מאגר הכתר עמוס פרק ב עם פירוש ר' אליעזר מבלגנצי

פרק ב
(א) על שרפו עצמות מלך אדום לשיד - במקום עצים , להנקם מבן מלך מואב שנשרף לעולה כשלא יכלו המואבים לבקע אל מלך אדום (ראה מ"ב ג , כו - כז). (ו) על מכרם בכסף... - הזכאי העני , שהיה זוכה בדין , היו מוכרים לו לעצמו זכותו; שלא היו מזכים אותו אלא אם כן יתן להם שחד. והיה לו לקנות זכותו מהם , בעבור שרואים אותו נעול וסגור ביד בעל דינו , שלא היה לו פה כנגדו. וגם יש במשמעו , שהיו מוכרין זכות הזכאי לשכנגדו בדין בבצע כסף , בעבור שהיה נעול וסגור ומסור בידם , שלא היה לו עוזר בדין. וגם יש לומר: בעבור שהיה נעול וסגור בדוחק וברעב ובחוסר כל , היו מסלקים אֹתו מזכותו ומירושתו במעות , ולא היו מרחמים עליו להעביטו די מחסורו (ראה דב' טו , ח). נמצאת נחלת היורש [צדיק] הזוכֶה בה מאבותיו נהפכת לאחרים; ולא עוד אלא שגוזלים אֹתם. והוא שאומר: (ז) השאפים על עפר ארץ - השאפים ומֹשכים על עפר ארץ; כנחש השואף ומתאוה ומושך לנשוך בני אדם בעקבותיהם , כך הם שאפים לנשוך בראש דלים , ומוצצים ובולעים אותם. ו'על עפר ארץ' שתפס - דוגמת נחש האורב; וכן הוא אומר "ידכה ישוח" (תה' י , י) - ששׁוֹחֶה במארב שלא יראוהו , וקופץ עליהם; כענין "כי ישוחו במעונות ישבו בסוכה למו ארב" (איוב לח , מ). ודרך ענוים ושפלים יטו - כענין "יטו אביונים מדרך יחד חבאו עניי ארץ" (איוב כד , ד) , שמִפַּחְדם נוטים מן הדרך , והולכי נתיבות ילכו ארחות עקלקלות (ע"פ שו' ה , ו). ואיש ואביו - איש אחר אביו. (ח) חבולים - מאלמנות ומעניים , יטו - יעשו מִטה וישכבו בעבוטם. אצל כל מזבח - אף אצל מזבח הבמות שעושין לשמִי , לזבח זבחיהם. ויין ענושים - שענשו וקיפחו בעוֶל וגזל. (ט-י) והרי אנכי השמדתי את האמרי מפניהם אשר כגבה ארזים גבהו - והם גוזלים וחומסים שפלים וקטנים מהם! והיה להם לזכור שהעלתי (בנוסחנו: העליתי) אתם מארץ מצרים - מבית עבדים , מיד גוזליהם ועושקיהם , ולא היה להם להונות ולענות יתומים ואלמנות. ואולך אתכם במדבר ארבעים שנה - והיה לכם לרחם ולפרנס עניים כאשר עשיתי לכם , שגלגלתי עמכם ארבעים שנה עד שהורשתי לכם את ארץ האמרי , ולא היה לכם להוריש ולגרש עניים ויתומים מירושת אבותיהם! (יא-יב) לנביאים - להוכיחכם וללמדכם בדרך הטובה והישרה. ומבחוריכם לנזירים - להתקדש לשמי , ולא תחטאו לי. האף אין זאת בני ישראל - שקידשתי אתכם לשמי , וכלכם שוין בקדושה זו? ולא הועלתי כלום! (יג) מעיק - 'רטננט' (בלעז); לשון מֻעָקה; וכן הוא "שמת מועקה במתננו" (ראה תה' סו , יא); וכן הוא "עקת רשע" (תה' נה , ד). וכן הענין מוכיח כאן: כאשר תעיק ותתעכב במקומה העגלה המלאה לה עמיר - שננהגת בכבדות ואינה יכולה לילך מהר. (יד) ואבד מנוס מקל - שלא יוכל למהר לילך. (טו) לא יעמד - כדרך קשתים שקובעים עצמם על מקום גבוה לירות ולדרוך. נפשו - מוסב על קל ברגליו כמו על רכב הסוס. (טז) ערום ינוס - אע"פ שהוא ערום , והיה לו להסתר מפני הבושה בנקיקי הסלעים (ע"פ יש' ז , יט) עד תעבר המלחמה ולא יראהו אדם , ינוס - ולא יחוש לבושה , מפני פחד הריגה.