מאגר הכתר עמוס פרק ג עם פירוש רד"ק

פרק ג
(א) שמעו. המשפחה - הגוי כלו נקרא 'משפחה'; וכן "ואם משפחת מצרים לא תעלה" (זכ' יד , יח). אשר העליתי - העליתי אבותיכם. (ב) רק אתכם ידעתי - לפי שידעתי אתכם ובחרתי בכם מכל עם , לפיכך אפקוד עליכם את כל עונותיכם. שאתם ראיתם וידעתם אותותי ומופתי שעשיתי לכם והיטבתי לכם , לפיכך הדין הוא שאפקוד עליכם את כל עוונותיכם; כי המלך יכעס על עבדיו העומדים לפניו אם יעברו מצותיו יותר ממה שיכעס על אחרים הרחוקים ממנו. כי משפחות הגוים - אינני חושש עליהם אם ייטיבו אם ירעו , אלא אם יהיה חמס גדול כדור המבול , כמו שפירשנו למעלה (עמ' א , ט). אבל ישראל , לפי שהם קרובים אלי , אענישם על עונם , כמו שאמר "בקרובי אקדש" (וי' י , ג); וכמו שפרשו רבותינו ז"ל (ראה יבמות כא , ב) "וסביביו נשערה מאד" (תה' נ , ג); וכן אמרו רבותינו ז"ל (ראה סוטה כא , א): שאני גוים , דלא מפקיד דינא עליהו. ובספר יחזקאל , בפסוק "והעולה על רוחכם היו לא תהיה" (כ , לב) , הארכנו בעניין זה. (ג) הילכו שנים - אחר שפשעתם בי , ראו מה קרה לכם! כי לא יוכל לצאת מן העיר אדם מפַּחד אויב , ולא אפילו שנים , אם לא נועדו יחדו ללכת בדרך אחד ולעמוד נגד האויב אם יפגע בהם. והחכם רבי אברהם אבן עזרא ז"ל פירש: הזכיר למעלה "ועל הנביאים צויתם לאמר לא תנבאו" (עמ' ב , יב) , והנה: טרם שאפקוד עליכם (ראה לעיל , ב); אודיעכם זאת ביד נביאי , אולי תשובו אלי ולולי שנודעתי לנביא וגליתי סודי לו להוכיחכם לא היה מתנבא מלבו , כי איך יֵדע מה שאני עתיד לעשות? וככה אין דברוֹ דרך מקרה. וראו אם יתכן שילכו שנים אנשים ברגע אחד למקום אחד בעבור דבר אחד , אם לא נועדו זה עם זה! וכאשר תראו שיהיה אמת דבר הנביא , דעו כי אני שלחתיו; ואיך יוכל למרות את פי שלא ינבא , כי אתם אומרים: "לא תנבאו"?! (ד) הישאג - לפרושנו בפסוק הקודם יהיה פרושו דרך משל: כמו האריה שלא ישאג ביער שלא יהיה לו טרף , כי כשמוע החיות קולו יעמדו במקומם מפחדם לו , ויבא ויטרוף מהם אשר ירצה , כן האויב בבואו עליכם לא ישוב ריקם (ע"פ יר' נ , ט) - שלא יהרוג או ישבה מכם. היתן כפיר - העניין כפול במלות שונות. ולפירוש החכם (ראב"ע; ראה לעיל , ג) פרושו: היש מנהג באריה שישאג? רק על טרפו! ואני - שאגתי חנם?! ועוד: הראיתם אריה שעלה מסבכו (ע"פ יר' ד , ז) בתתו קולו על טרפו , שיוכל להמלט מידו? אם כן , איך תוכלו להמלט מגזרתי?! (ה) התפל - והנה משל אחר. ולפירושנו מבואר , כי לא ישוב האויב מעליכם ריקם. ולפירוש החכם (ראב"ע): עוף השמים - שאין ממשלת לאדם בעוף לתפשו; התפול הצפור על הפח אם איננו למוקש? והנה הטעם: כי האדם יוכל בתחבולותיו וערמתו להפיל הצפור שהוא למעלה ממנו; והנה אני למעלה מכם ואתם למטה בידי ואין לכם חכמה נגדי , איך תוכלו להנצל מהמוקש שגזרתי לכם שתתָפשו בו? והמוקש הוא האויב שאצוה לבוא עליכם. ואל תחשבו כי אחרי בואו יעלה מעליכם , עד הנקמו מכם; וזהו היעלה פח. והטעם: אני אעמידנו להצר לכם. (ו) אם יתקע - כתרגומו: "אם יתקע שופרא בקרתא בלא זמניה"; כלומר: כי פעמים רבות יתקע שופר בעיר שלא יחרדו העם , כמו לשמחה ולשירים , או להקהיל העם על תקנת דברי העיר; לפיכך תרגם: "בלא זמניה" - שאין בעיר אחד מאלה - ידוע כי להזהיר העם מהאויב הוא; ואיך לא יחרדו העם בשמעם?! כך אתם , איך לא תחרדו לדברי הנביא שאני שולח לכם? אם תהיה רעה בעיר ויי' לא עשה - ואיך תחשבו שתפול הרעה בעירכם , שלא עשה אותה האל? שהרי הנביא אֲמָרָהּ לכם טרם בואה; וכיון שתראו שמתקיימים דברי הנביאים , איך לא תשובו אלי?! (ז) כי לא - וכיון שגלה סודו אל עבדיו הנביאים להזהירכם ותראו שיבוא כמו שאמרוֹ לכם , תדעו כי מיי' באה לכם הרעה; ולמה לא תשובו מדרכיכם הרעים (ע"פ זכ' א , ד) ותנצלו מהרעה? וטעם סודו - כי לא נודע הדבר עד שיודיעהו האל על ידי הנביא. (ח) אריה שאג... מי לא ינבא - ואיך תצוו עליהם שלא יִנבאו (ראה עמ' ב , יב)? והלא לשאגת האריה יפחד כל שמעו , ואיך לא יפחד ויחרד הנביא לקולי? ואיך יוכל לעמוד , שלא ימלא דברי אשר צויתיו? (ט) השמיעו על ארמנות - רוצה לומר: אל מלכיהם ורוזניהם השוכנים בארמנות. וזה כעניין "וישמח עליך אויב" (איכה ב , יז). והוא הפך מה שאמר "אל תגידו בגת" (ש"ב א , כ); כי הוא מאמר דוד , וזה מאמר האל. על הרי שמרון - כי שמרון הר היה , כמו שאמר "ויקן את ההר שמרון" (מ"א טז , כד). ואמר הרי , לשון רבים - אולי הרים אחרים סביבותיו. וארמנות בשו"א המ"ם - לסמיכות , כי יבא הסמיכות על אות השמוש; כמו "הרי בגלבוע" (ש"ב א , כא) , והדומים לו. וראו מהומות רבות - ותדעו כי בעונם הם לוקים , מפני החמס אשר בקרבם. (י) ולא ידעו עשות נכוחה - ואם תאמרו: אם יעשו רע , פעם יעשו טובה? - לא ידעו לעשות אפילו נכוחה אחת. ונכוחה - פירושו: ישרה. ומי הם אלו? האוצרים חמס ושוד בארמנותיהם. ומה יהיה סופם? שיהיו לבזה אותן האוצרות; זהו שאמר: (יא) לכן. צר וסביב הארץ - הנה הצר יבא וסביב הארץ יחנה; שלא יהיה להם מנוס ממנו. והוריד ממך עזך - האוצרות שאצרת בארמנות הגבוהים , שחשבת אותם שהם יהיו עז לך , האויב יורידו ממך. ופרש ואמר: ונבזו ארמנותיך. (יב) כה אמר יי'. שתי כרעים או בדל אוזן - רב או מעט; מה שיוכל להציל , יציל: שתי כרעים או אפילו בדל אוזן שהוא דבר מועט , אם יוכל להציל , יציל. וזכר שתי כרעים - כי אותם יאכל האריה באחרונה; וזכר בדל אוזן - והוא הקשה שבאזן , כתרגומו: "חסחוס דאדן" - לפי שאין בו בשר , יניחנו האריה. כן לא ינצלו מישראל אשר בשומרון אלא מעט , אותם שלא יחוש להם האויב , שיהיו חולים שוכבים במטה. וזכר שומרון - כי היא ראש ממלכה , והיא נכבשה באחרונה; והצדיקים שבה נצלו גם כן מן הדבר ומן החרב , שהרי נאמר "והשארתי בישראל שבעת אלפים כל הברכים אשר לא כרעו לבעל" וגו' (מ"א יט , יח); אבל מן השבי לא נצלו. ומה שאמר בפאת מטה - כי החולה שהוא שוכב במטה , כשיבא האויב , ידחק עצמו באחת מפאות המטה כדי שלא יראהו. ובדמשק ערש - כפל העניין במלות שונות. כי 'דמשׁק' כמו 'פאה' , ואם לא נמצא לו חבר במקרא; וערש כמו מטה , כמו "הנה ערשו ערש ברזל" (דב' ג , יא). ויש אומרים כי 'דמשק' - הדל"ת נוספת , והוא 'שוק'; כמו "בן משק ביתי" (בר' טו , ב); ו'שוֹק המִטה' הוא הפאה. ויונתן תרגם: "בתקוף שלטן ועל דמשק רחיצין"; תרגם דמשק בשי"ן כמו דמשק בסי"ן. וכן ב'סדר עולם' (סע"ר כב): רבי נהוראי אומר משום רבי יהושע: הרי הוא אומר כאשר יציל הרועה וגו' , בפאת מטה - אלו קצת עשרת השבטים שנסמכו על חזקיהו מלך יהודה ופלטו עמהם בפאת מטה; מלמד שלא פלטו מישראל אלא אחד משמנה שבהם. ושאר ערש היכן הוא? בדמשק; שנאמר "והגליתי אתכם מהלאה לדמשק" (עמ' ה , כז). ומה שאמר 'אחד משמנה' - כתב רבינו שלמה ז"ל בשם רבי מנחם , שלא נאמר 'פאת מטה' אלא בפאת מטה - באחת משתי רוחות שלפאה , והוא שמינית שלמטה; שהרי ארבע פיאות יש למטה ושתי רוחות יש לפאה. ומה שתרגם יונתן בפאת מטה: "בתקוף שלטן" , פירש רבינו שלמה ז"ל: לפי שבימי יהואחז בן יהוא כתוב "כי אבדם מלך ארם" , וירבעם בן בנו הושיעם , שנאמר "הוא השיב את גבול ישראל" (מ"ב יד , כה); וזהו בפאת מטה: 'פנת הבית' הוא חזוקו שלבית , וכן בפאת מטה היא חזוקה שלמטה; לכך תרגם יונתן: "בתקוף שולטן" , רוצה לומר: שלטן שלירבעם. ועוד נבא , שסופן להסמך על מלכי ארם בימי פקח בן רמליהו שנתחבר עם רצין מלך ארם (ראה יש' ז , א); זהו שתרגם ובדמשׁק ערש: "ועל דמשׂק רחיצין" - מנוחתם ומבטחם יהיה על דמשׂק. (יג) שמעו - דברי האל כנגד הנביאים , שישמעו זאת הגזירה ויעידוה בבית יעקב טרם בואה. (יד) כי ביום - הוא יוםהרעש שהיה בימי עוזיהו (ראה עמ' א , א; זכ' יד , ה). ופקדתי על מזבחות ביתאל (בנוסחנו: בית - אל) - על דרך "ובאלהיהם עשה יי' שפטים" (במ' לג , ד). קרנות המזבח - זכר הקרנות , כי בנפול הקרנות יפול המזבח; כי הקרנות מעמידות הבניין , כמו פנות הבית. ועוד זכר הקרנות - כי עליהם היו מקריבים וזורקים הדם. (טו) והכיתי... - מנהג המלכים לעשות להם בית לחרף ובית לקיץ. וכן אמר ביהויקים "והמלך יושב בבית (בנוסחנו: בית) החרף בחודש התשיעי" (יר' לו , כב); וכן אמר בעגלון מלך מואב "והוא יושב בעליית המקרה" (שו' ג , כ) - שהיתה עשויה לימי הקיץ. ואמר , כי הרעש יפיל ארמנות המלך , בית החרף ובית הקיץ ובתי השן - והם אשר בנה אחאב , כמו שכתוב "ובית השן אשר בנה" (מ"א כב , לט). והשן הוא שן הפיל , שעושין ממנו מלאכה. בתים רבים - רבים במספר; או פירושו: גדולים בבניין , והם הארמונות.