מאגר הכתר עמוס פרק ג עם פירוש ראב"ע

פרק ג
(א-ב) שמעו. רק אתכם - כאומר ידעתי מכאוביכם והצלתי אתכם; ותחת שתעבדוני מרדתם בי , על כן אפקד. והנכון - כדרך "בקרבי אקדש" (וי' י , ג); וככה דרך המלך לכעוס על עבדיו העומדים לפניו , שידעו מנהגו יותר מן הכפריים. (ג) הילכו. הזכיר למעלה "ועל הנביאים צויתם לאמר לא תנבאו" (עמ' ב , יב); והנה טרם אפקד עליכם (ראה לעיל , ב) , אודיעכם זאת ביד נביאי , אולי תשובו אלי. ולולי שנודעתי לנביא וגיליתי סודי לו להוכיחכם , לא היה מתנבא מלבו; כי איך ידע מה שאני עתיד לעשות? וככה אין דברו דרך מקרה. וראו: היתכן להיות שילכו שנים אנשים ברגע אחד למקום אחד בעבור דבר אחד , אם לא נועד זה עם זה? וכאשר תראו שהיה אמת דבר הנביא , דעו כי אני שלחתיו. ואיך יכול למרות את פי , שלא ינבא , כי אתם אומרים לו: "לא תנבאו" (עמ' ב , יב)?! (ד) הישאג. משל אחר: היש מנהג באריה שישאג רק על טרפו , ואני שאגתי חנם? ועוד: הראיתם אריה שעלה מסובכו (ע"פ יר' ד , ז) , בתתו קולו על טרפו , שיוכל להמלט מידו , כי פחדו יעמידנו? אם כן , איך תוכלו להמלט מגזירתי? (ה) התפל - והנה משל אחר: עוף השמים , שאין ממשלת לאדם לעוף לתפשו. התפל הצפור על פח שהוא בארץ , אם איננו למוקש? והנה הטעם: כי האדם יוכל בתחבולותיו וערמתו להפיל הצפור , שהוא למעלה ממנו; והנה אני למעלה מכם ואתם למטה בידי , ואין לכם חכמה נגדי , איך תוכלו להנצל מהמוקש שגזרתי שתתפשו בו? והמוקש הוא האויב , שאצוה לבא עליכם. ואל תחשבו כי אחרי בואו יעלה מעליכם , עד הנקמו מכם! וזה היעלה פח; והטעם: אני אעמידנו להצר לכם. (ו-ח) אם. כבר הזכיר יחזקאל (ג , טז - כא; לג , א - ט) דבר הצופה , כי הנביא דומה לו. והטעם: איך לא תחרדו מדברי הנביא? או תחשבו , כי יש רעה באה לעיר , אם אני לא גזרתי להיותה? וזהו ויי' לא עשה. כי גם השם לא יעשה רעה עד שיגלה סודו - להודיעכם על יד הנביא , אולי תשובו מדרכיכם הרעים; על דרך "רגע אדבר על גוי וממלכה" (לפנינו: ועל ממלכה; יר' יח , ז). והנה משאגת אריה יחרד כל שומע , ואף כי כאשר אתן קולי ואדבר אל הנביא , איך לא יפחד ממני למלאת אשר ציויתיו?! (ט) השמיעו. זה ה"מוקש" (לעיל ה): שיתחברו אויביכם עליכם. וטעם ארמנות - מקום המלכים; על כן מלת ואמרו - דברי המלכים. והנה השם הנכבד נתן להם רשות לבא לארצו. וטעם וראו - לקחת הדין מהם; כאשר עשו , כן עשו להם. (י) ולא ידעו [עשות] נכוחה - תאר ל'דרך'. האוצרים - הון שנלקח בחמס ושוד. (יא) לכן. צר - שיצור אל שומרון , וסביב הארץ יהיה , שלא ימלט כל היוצא ממנה. והוריד - הצר , ותפל מגדל עז , ויבוזו אנשי הצר כל הארמנות הנזכרות שהם מלאות מחמס. (יב) כה. משל לאשר כתוב בתורה: "ואם טרף יטרף יביאהו עד" (ראה שמ' כב , יב). בדל אזן - אין רֵע לו. וחכמי ספרד אמרו (ראה השרשים: 'בדל'): אזן אחת. והנה לא ימלט , רק מי שהוא חולה , שלא הלך למלחמה , וזהו השוכב בפאת מטה. וטעם בפאת - כי מנהג האדם לשום המטה בבית בצד אחד , שישימו מסך , שלא יֵרָאה. והחולה צריך לישכב במקום שאין שם אור גדול , כי לא יוכל לסבלו. ודע , כי הדל"ת איננה מהאותיות שהם לשרת , על כן לא תהיינה נוספות , לא בראשית מלה ולא באחריתה. וידענו כי בדמשק ערש - כמו בפאת מטה , כי 'ערש' כמו 'מטה' , והנה הטעם כפול , על כן היה דמשק כמו בפאת. או המלה מורכבת משתים , כמו "לפלמוני" (דנ' ח , יג); "אשר עדן לא היה" (קה' ד , ג). וככה פירושו: ובְדֵי משק , כמו "ובן משק ביתי" (בר' טו , ב) , שהוא שוקד ואינו זז. (יג-יד) שמעו - דברי השם לנביאים; והטעם: כי רעש יהיה , או האויב יגדע הקרנות. (טו) והכיתי בית החרף - ככה מנהג השרים בארץ ישמעאל; וכמהו "בעלית המקרה" (שו' ג , כ). אמר רבי מרינוס (רקמה ע' רצה) , כי "בית השן" (מ"א כב , לט) היה אחד שעשה אחאב , וחבר לו בתים נכבדים; כמו "וכסיליהם" (יש' יג , י) - שאחד הוא כסיל בשמים. ואני אומר: אם כסיל אחד בשמים - רבים הם בארץ , והוא אחד מהם. ובפסוק "עושה כימה וכסיל" (עמ' ה , ח) אפרש זה. ואם עשה אחאב בית שן אחד , עשו אחרים אחריו בתים רבים.