מאגר הכתר עמוס פרק ג עם פירוש ר' אליעזר מבלגנצי

פרק ג
(א) אשר העליתי מארץ מצרים - שהיה להם לעבדיני. (ב) על כן אפקד עליכם את כל עונותיכם - שהיה לכם לזכור חסדיי וטובותי שגמלתי לכם יותר מכל עם , ואתם מורדים בי. (ג) מדוע צויתם על הנביאים: "לא תנבאו" (עמ' ב , יב)?! אילו נביא אחד נתנבא לכם , שהייתם יכולים לומר: לא מאת המקום הוא שלוח אלא מלבו הוא מדבר; אבל כמה נביאים מתנבאים לכם שלא ראו זה את זה מעולם , ומה שזה מתנבא זה מתנבא , וכל הנביאים שנתנבאו מימי ירבעם בן נבט - כלם סגנון אחד להם; ואיפשר זה אם לא שאני זימנתים לכך?! הילכו שנים יחדו - למקום אחד בעיצה אחת ולדבר אחד , בלתי אם נועדו מתחלה לכך? אם לא נועדו ונזדמנו ריעי איוב וקראו ביניהם תחלה יום מועד (ע"פ איכה ב , כב) לילך ולנחמו , איך הלכו יחדו בלב אחד ועצה אחת לנוד לו ולנחמו (ראה איוב ב , יא)? אף שני נביאים , איך ילכו בשליחות אחד לדבר דבר אחד בשמי , אם לא ייעדתִם וזימנתִם? הרי ירמיה בארץ ישראל ויחזקאל בבבל מתנבאים שניהם דבר אחד , והיה להם להכיר כי אני שלחתִם! (ד) ואם תאמרו: מה בכך? שלום יהיה לנו כי בשרירות לבנו נלך , ולא תבא עלינו רעה (ראה יר' כג , יז)! - הישאג אריה ביער - שלא תועיל שאגתו ולא יהיה טרף לו? אי איפשר לעולם! שביער , במקום חיות רבות , בשאגו הן נבעתות לקולו והוא בא עליהם וטורפם; אם כן , אי איפשר שהמקום שואג ולא תצלח שאגתו עליכם. (ה) ואם תאמר: הרבה שומעות קולו ובורחות וניצלות , אף אנו נציל נפשנו מן הרעה שלא תדבקנו (ע"פ בר' יט , יט) , ונמצא מנוס באשור ובמצרים - לכך נאמר: התפל צפור על פח הארץ - הרי אתם כצפרים האחוזות בפח הטמון , שאינן מכירות בו , כהם תהיו יוּקָשים לעת רעה כשתפול עליכם פתאום (ע"פ קה' ט , יב); ופתאום תפלו בפח ולא תכירו בו , ושוב לא תצאו ממנו בלי מוקש ולכידה , כשם שאי איפשר לצפור לצאת מן הפח בלי מוקש; שאי אפשר שיעלה פח מן האדמה , ממקום טמינתו , ולכד לא ילכד (בנוסחנו: ילכוד). ועל מה אתם בוטחים ואינכם חרידים? (ו) מי ראה זה מעולם , שיתקע שופר בעיר על שמועה הנשמעת בארץ (ע"פ יר' נא , מו) , להזעיק העם , ועם לא יחרדו? ונביאי תוקעים שופר ומקדשים צום וקוראים עצרה (ע"פ יואל ב , טו) על השמועה ששמעו ממני , ואינכם חרידים! ואף כשתראו הרעה באה על הארץ , מדוע אין אתם יראים? שמא תאמרו: מקרה הוא היה לכם (ע"פ ש"א ו , ט)? - אם תהיה רעה בעיר , חרב ודבר ורעב , ויי' לא עשה?! ודאי הוא עשאה , וכדי ליסר אתכם ולגלות אזנכם למוסר , שתשובו מאון (ע"פ איוב לו , י)! והרעה הבאה עליכם - מאתו היא , כדברו אשר דבר לכם ביד עבדיו (ע"פ מ"ב כד , ב). (ז-ח) כי לא יעשה יי' אלהים (בנוסחנו: אדני...) דבר בארץ כי אם גלה סודו תחלה אל עבדיו הנביאים; וכאשר ישמעו הנביאים דבריו אינם יכולים לשתוק , שלא להוכיח ולהנבא ― שאף אם אריה שאג , מי בכל החיות שלא יירא ― ויאמרו לעם , כי דבר יי' נכנס בלבם כאש בוערת עצור בעצמותיהם ונלאו כלכל - להתאפק שלא לדבר , ולא יוכלו (ע"פ יר' כ , ט). ולא היה לכם לשונאם על כך , אלא לשמוע ולשוב. (ט-י) השמיעו לעם על עסקי ארמנות שבאשדוד ושבארץ מצרים , המלאים חמס ושוד , ואמרו: האספו על הרי שמרון וראו מהומות רבות בתוכה - מנרצחים ונחמסים , יותר מבארמנות אשדוד ומצרים , ויותר עשוקים בקרבה. ובכל השאגות ששאגתי להם על ידי נביאי (ראה לעיל , ח) ובכל הרעות שהבאתי עליהם , לא נתיסרו ולא ידעו עשות נכוחה וישרה להיתקן , כי לבם רדוף על השכר שמשתכרין , שאוצרים חמס ושוד בארמנותיהם. (יא) צר וסביב הארץ - צרים יבאו עליהם , וסביב הארץ יחנו; כענין "צוה יי' ליעקב סביביו צריו" (איכה א , יז). והוריד ממך עזך - חומות עזך הגבוהות והבצורות אשר את בוטחת בהן (ע"פ דב' כח , נב) , יוריד לארץ; כענין "ויורד עז מבטחה" (מש' כא , כב) - הוא מגדל עז (ע"פ שו' ט , נא) שבוטחים בו. ונבוזו - ונשללו ארמנותיך המלאים חמס ושוד (ראה לעיל , י). (יב) שתי כרעים - הן הרגלים; או בדל אזן - הוא קרן האזן; והן הפחותים שבאברים , וכל העיקר נאכל. כן ינצלו בני ישראל הישבים בשמרון שאננים ובוטחים (ראה עמ' ו , א) , ו"שוכבים על מטות שן" בפאת מטה ו"סרוחים על ערשותם" (שם , ד) בדמשק ערש - ולא ינצלו אלא הפחותים. ומכל ממונם וכלי תענוגיהם לא יצילו אלא פאת מטה ארוכה ושתי כרעים. וכן הוא דמשק ערש; אלא שהמטה והערש - שני עניני מטות הן , ולפי חלוק מלאכתם ומעשיהם , מה שקורא במטה - 'פאת' , קורא בערש - 'דמשק'. ועל כרחך ממה שמטה וערש כפולים זה על זה , שהרי פאת דבוק למטה ובדמשק דבוק לערש , ודביקותם וכפילן יוכיח עליהן; ואין לך מדה בתורה יותר מ'דבר למד מענינו' (ראה ברד"י פרשתא א , ב). וראה זה הנביא שמקנתר ישבי שמרון על תענוגי היכליהם ומיטותיהם וערסותם (ראה עמ' ו , ד) , והוא הלשון שתפס לו כאן. ובפאת מטה - מוסב על ינצלו. (יד) על מזבחות ביתאל (בנוסחנו: בית אל) - שהם בוטחים בהם , וידעו כי שקר בימינם (ע"פ יש' מד , כ). (טו) והכיתי בית החרף על בית הקיץ - שעשו להם לתענוגים. בתי השן - הבנויים על שִנֵּי הסלעים; כמו "צוארך כמגדל השן" (שה"ש ז , ה).