פרק ב
[א]
כה
אמר
יהוה
על־שלשה
פשעי
מואב
ועל־ארבעה
לא
אשיבנו
על־שרפו
עצמות
מלך־אדום
לשיד:
[ב]
ושלחתי־אש
במואב
ואכלה
ארמנות
הקריות
ומת
בשאון
מואב
בתרועה
בקול
שופר:
[ג]
והכרתי
שופט
מקרבה
וכל־שריה
אהרוג
עמו
אמר
יהוה:
פ
[ד]
כה
אמר
יהוה
על־שלשה
פשעי
יהודה
ועל־ארבעה
לא
אשיבנו
על־מאסם
את־תורת
יהוה
וחקיו
לא
שמרו
ויתעום
כזביהם
אשר־הלכו
אבותם
אחריהם:
[ה]
ושלחתי
אש
ביהודה
ואכלה
ארמנות
ירושלם:
פ
[ו]
כה
אמר
יהוה
על־שלשה
פשעי
ישראל
ועל־ארבעה
לא
אשיבנו
על־מכרם
בכסף
צדיק
ואביון
בעבור
נעלים:
[ז]
השאפים
על־עפר־ארץ
בראש
דלים
ודרך
ענוים
יטו
ואיש
ואביו
ילכו
אל־הנערה
למען
חלל
את־שם
קדשי:
[ח]
ועל־בגדים
חבלים
יטו
אצל
כל־מזבח
ויין
ענושים
ישתו
בית
אלהיהם:
[ט]
ואנכי
השמדתי
את־האמרי
מפניהם
אשר
כגבה
ארזים
גבהו
וחסן
הוא
כאלונים
ואשמיד
פריו
ממעל
ושרשיו
מתחת:
[י]
ואנכי
העליתי
אתכם
מארץ
מצרים
ואולך
אתכם
במדבר
ארבעים
שנה
לרשת
את־ארץ
האמרי:
[יא]
ואקים
מבניכם
לנביאים
ומבחוריכם
לנזרים
האף
אין־זאת
בני
ישראל
נאם־יהוה:
[יב]
ותשקו
את־הנזרים
יין
ועל־הנביאים
צויתם
לאמר
לא
תנבאו:
[יג]
הנה
אנכי
מעיק
תחתיכם
כאשר
תעיק
העגלה
המלאה
לה
עמיר:
[יד]
ואבד
מנוס
מקל
וחזק
לא־יאמץ
כחו
וגבור
לא־ימלט
נפשו:
[טו]
ותפש
הקשת
לא
יעמד
וקל
ברגליו
לא
ימלט
ורכב
הסוס
לא
ימלט
נפשו:
[טז]
ואמיץ
לבו
בגבורים
ערום
ינוס
ביום־ההוא
נאם־יהוה:
פ