פרק ג
[א]
שִׁמְע֞וּ
אֶת־הַדָּבָ֣ר
הַזֶּ֗ה
אֲשֶׁ֨ר
דִּבֶּ֧ר
יְהוָ֛ה
עֲלֵיכֶ֖ם
בְּנֵ֣י
יִשְׂרָאֵ֑ל
עַ֚ל
כָּל־הַמִּשְׁפָּחָ֔ה
אֲשֶׁ֧ר
הֶעֱלֵ֛יתִי
מֵאֶ֥רֶץ
מִצְרַ֖יִם
לֵאמֹֽר:
[ב]
רַ֚ק
אֶתְכֶ֣ם
יָדַ֔עְתִּי
מִכֹּ֖ל
מִשְׁפְּח֣וֹת
הָאֲדָמָ֑ה
עַל־כֵּן֙
אֶפְקֹ֣ד
עֲלֵיכֶ֔ם
אֵ֖ת
כָּל־עֲוֺנֹתֵיכֶֽם:
[ג]
הֲיֵלְכ֥וּ
שְׁנַ֖יִם
יַחְדָּ֑ו
בִּלְתִּ֖י
אִם־נוֹעָֽדוּ:
[ד]
הֲיִשְׁאַ֤ג
אַרְיֵה֙
בַּיַּ֔עַר
וְטֶ֖רֶף
אֵ֣ין
ל֑וֹ
הֲיִתֵּ֨ן
כְּפִ֤יר
קוֹלוֹ֙
מִמְּעֹ֣נָת֔וֹ
בִּלְתִּ֖י
אִם־לָכָֽד:
[ה]
הֲתִפֹּ֤ל
צִפּוֹר֙
עַל־פַּ֣ח
הָאָ֔רֶץ
וּמוֹקֵ֖שׁ
אֵ֣ין
לָ֑הּ
הֲיַֽעֲלֶה־פַּח֙
מִן־הָ֣אֲדָמָ֔ה
וְלָכ֖וֹד
לֹ֥א
יִלְכּֽוֹד:
[ו]
אִם־יִתָּקַ֤ע
שׁוֹפָר֙
בְּעִ֔יר
וְעָ֖ם
לֹ֣א
יֶחֱרָ֑דוּ
אִם־תִּֽהְיֶ֤ה
רָעָה֙
בְּעִ֔יר
וַיהוָ֖ה
לֹ֥א
עָשָֽׂה:
[ז]
כִּ֣י
לֹ֧א
יַעֲשֶׂ֛ה
אֲדנָ֥י
יְהֹוִ֖ה
דָּבָ֑ר
כִּ֚י
אִם־גָּלָ֣ה
סוֹד֔וֹ
אֶל־עֲבָדָ֖יו
הַנְּבִיאִֽים:
[ח]
אַרְיֵ֥ה
שָׁאָ֖ג
מִ֣י
לֹ֣א
יִירָ֑א
אֲדנָ֤י
יְהֹוִה֙
דִּבֶּ֔ר
מִ֖י
לֹ֥א
יִנָּבֵֽא:
[ט]
הַשְׁמִ֙יעוּ֙
עַל־אַרְמְנ֣וֹת
בְּאַשְׁדּ֔וֹד
וְעַֽל־אַרְמְנ֖וֹת
בְּאֶ֣רֶץ
מִצְרָ֑יִם
וְאִמְר֗וּ
הֵאָֽסְפוּ֙
עַל־הָרֵ֣י
שֹׁמְר֔וֹן
וּרְא֞וּ
מְהוּמֹ֤ת
רַבּוֹת֙
בְּתוֹכָ֔הּ
וַעֲשׁוּקִ֖ים
בְּקִרְבָּֽהּ:
[י]
וְלֹא־יָדְע֥וּ
עֲשׂוֹת־נְכֹחָ֖ה
נְאֻם־יְהוָ֑ה
הָא֥וֹצְרִ֛ים
חָמָ֥ס
וָשֹׁ֖ד
בְּאַרְמְנוֹתֵיהֶֽם:
פ
[יא]
לָכֵ֗ן
כֹּ֤ה
אָמַר֙
אֲדנָ֣י
יְהֹוִ֔ה
צַ֖ר
וּסְבִ֣יב
הָאָ֑רֶץ
וְהוֹרִ֤יד
מִמֵּךְ֙
עֻזֵּ֔ךְ
וְנָבֹ֖זּוּ
אַרְמְנוֹתָֽיִךְ:
[יב]
כֹּה֘
אָמַ֣ר
יְהוָה֒
כַּאֲשֶׁר֩
יַצִּ֨יל
הָרֹעֶ֜ה
מִפִּ֧י
הָאֲרִ֛י
שְׁתֵּ֥י
כְרָעַ֖יִם
א֣וֹ
בְדַל־אֹ֑זֶן
כֵּ֣ן
יִנָּצְל֞וּ
בְּנֵ֣י
יִשְׂרָאֵ֗ל
הַיֹּֽשְׁבִים֙
בְּשֹׁ֣מְר֔וֹן
בִּפְאַ֥ת
מִטָּ֖ה
וּבִדְמֶ֥שֶׁק
עָֽרֶשׂ:
[יג]
שִׁמְע֥וּ
וְהָעִ֖ידוּ
בְּבֵ֣ית
יַעֲקֹ֑ב
נְאֻם־אֲדנָ֥י
יְהֹוִ֖ה
אֱלֹהֵ֥י
הַצְּבָאֽוֹת:
[יד]
כִּ֗י
בְּי֛וֹם
פָּקְדִ֥י
פִשְׁעֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל
עָלָ֑יו
וּפָֽקַדְתִּי֙
עַל־מִזְבְּח֣וֹת
בֵּֽית־אֵ֔ל
וְנִגְדְּעוּ֙
קַרְנ֣וֹת
הַמִּזְבֵּ֔חַ
וְנָפְל֖וּ
לָאָֽרֶץ:
[טו]
וְהִכֵּיתִ֥י
בֵית־הַחֹ֖רֶף
עַל־בֵּ֣ית
הַקָּ֑יִץ
וְאָבְד֞וּ
בָּתֵּ֣י
הַשֵּׁ֗ן
וְסָפ֛וּ
בָּתִּ֥ים
רַבִּ֖ים
נְאֻם־יְהוָֽה:
ס
פרק ג
(א)
שמעו.
המשפחה
-
הגוי
כלו
נקרא
'משפחה';
וכן
"ואם
משפחת
מצרים
לא
תעלה"
(זכ'
יד
,
יח).
אשר
העליתי
-
העליתי
אבותיכם.
(ב)
רק
אתכם
ידעתי
-
לפי
שידעתי
אתכם
ובחרתי
בכם
מכל
עם
,
לפיכך
אפקוד
עליכם
את
כל
עונותיכם.
שאתם
ראיתם
וידעתם
אותותי
ומופתי
שעשיתי
לכם
והיטבתי
לכם
,
לפיכך
הדין
הוא
שאפקוד
עליכם
את
כל
עוונותיכם;
כי
המלך
יכעס
על
עבדיו
העומדים
לפניו
אם
יעברו
מצותיו
יותר
ממה
שיכעס
על
אחרים
הרחוקים
ממנו.
כי
משפחות
הגוים
-
אינני
חושש
עליהם
אם
ייטיבו
אם
ירעו
,
אלא
אם
יהיה
חמס
גדול
כדור
המבול
,
כמו
שפירשנו
למעלה
(עמ'
א
,
ט).
אבל
ישראל
,
לפי
שהם
קרובים
אלי
,
אענישם
על
עונם
,
כמו
שאמר
"בקרובי
אקדש"
(וי'
י
,
ג);
וכמו
שפרשו
רבותינו
ז"ל
(ראה
יבמות
כא
,
ב)
"וסביביו
נשערה
מאד"
(תה'
נ
,
ג);
וכן
אמרו
רבותינו
ז"ל
(ראה
סוטה
כא
,
א):
שאני
גוים
,
דלא
מפקיד
דינא
עליהו.
ובספר
יחזקאל
,
בפסוק
"והעולה
על
רוחכם
היו
לא
תהיה"
(כ
,
לב)
,
הארכנו
בעניין
זה.
(ג)
הילכו
שנים
-
אחר
שפשעתם
בי
,
ראו
מה
קרה
לכם!
כי
לא
יוכל
לצאת
מן
העיר
אדם
מפַּחד
אויב
,
ולא
אפילו
שנים
,
אם
לא
נועדו
יחדו
ללכת
בדרך
אחד
ולעמוד
נגד
האויב
אם
יפגע
בהם.
והחכם
רבי
אברהם
אבן
עזרא
ז"ל
פירש:
הזכיר
למעלה
"ועל
הנביאים
צויתם
לאמר
לא
תנבאו"
(עמ'
ב
,
יב)
,
והנה:
טרם
שאפקוד
עליכם
(ראה
לעיל
,
ב);
אודיעכם
זאת
ביד
נביאי
,
אולי
תשובו
אלי
ולולי
שנודעתי
לנביא
וגליתי
סודי
לו
להוכיחכם
לא
היה
מתנבא
מלבו
,
כי
איך
יֵדע
מה
שאני
עתיד
לעשות?
וככה
אין
דברוֹ
דרך
מקרה.
וראו
אם
יתכן
שילכו
שנים
אנשים
ברגע
אחד
למקום
אחד
בעבור
דבר
אחד
,
אם
לא
נועדו
זה
עם
זה!
וכאשר
תראו
שיהיה
אמת
דבר
הנביא
,
דעו
כי
אני
שלחתיו;
ואיך
יוכל
למרות
את
פי
שלא
ינבא
,
כי
אתם
אומרים:
"לא
תנבאו"?!
(ד)
הישאג
-
לפרושנו
בפסוק
הקודם
יהיה
פרושו
דרך
משל:
כמו
האריה
שלא
ישאג
ביער
שלא
יהיה
לו
טרף
,
כי
כשמוע
החיות
קולו
יעמדו
במקומם
מפחדם
לו
,
ויבא
ויטרוף
מהם
אשר
ירצה
,
כן
האויב
בבואו
עליכם
לא
ישוב
ריקם
(ע"פ
יר'
נ
,
ט)
-
שלא
יהרוג
או
ישבה
מכם.
היתן
כפיר
-
העניין
כפול
במלות
שונות.
ולפירוש
החכם
(ראב"ע;
ראה
לעיל
,
ג)
פרושו:
היש
מנהג
באריה
שישאג?
רק
על
טרפו!
ואני
-
שאגתי
חנם?!
ועוד:
הראיתם
אריה
שעלה
מסבכו
(ע"פ
יר'
ד
,
ז)
בתתו
קולו
על
טרפו
,
שיוכל
להמלט
מידו?
אם
כן
,
איך
תוכלו
להמלט
מגזרתי?!
(ה)
התפל
-
והנה
משל
אחר.
ולפירושנו
מבואר
,
כי
לא
ישוב
האויב
מעליכם
ריקם.
ולפירוש
החכם
(ראב"ע):
עוף
השמים
-
שאין
ממשלת
לאדם
בעוף
לתפשו;
התפול
הצפור
על
הפח
אם
איננו
למוקש?
והנה
הטעם:
כי
האדם
יוכל
בתחבולותיו
וערמתו
להפיל
הצפור
שהוא
למעלה
ממנו;
והנה
אני
למעלה
מכם
ואתם
למטה
בידי
ואין
לכם
חכמה
נגדי
,
איך
תוכלו
להנצל
מהמוקש
שגזרתי
לכם
שתתָפשו
בו?
והמוקש
הוא
האויב
שאצוה
לבוא
עליכם.
ואל
תחשבו
כי
אחרי
בואו
יעלה
מעליכם
,
עד
הנקמו
מכם;
וזהו
היעלה
פח.
והטעם:
אני
אעמידנו
להצר
לכם.
(ו)
אם
יתקע
-
כתרגומו:
"אם
יתקע
שופרא
בקרתא
בלא
זמניה";
כלומר:
כי
פעמים
רבות
יתקע
שופר
בעיר
שלא
יחרדו
העם
,
כמו
לשמחה
ולשירים
,
או
להקהיל
העם
על
תקנת
דברי
העיר;
לפיכך
תרגם:
"בלא
זמניה"
-
שאין
בעיר
אחד
מאלה
-
ידוע
כי
להזהיר
העם
מהאויב
הוא;
ואיך
לא
יחרדו
העם
בשמעם?!
כך
אתם
,
איך
לא
תחרדו
לדברי
הנביא
שאני
שולח
לכם?
אם
תהיה
רעה
בעיר
ויי'
לא
עשה
-
ואיך
תחשבו
שתפול
הרעה
בעירכם
,
שלא
עשה
אותה
האל?
שהרי
הנביא
אֲמָרָהּ
לכם
טרם
בואה;
וכיון
שתראו
שמתקיימים
דברי
הנביאים
,
איך
לא
תשובו
אלי?!
(ז)
כי
לא
-
וכיון
שגלה
סודו
אל
עבדיו
הנביאים
להזהירכם
ותראו
שיבוא
כמו
שאמרוֹ
לכם
,
תדעו
כי
מיי'
באה
לכם
הרעה;
ולמה
לא
תשובו
מדרכיכם
הרעים
(ע"פ
זכ'
א
,
ד)
ותנצלו
מהרעה?
וטעם
סודו
-
כי
לא
נודע
הדבר
עד
שיודיעהו
האל
על
ידי
הנביא.
(ח)
אריה
שאג...
מי
לא
ינבא
-
ואיך
תצוו
עליהם
שלא
יִנבאו
(ראה
עמ'
ב
,
יב)?
והלא
לשאגת
האריה
יפחד
כל
שמעו
,
ואיך
לא
יפחד
ויחרד
הנביא
לקולי?
ואיך
יוכל
לעמוד
,
שלא
ימלא
דברי
אשר
צויתיו?
(ט)
השמיעו
על
ארמנות
-
רוצה
לומר:
אל
מלכיהם
ורוזניהם
השוכנים
בארמנות.
וזה
כעניין
"וישמח
עליך
אויב"
(איכה
ב
,
יז).
והוא
הפך
מה
שאמר
"אל
תגידו
בגת"
(ש"ב
א
,
כ);
כי
הוא
מאמר
דוד
,
וזה
מאמר
האל.
על
הרי
שמרון
-
כי
שמרון
הר
היה
,
כמו
שאמר
"ויקן
את
ההר
שמרון"
(מ"א
טז
,
כד).
ואמר
הרי
,
לשון
רבים
-
אולי
הרים
אחרים
סביבותיו.
וארמנות
בשו"א
המ"ם
-
לסמיכות
,
כי
יבא
הסמיכות
על
אות
השמוש;
כמו
"הרי
בגלבוע"
(ש"ב
א
,
כא)
,
והדומים
לו.
וראו
מהומות
רבות
-
ותדעו
כי
בעונם
הם
לוקים
,
מפני
החמס
אשר
בקרבם.
(י)
ולא
ידעו
עשות
נכוחה
-
ואם
תאמרו:
אם
יעשו
רע
,
פעם
יעשו
טובה?
-
לא
ידעו
לעשות
אפילו
נכוחה
אחת.
ונכוחה
-
פירושו:
ישרה.
ומי
הם
אלו?
האוצרים
חמס
ושוד
בארמנותיהם.
ומה
יהיה
סופם?
שיהיו
לבזה
אותן
האוצרות;
זהו
שאמר:
(יא)
לכן.
צר
וסביב
הארץ
-
הנה
הצר
יבא
וסביב
הארץ
יחנה;
שלא
יהיה
להם
מנוס
ממנו.
והוריד
ממך
עזך
-
האוצרות
שאצרת
בארמנות
הגבוהים
,
שחשבת
אותם
שהם
יהיו
עז
לך
,
האויב
יורידו
ממך.
ופרש
ואמר:
ונבזו
ארמנותיך.
(יב)
כה
אמר
יי'.
שתי
כרעים
או
בדל
אוזן
-
רב
או
מעט;
מה
שיוכל
להציל
,
יציל:
שתי
כרעים
או
אפילו
בדל
אוזן
שהוא
דבר
מועט
,
אם
יוכל
להציל
,
יציל.
וזכר
שתי
כרעים
-
כי
אותם
יאכל
האריה
באחרונה;
וזכר
בדל
אוזן
-
והוא
הקשה
שבאזן
,
כתרגומו:
"חסחוס
דאדן"
-
לפי
שאין
בו
בשר
,
יניחנו
האריה.
כן
לא
ינצלו
מישראל
אשר
בשומרון
אלא
מעט
,
אותם
שלא
יחוש
להם
האויב
,
שיהיו
חולים
שוכבים
במטה.
וזכר
שומרון
-
כי
היא
ראש
ממלכה
,
והיא
נכבשה
באחרונה;
והצדיקים
שבה
נצלו
גם
כן
מן
הדבר
ומן
החרב
,
שהרי
נאמר
"והשארתי
בישראל
שבעת
אלפים
כל
הברכים
אשר
לא
כרעו
לבעל"
וגו'
(מ"א
יט
,
יח);
אבל
מן
השבי
לא
נצלו.
ומה
שאמר
בפאת
מטה
-
כי
החולה
שהוא
שוכב
במטה
,
כשיבא
האויב
,
ידחק
עצמו
באחת
מפאות
המטה
כדי
שלא
יראהו.
ובדמשק
ערש
-
כפל
העניין
במלות
שונות.
כי
'דמשׁק'
כמו
'פאה'
,
ואם
לא
נמצא
לו
חבר
במקרא;
וערש
כמו
מטה
,
כמו
"הנה
ערשו
ערש
ברזל"
(דב'
ג
,
יא).
ויש
אומרים
כי
'דמשק'
-
הדל"ת
נוספת
,
והוא
'שוק';
כמו
"בן
משק
ביתי"
(בר'
טו
,
ב);
ו'שוֹק
המִטה'
הוא
הפאה.
ויונתן
תרגם:
"בתקוף
שלטן
ועל
דמשק
רחיצין";
תרגם
דמשק
בשי"ן
כמו
דמשק
בסי"ן.
וכן
ב'סדר
עולם'
(סע"ר
כב):
רבי
נהוראי
אומר
משום
רבי
יהושע:
הרי
הוא
אומר
כאשר
יציל
הרועה
וגו'
,
בפאת
מטה
-
אלו
קצת
עשרת
השבטים
שנסמכו
על
חזקיהו
מלך
יהודה
ופלטו
עמהם
בפאת
מטה;
מלמד
שלא
פלטו
מישראל
אלא
אחד
משמנה
שבהם.
ושאר
ערש
היכן
הוא?
בדמשק;
שנאמר
"והגליתי
אתכם
מהלאה
לדמשק"
(עמ'
ה
,
כז).
ומה
שאמר
'אחד
משמנה'
-
כתב
רבינו
שלמה
ז"ל
בשם
רבי
מנחם
,
שלא
נאמר
'פאת
מטה'
אלא
בפאת
מטה
-
באחת
משתי
רוחות
שלפאה
,
והוא
שמינית
שלמטה;
שהרי
ארבע
פיאות
יש
למטה
ושתי
רוחות
יש
לפאה.
ומה
שתרגם
יונתן
בפאת
מטה:
"בתקוף
שלטן"
,
פירש
רבינו
שלמה
ז"ל:
לפי
שבימי
יהואחז
בן
יהוא
כתוב
"כי
אבדם
מלך
ארם"
,
וירבעם
בן
בנו
הושיעם
,
שנאמר
"הוא
השיב
את
גבול
ישראל"
(מ"ב
יד
,
כה);
וזהו
בפאת
מטה:
'פנת
הבית'
הוא
חזוקו
שלבית
,
וכן
בפאת
מטה
היא
חזוקה
שלמטה;
לכך
תרגם
יונתן:
"בתקוף
שולטן"
,
רוצה
לומר:
שלטן
שלירבעם.
ועוד
נבא
,
שסופן
להסמך
על
מלכי
ארם
בימי
פקח
בן
רמליהו
שנתחבר
עם
רצין
מלך
ארם
(ראה
יש'
ז
,
א);
זהו
שתרגם
ובדמשׁק
ערש:
"ועל
דמשׂק
רחיצין"
-
מנוחתם
ומבטחם
יהיה
על
דמשׂק.
(יג)
שמעו
-
דברי
האל
כנגד
הנביאים
,
שישמעו
זאת
הגזירה
ויעידוה
בבית
יעקב
טרם
בואה.
(יד)
כי
ביום
-
הוא
יוםהרעש
שהיה
בימי
עוזיהו
(ראה
עמ'
א
,
א;
זכ'
יד
,
ה).
ופקדתי
על
מזבחות
ביתאל
(בנוסחנו:
בית
-
אל)
-
על
דרך
"ובאלהיהם
עשה
יי'
שפטים"
(במ'
לג
,
ד).
קרנות
המזבח
-
זכר
הקרנות
,
כי
בנפול
הקרנות
יפול
המזבח;
כי
הקרנות
מעמידות
הבניין
,
כמו
פנות
הבית.
ועוד
זכר
הקרנות
-
כי
עליהם
היו
מקריבים
וזורקים
הדם.
(טו)
והכיתי...
-
מנהג
המלכים
לעשות
להם
בית
לחרף
ובית
לקיץ.
וכן
אמר
ביהויקים
"והמלך
יושב
בבית
(בנוסחנו:
בית)
החרף
בחודש
התשיעי"
(יר'
לו
,
כב);
וכן
אמר
בעגלון
מלך
מואב
"והוא
יושב
בעליית
המקרה"
(שו'
ג
,
כ)
-
שהיתה
עשויה
לימי
הקיץ.
ואמר
,
כי
הרעש
יפיל
ארמנות
המלך
,
בית
החרף
ובית
הקיץ
ובתי
השן
-
והם
אשר
בנה
אחאב
,
כמו
שכתוב
"ובית
השן
אשר
בנה"
(מ"א
כב
,
לט).
והשן
הוא
שן
הפיל
,
שעושין
ממנו
מלאכה.
בתים
רבים
-
רבים
במספר;
או
פירושו:
גדולים
בבניין
,
והם
הארמונות.