדיק; ופירושו: צדיק בדינו , וכן "ויסלף דברי צדיקים" (דב' טז , יט); וגם הם צדיקים בדברים אחרים , כי בָּרוב טועני האמת הם צדיקים בכל דבריהם. וכן העניים - בָּרוב לא יטענו אלא האמת. בעבור נעלים - אפילו בעבור נעלים שיתנו לשופט יַטה דין האביון שהיה זכאי בדינו , ונותן השוחד הוא הזכאי במשפטיהם. ויונתן תרגם בעבור נעלים: "בדיל דיחסנון"; ולא הבנתי דעתו , ורבנו שלמה ז"ל פירש: הם מטים משפט האביון כדי שיצטרך למכור שדהו שהיה לו בין שדות הדיין , וזה עוקף עליו ונוטלה בדמים קלים כדי לנעול ולגדור כל שדותיו , ולא יפסיק זה ביניהם; זהו בעבור נעלים - לשון נעילה. דבר אחר: מחייבין את הזכאי כדי שיצטרך למכור שדהו העני בקניין גמור - שהוא בנעל; שנאמר "שלף איש נעלו" (רות ד , ז). (ז) השואפים על עפר ארץ בראש דלים - והשופטים הם שואפים ומביטים ומכונים שיהיה עפר ארץ בראש דלים: שמשימים שוטרים תחתיהם , אם לא יתנו העניים על פיהם - יקחום בשער ראשם ויפילום בארץ וירמסום לארץ; והנה עפר ארץ בראש דלים. ועניין זה הפסוק כעניין מה שאמר מיכה: "ואשר לא יתן על פיהם וקדשו עליו מלחמה" (ג , ה). ועניין השואפים - כמו "השואפים אביון" (עמ' ח , ד). ויונתן תרגם: "דשייטין כעפרא ארעא מסכנייא". ודרך ענוים יטו - שיטו דינם במשפטיהם בשוחד שנותנים בעלי דינם העשירים. ודרך - פרושו: משפט ועסק האדם; כמו "את הדרך אשר ילכו בה" (נחמ' ט , יב); "ויאחז צדיק דרכו" (איוב יז , ט); והדומים להם. וכן תרגם יונתן: "ודין חשיכיא מסטן". ואיש ואביו ילכו אל הנערה - ולא יבוש הבן לבעול בעולת אביו; וזהו חלול שם קדשי , כי אמרתי לכם "קדושים תהיו" (וי' יט , ב) , "כי קדוש אני יי' מקדשכם" (וי' כא , ח). וכיון שאתם מחללים קדושתכם , הרי אתם מחללים שם קדשי שקדשתי אתכם; ואתם נקראים בשמי 'עם קדוש': "כי עם קדוש אתה ליי' אלהיך" (דב' ז , ו)! (ח) ועל בגדים חבולים יטו - שהם חובלים הבגדים מאשר לא יתנו על פיהם (ע"פ מי' ג , ה) , ויאכלו וישתו עליהם בבתי עבודה זרה. ופירוש יטו - יטו עצמם להסב אצל כל מזבח על המאכל והמשתה. וההסיבה נקראת 'הטייה' , לפי שמטה אדם עצמו כשוכב; וכן במשנה (ברכות א , ג): יטו ויקראו; והטיתי לקרות. ענושים - שהם עונשים אותם כסף , וישתו בו בית אלהיהם. (ט) ואנכי השמדתי את האמרי - מפני חקותם הרעים שהיו להם , השמדתי אותם מפניכם; ואתם עזבתם חקותי הטובים ולקחתם חקות האמרי! וכבר הזהרתי אתכם בתורה: "ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם" (וי' יח , כח). וזכר האמרי - כי החזק שבשבע אומות הוא , כמו שאמר: אשר כגובה ארזים גבהו. ואע"פ כן השמדתי אותו מפניכם; לא בחרבכם ולא בקשתכם (ע"פ יהו' כד , יב) , אלא אני השמדתיו משרש. וחסון - תקיף; כמו "והיה החסון לנעורת" (יש' א , לא). ואלונים - כתרגומו: "בלוטין"; 'קשטיירש' בלעז. (י) ואנכי העליתי - וקודם שאביא אתכם אל הארץ הוצאתי אתכם מבית עבדים ממצרים , ואולך אתכם במדבר ארבעים שנה , לא חסרתם דבר (ע"פ דב' ב , ז); והרגלתי אתכם בחקותי , שלא תלמדו חוקות ארץ האמורי כשתבואו לרשת אותה. או טעם לרשת דבק עם העליתי אתכם מארץ מצרים. (יא) ואקים - עוד עשיתי עמכם עמכם טובה גדולה שלא עשיתי עם כל עם , כדי שתהיו נבדלים מכל עם ותהיו דבקים בי , שהשריתי רוח נבואה בכם. ועל זה אמר משה "ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה" (שמ' לג , טז). וטעם מבניכם - אפילו הנערים , כשמואל (ראה ש"א ג , א , ד) וירמיה (ראה יר' א , ו); כל שכן הזקנים שיש בהם חכמה. ומבחוריכם לנזירים - אפילו הבחורים , שדרכם ללכת אחר תאות הבשר , נתתי בהם רוח טהורה שינזרו מן היין ויהיו קדושים לי; כי היין הוא המביא האדם לרדוף אחר תאות הבשר. ובכל זה הפרשתי אתכם מכל עם , כדי שתהיו קדושים ולא תִטמאו בטומאת עמי הארץ. האף אין זאת בני ישראל נאם יי' - כל זה שאמרתי לכם , התוכלו לכחש שאינו כן?! (יב) ותשקו - לא די שאתם לא נזהרתם במה שהזהרתי אתכם ולא פקחתם עיניכם למה שעשיתי עמכם , אלא הנביאים והנזירים , שהיו לכם לאות לקדושתכם - בטלתם אותם ומנעתם אותם מקדושתם , שהיה לכם ללמוד מהם! והשקיתם הנזירים יין - כלומר: פתיתם אותם בדברים עד ששמעו לכם לשתות יין ולבטל קדושתם; וכן על הנביאים צויתם לאמר: לא תנבאו. וטעם צויתם - רוצה לומר: בהכרח מנעתם אותם מלהנבא לכם ומלהזהירכם בשמי. (יג) הנה אנכי מעיק תחתיכם - במקומכם אציק לכם , שלא תוכלו לברוח ולהנצל. מעיק - עניין צוקה וצרה; וכן "מפני עקת רשע" (תה' נה , ד); ותרגום "צרה" (ש"א כו , כד): "עקתא" (ת"י). ואמר כאשר תעיק העגלה - על דרך משל , כי העגלה אינה בעלת חיים שתעיק ותצֵיר. ואמר עמיר ולא משא אחר - כי מפני הנפח הוא יותר מֵצֵר נושא עמיר ממשא אחר. ועמיר - שם כלל לעמרים רבים. (יד) ואבד. לא יאמץ כחו - לא יהיה בו יכולת לאמץ כחו - במחשבתו , כי יפחד ויבהל ויאבד כחו. (טו) ותופש... לא יעמד - לא יעמד כנגד האויב , כי לא יהיה בו כח לדרוך קשתו. וקל ברגליו לא ימלט - פירושו: "לא ימלט נפשו" (לעיל , יד); כמו שנאמר "ואבד מנוס מקל" (שם) - כי לא יוכל לברוח. ושָנה העניין , לחזק: גם רוכב הסוס לא ימלט נפשו עם סוסו שהוא קל לרוץ , כי שקר הסוס לתשועה (ע"פ תה' לג , יז) כשלא ירצה האל. (טז) ואמיץ לבו בגבורים - כי הגבורה בלב; ואף הוא ירך לבבו (ע"פ דב' כ , ג) ולא יעמד כנגד האויב , אלא ינוס ערום. וטעם ערום - שיפשיט בגדיו כדי שלא יכבדו עליו וינוס קל מהרה (ע"פ יואל ד , ד).