מאגר הכתר עמוס פרק ב עם פירוש רש"י

פרק ב
(א) על שרפו עצמות וגו' - פעם אחת נפל מלך אדום בידם , ושרפו עצמותיו וטחום בקירות הבית; ותבע הקדוש ברוך הוא אונאת המלך , שנהגו בו בזיון (ראה ב"ב כב , א). (ב) קריות - שם מקום , כמה דאת אמר "על קריות ועל בצרה" (יר' מח , כד). בשאון - קול המון מלחמה. (ד) [אשר הלכו אבתיהם (לפנינו: אבותם) - שאוחזין מעשה אבתיהם בידיהם (ע"פ ברכות ז , א).] (ו) על מכרם בכסף צדיק - הדיינין היו מוכרין את מי שהיה זכאי בַּדין בכסף שחד שמקבלין מיד בעל דינו. ואביון בעבור נעלים - תירגם יונתן בשני מקומות (ראה גם עמ' ח , ו): "בדיל דיחסנון"; ואומר אני , כך פירושו: מטים את משפט האביון כדי שיצטרך למכור שדהו שהיה לו בין שדות הדיין , וזה עוקף עליו ונוטלה בדמים קלים , כדי לגדור ולנעול כל שדותיו יחד , ולא יפסיק זה ביניהם. [דבר אחר: ואביון בעבור נעלים - מוכרין העני מכר חלוטין בחליפין , כמו "שלף איש נעלו" (רות ד , ז); היינו דמתרגמינן "בדיל דייחסנון" (ת"י): מכירה גמורה לנחול ולהנחיל; ולא היו מוכרין אותו כדינו לשש שנים. עניין אחר: ואביון בעבור נעלים - מחייבין הזכאי כדי שיצטרך למכור שדהו בקניין גמור , שהם במנעל , שכן דרכן: "שלף איש נעלו ונתן" וגו'.] (ז) השואפים על עפר ארץ - על עפר הארץ שהם הולכים עליה , כל שאפם וכל מחשבותם בראש דַלֵי כח היא , איך יגזלו אותם ויטלו את שלהם. 'שאיפה' - בלעז 'גולושיר'. ודרך ענוים יטו - החלשים נוטים מדרכם והולכים דרך עקלתון , מפני יראתם; כמה דאת אמר "יטו אביונים מדרך" וגו' (איוב כד , ד). [ואיש ואביו - נתקדשה לזה , בא עליה אביו ― כלתו ואשת איש ― למען חלל (ראה דב"ר ב , כה).] אל הנערה - המאורסה. (ח) ועל בגדים חבולים יטו - תירגם יונתן: "ועל שיווין דמשכון מסחרין" - זוקפין מלוות על העניים וממשכנין אותן , ועושין את בגדיהם מצעות ומסבין עליהם [בהטייה] בעת סעודתם בבית אלהיהם , [ב בית עבודה זרה] אצל מזבחותם. יטו - לשון מסיבה; שכל מסיבת סעודה - בהטייה היא , שנסמך על [זרועו] שמאלו. ויין ענושים [ישתו] - שעונשין אותם ממון , ושותין בו יין. (ט) אלונים - 'קישנש' בלעז. ואשמיד פריו ממעל - הצרעה היתה מסמא את עיניהם מלמעלה , ומסרסתן מלמטה (ראה סוטה לו , א). [דבר אחר (ראה תנח' משפטים יח , יח): ואשמיד פריו ממעל - שרים העליונים; ושרשיו מתחת - שרים התחתונים.] (יא) לנזירים - תירגם יונתן: "למלפין"; שהיו פרושים מדרכי עם הארץ ועוסקין בתורה. אין 'נזירה' בכל מקום אלא פרישוּת (ראה במ"ר י , ח). האף אין זאת - בתמיה: כלום אתם יכולין להכחיש את זו? (יב) ותשקו את הנזירים יין - [תרגם יונתן:] "ואטעיתון ית מלפיכון בחמר". [ותשקו את הנזירים יין - שלא יורו אתכם , שהשיכור אסור להורות.] לא תנבאו - לעמוס צוה כן אמציה כהן ביתאל: "חוזה לך ברח לך אל ארץ יהודה" (עמ' ז , יב). (יג) מעיק - תרגום של "מציק" (יש' נא , יג; ראה ת"י שם). תחתיכם - את חנייתכם. תעיק העגלה - מכּוֹבֶד משא שעליה [עושה חריץ בקרקע וכובשה , כן אני כובשן ומייסרן]. (טו) וקל ברגליו לא ימלט - את נפשו. (טז) [ומי שאמיץ לבו בגבורים ישליך זיינו מעליו וינוס.] ערום ינוס - "ערטילאי בלא זיין" (ראה ת"י).