מאגר הכתר עמוס פרק ג עם פירוש רש"י

פרק ג
(א) [על כל המשפחה - יהודה וישראל.] (ב) [ידעתי - הכּרתי , כמשמע "יהי מכירך ברוך" (רות ב , יט) - הוא האוהב ומרחם.] אתכם ידעתי - אהבתי; ואתם פשעתם בי (ע"פ יר' ב , כט) , על כן וגו'. ורבותינו דרשוהו לצד אחר במסכת עבודה זרה (ד , א). (ג) הילכו שנים יחדיו - שאתם אומרים לנביאים: "לא תנבאו" (עמ' ב , יב) , כלום הנביאים מתנבאים לכם , אלא אם כן נצטוו?! כלום דברים נעשים אלא על פי דרכם?! בלתי אם נועדו - אלא אם כן קבעו מועד ללכת יחדיו למקום פלוני. (ד) כשהאריה אוחז טרף , דרכו לשאג; ואינו שואג אלא אם כן לכד. וכן הוא אומר ["ישאג ככפירים וינהום ויאחז טרף" (יש' ה , כט); וכן] "כאשר יהגה האריה והכפיר על טרפו" (יש' לא , ד). [הישאג אריה - הוא נבוכד נאצר (ראה פר"כ יג , א).] (ה) התפול צפור על פח - ואין לה מוקש בפח שנפלה עליו? היעלה פח מן האדמה - ממקום שהוטל שם , אלא אם כן נאחז בו העוף? וכשהוא רוצה לברוח , עוקר את הפח ומעלהו ממקומו מעט , ואותה שעה כבר הוא נלכד. (ו) אם יתקע שופר - שהצופה רואה גייסות באים לעיר ותוקע בשופר להזהיר את העם. אין אילו אלא דברי משל ודמיון: "הישאג אריה" (לעיל , ד) - הנביאים מדמים את רוח הקודש הבא עליהם לשאגת אריה , כמו שאמור למטה "אריה שאג מי לא יירא" (פס' ח). וכאן זה פירוש הדוגמא: היבא רוח הקדש בפי הנביאים לדבר דבר מאת הקדוש ברוך הוא לרעה , אלא אם כן הפורענות נגזר מלפניו?! זהו הטרף (ראה לעיל , ד). היתן הקדוש ברוך הוא קולו לדבר קשה , בלתי אם לכד אתכם מוקש עון (ראה שם)?! התפול צפור על פח ואין הפח מכשילה להלכד (ראה לעיל , ה) - כלומר: וכי איפשר שאתם עוברים עבירות ולא יהא לכם למוקש?! "היעלה פח" וגו' (שם) - כך היעלו עוונותיכם למעלה ולא ילכדו אתכם?! אם יתקע שופר בעיר - כך היה לכם להיות חרידים אל דברי נביאים , שהם לכם 'צופים' (ראה יח' ג , יז) למלט אתכם מן הרעה , שלא תבא. וכשתבא לכם הרעה , הלא תדעו כי הקדוש ברוך הוא עשה לכם , על אשר לא נזהרתם בנביאיו! (ז) כי לא יעשה... דבר אלא אם כן גלה אותו סוד אל עבדיו הנביאים. (ח) אריה שאג מי לא יירא - כך הקדוש ברוך הוא דבר על הנביאים להנבא , מי לא ינבא?! (ט) השמיעו - אתם , בני פלשתים ובני מצרים , והכריזו זאת , ואמרו בארמנותיכם , שיאספו על הרי שמרון לראות [מעל ההרים בתוך העיר] את דרכם הרעה. (י) נכוחה - ישרה. חמס ושוד - ממון של גזל. (יא) צר וסביב הארץ - הצר מוכן לבא , וסביב הארץ הזאת יבא. (יב) כאשר יציל הרועה - דבר מועט. בדל אזן - "חסחוס דאודנא" (ת"י). כן ינצלו בני ישראל - מתי מעט. בפאת מטה ובדמשׂק (בנוסחנו: ובדמשׁק) ערש - תרגם יונתן: "בתקוף שולטן ובדמשק רחיצין". ואומר אני , שפתרון התרגום - לפי שבימי יהואחז בן יהוא כתיב "כי אבדם מלך ארם" (מ"ב יג , ז) , וירבעם בן בנו הושיעם במקצת , שנאמר "ולא דבר יי' למחות את שם ישראל... ויושיעם ביד ירבעם" וגו' (מ"ב יד , כז) , "הוא השיב את גבול ישראל" וגו' (שם , כה); וזהו בפאת מטה - פנת הבית היא חוזקו של בית; לכך תירגם [יונתן]: "בתקוף שולטן" - של ירבעם. ועמוס נתנבא בימי ירבעם (ראה עמ' א , א). ועוד נבא , שסופן להסמך על מלכי ארם; וכן עשו בימי פקח בן רמליהו שנתחבר עם רצין - וזהו ובדמשׂק ערש - עיקר מבטחם ומנוחתם תהי על דמשק. ורבותינו אמרו ב'סדר עולם' (סע"ר כב): רבי נהוראי אומר משום רבי יהושע: אילו עשרת השבטים שנסמכו על חזקיהו מלך יהודה ועל יהודה , ופלטו עמהם. בפאת מטה - מלמד שלא נשתיירו מהם אלא אחד משמונה שבהם; ושאר ערש היכן הוא? - בדמשק , לקיים מה שנאמר "והגליתי אתכם מהלאה לדמשק" (עמ' ה , כז). ושמעתי משמו של רבי מנחם ז"ל , שהיה מפרש משנה זו , 'אחד משמונה' - שלא נאמר 'פאת מטה' אלא בפאת מטה: במקצתה , באחת משתי רוחות של פאה , והיא שמינית של מטה; שהרי ארבע פאות יש , ושתי רוחות לפאה. [ולפי פשוטו נראה שהוא מקרא מסורס: כאשר יציל הרועה שתי כרעים בפאת מטה ובדמשק ערש , כן ינצלו וכו'; שהיו מביאים בשר מן השדה במיטות , כאותה ששנינו בביצה (כה , א): שחטה בשדה לא יביאנה במוט ובמיטה. וזה , שהוא דבר מועט , מביאו בפאת ה מיטה. ויהיה 'בדמשק ערש' אחד מן המקומות שבמיטה.] דבר אחר מצאתי בדברי רבי מאיר ז"ל: בפאת מטה - בעון אחזיה בן אחאב , ששלח לדרוש בבעל זבוב [אלהי עקרון]: "האחיה (בנוסחנו: אם אחיה) מחלי זה" (מ"ב א , ב); ובדמשק ערש - בן הדד מלך ארם ששלח לדרוש באלהי ישראל (ראה מ"ב ח , ח). [ומה שנקוד בדמשק ערש , דבוק - לפי שהוא מ'מילין הפוכין' , כאילו כתוב 'ובערש דמשק'; כמו "בגדול זרועך" (שמ' טו , טז) , שאי אפשר לפותרו אלא כמו 'בזרועך גדול'; וכן "נשבעה בטוב ביתך קדוש היכלך" (תה' סה , ה) , שאינו אלא 'היכל קדשך': שכשאתה הופך תיבות נופל בו חטף יפה. ורבי מודה: ונראה , מיטה ו דמשק הזכיר על עון "השוכבים על מטות שן" האמור לבסוף (עמ' ו , ד) , וסמוך (להלן , טו) כתוב "ואבדו בתי השן". ומתוך שהזכיר מטה ל שומרון , נטל ערש ל דמשק - להשוות פורענותם. דבר אחר: בפאת מטה ובדמשק ערש - כלומר: כאשר יציל הרועה ומביא אותו דבר מועט שהציל באחד המקלות , כגון באחד מרגלי מטה או אחת מארכובות שלה , 'אשפונדא' בלעז; לפי שהמציל טריפה שלימה מביאה במִטה , כאותה ששנינו (ראה ביצה כה , א): שחטה בשדה לא יביאנה במוט ובמטה. ואין לדמשק דומיון.] (טו) בית החורף על בית הקיץ - מתוך שהיו מעונגים , היו בונים להם כל אחד מן העשירים שני בתים: אחד לחורף ואחד לקיץ. בתי השן - "דמכבשין בשן דפיליא" (ת"י).