מאגר הכתר עמוס פרק ד עם פירוש ראב"ע

פרק ד
[א] שִׁמְע֞וּ הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה פָּר֤וֹת הַבָּשָׁן֙ אֲשֶׁר֙ בְּהַ֣ר שֹׁמְר֔וֹן הָעֹשְׁק֣וֹת דַּלִּ֔ים הָרֹצֲצ֖וֹת אֶבְיוֹנִ֑ים הָאֹמְרֹ֥ת לַאֲדֹנֵיהֶ֖ם הָבִ֥יאָה וְנִשְׁתֶּֽה:
[ב] נִשְׁבַּ֨ע אֲדנָ֤י יְהֹוִה֙ בְּקָדְשׁ֔וֹ כִּ֛י הִנֵּ֥ה יָמִ֖ים בָּאִ֣ים עֲלֵיכֶ֑ם וְנִשָּׂ֤א אֶתְכֶם֙ בְּצִנּ֔וֹת וְאַחֲרִֽיתְכֶ֖ן בְּסִיר֥וֹת דּוּגָֽה:
[ג] וּפְרָצִ֥ים תֵּצֶ֖אנָה אִשָּׁ֣ה נֶגְדָּ֑הּ וְהִשְׁלַכְתֶּ֥נָה הַהַרְמ֖וֹנָה נְאֻם־יְהוָֽה:
[ד] בֹּ֤אוּ בֵֽית־אֵל֙ וּפִשְׁע֔וּ הַגִּלְגָּ֖ל הַרְבּ֣וּ לִפְשֹׁ֑עַ וְהָבִ֤יאוּ לַבֹּ֙קֶר֙ זִבְחֵיכֶ֔ם לִשְׁלֹ֥שֶׁת יָמִ֖ים מַעְשְׂרֹתֵיכֶֽם:
[ה] וְקַטֵּ֤ר מֵֽחָמֵץ֙ תּוֹדָ֔ה וְקִרְא֥וּ נְדָב֖וֹת הַשְׁמִ֑יעוּ כִּ֣י כֵ֤ן אֲהַבְתֶּם֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל נְאֻ֖ם אֲדנָ֥י יְהֹוִֽה:
[ו] וְגַם־אֲנִי֩ נָתַ֨תִּי לָכֶ֜ם נִקְי֤וֹן שִׁנַּ֙יִם֙ בְּכָל־עָ֣רֵיכֶ֔ם וְחֹ֣סֶר לֶ֔חֶם בְּכֹ֖ל מְקוֹמֹֽתֵיכֶ֑ם וְלֹא־שַׁבְתֶּ֥ם עָדַ֖י נְאֻם־יְהוָֽה:
[ז] וְגַ֣ם אָנֹכִי֩ מָנַ֨עְתִּי מִכֶּ֜ם אֶת־הַגֶּ֗שֶׁם בְּע֨וֹד שְׁלֹשָׁ֤ה חֳדָשִׁים֙ לַקָּצִ֔יר וְהִמְטַרְתִּי֙ עַל־עִ֣יר אֶחָ֔ת וְעַל־עִ֥יר אַחַ֖ת לֹ֣א אַמְטִ֑יר חֶלְקָ֤ה אַחַת֙ תִּמָּטֵ֔ר וְחֶלְקָ֛ה אֲשֶֽׁר־לֹֽא־תַמְטִ֥יר עָלֶ֖יהָ תִּיבָֽשׁ:
[ח] וְנָע֡וּ שְׁתַּיִם֩ שָׁלֹ֨שׁ עָרִ֜ים אֶל־עִ֥יר אַחַ֛ת לִשְׁתּ֥וֹת מַ֖יִם וְלֹ֣א יִשְׂבָּ֑עוּ וְלֹֽא־שַׁבְתֶּ֥ם עָדַ֖י נְאֻם־יְהוָֽה:
[ט] הִכֵּ֣יתִי אֶתְכֶם֘ בַּשִּׁדָּפ֣וֹן וּבַיֵּרָקוֹן֒ הַרְבּ֨וֹת גַּנּוֹתֵיכֶ֧ם וְכַרְמֵיכֶ֛ם וּתְאֵנֵיכֶ֥ם וְזֵיתֵיכֶ֖ם יֹאכַ֣ל הַגָּזָ֑ם וְלֹא־שַׁבְתֶּ֥ם עָדַ֖י נְאֻם־יְהוָֽה: ס
[י] שִׁלַּ֨חְתִּי בָכֶ֥ם דֶּ֙בֶר֙ בְּדֶ֣רֶךְ מִצְרַ֔יִם הָרַ֤גְתִּי בַחֶ֙רֶב֙ בַּח֣וּרֵיכֶ֔ם עִ֖ם שְׁבִ֣י סוּסֵיכֶ֑ם וָאַעֲלֶ֞ה בְּאֹ֤שׁ מַֽחֲנֵיכֶם֙ וּֽבְאַפְּכֶ֔ם וְלֹֽא־שַׁבְתֶּ֥ם עָדַ֖י נְאֻם־יְהוָֽה:
[יא] הָפַ֣כְתִּי בָכֶ֗ם כְּמַהְפֵּכַ֤ת אֱלֹהִים֙ אֶת־סְדֹ֣ם וְאֶת־עֲמֹרָ֔ה וַתִּהְי֕וּ כְּא֖וּד מֻצָּ֣ל מִשְּׂרֵפָ֑ה וְלֹא־שַׁבְתֶּ֥ם עָדַ֖י נְאֻם־יְהוָֽה:
[יב] לָכֵ֕ן כֹּ֥ה אֶעֱשֶׂה־לְּךָ֖ יִשְׂרָאֵ֑ל עֵ֚קֶב כִּי־זֹ֣את אֶעֱשֶׂה־לָּ֔ךְ הִכּ֥וֹן לִקְרַאת־אֱלֹהֶ֖יךָ יִשְׂרָאֵֽל:
[יג] כִּ֡י הִנֵּה֩ יוֹצֵ֨ר הָרִ֜ים וּבֹרֵ֣א ר֗וּחַ וּמַגִּ֤יד לְאָדָם֙ מַה־שֵּׂח֔וֹ עֹשֵׂ֥ה שַׁ֙חַר֙ עֵיפָ֔ה וְדֹרֵ֖ךְ עַל־בָּ֣מֳתֵי אָ֑רֶץ יְהוָ֥ה אֱלֹהֵֽי־צְבָא֖וֹת שְׁמֽוֹ: פ

פרק ד
(א) שמעו. פרות - הם נשי השרים , דמה אותן לפרות הבשן. העושקות , הרוצצות - כמו "את מי עשקתי ואת (בנוסחנו: את) מי רצותי" (ש"א יב , ג) - כמו "סבותי אני" (קה' ז , כה); והגזרה מ"קנה רצוץ" (יש' מב , ג). והנה פירש איך הם עושקות: באמרם לבעליהם... (ב) נשבע. בקדשו - בשמים; כמו "כי אשא אל שמים ידי" (דב' לב , מ). בצנות - כמו "ולצנינים" (במ' לג , נה); "צנים פחים" (מש' כב , ה). ואחריתכן - הבן שיעמד אחריכן; כמו "ולא לאחריתו" (דנ' יא , ד) - שהוא בנו. בסירות - כמו "סירים סבוכים" (נח' א , י). דוגה - כמו 'דג'. ונשא - שיצוה האויב , הוא הצר הנזכר (ראה עמ' ג , יא) , למי שישא אתכם. (ג) ופרצים - תעשינה פרצים בחומה אשה נגדה. והשלכתנה - "אחריתכן" (לעיל ב) , שהוא הבן , אל ההר - שלא תראינה עת ירָטש; כדרך "ותשלך את הילד" (בר' כא , טו). או מרוב הרעב והצמא , כאשר הוא כתוב אחריו (להלן , ו - ט). אולי ההרמונה - שם מקום אחרי חומות שומרון. (ד) [באו - ] והנה הודעתי אתכם זאת הרעה העתידה לבא עליכם , על כן לכו עבדו הבעל , אולי יושיעכם; כדרך שהתל אליהו בעובדיו (ראה מ"א יח , כז). ואל תוציאו המעשר "מקצה שלש שנים" (דב' יד , כח) , רק לשלשת ימים. (ה) וקטר מחמץ - שתהפכו מה שצויתי לכם שתעשו לי. (ו) וגם... - הטעם: לא הבאתם זבחים לי , ולא מעשרותיכם; והנה מזבחי נקי , אין עולה ואין מעשר למקריביה. על כן טעם וגם אני - אם אתם עשיתם כן , גם אני שלמתי גמולכם בראשכם. (ז) וגם. טעם בעוד שלשה חודשים לקציר - כי אז זמן צורך הגשם. ולא חששתם לשוב אלי , אולי לא תמותו ברעב. (ח) ונעו. ישבעו - כמו "ארץ לא שבעה מים" (מש' ל , טז). (ט) הכיתי. השדפון - בשבלים; כמו "שדופות קדים" (בר' מא , כג) - מכה בהם. ובירקון - שמוריקות השבלים. (י) שלחתי. הרגתי [בחרב] בחוריכם ונשבו סוסיכם. באש מחניכם - באף העוברים , ובאפכם - הנשארים מהם. (יא) הפכתי... - אש הורדתי עליכם מהשמים. כאוד - כמו "זנבות האודים" (יש' ז , ד). (יב) לכן. דעת מפרשים רבים (ראה ת"י ורש"י) , כי הכון - לשוב אל השם. ולפי דעתי , כי הוא כדרך "בואו ביתאל" (בנוסחנו: בית אל; לעיל , ד); והטעם: הנה הבאתי עליך רעה אחר רעה , ועתה הכון - והכן לך , שתצא לקראת אלהיך - להלחם; והטעם: לקראתי , שהייתי אלהיך. על כן אחריו: (יג) כי... - הטעם: הוא יוצר הרים , שהם עומדים לנצח; והטעם , שהוא תקיף. ובורא רוח - שאיננו עומד על דרך אחד; ומרוב תוקף , השם ירעיש וירגיז הרוח שיבא , שאיננו נראה כמו בניינים ועצים עומדים. ומגיד - הטעם: הנה הגיד לכם מה שיחו - מה רצונו לעשות. והוא יהפך השחר עליכם וישיב חשך - כמו "ארץ עיפתה כמו אפל" (איוב י , כב). וידרך על במותי ארצכם , ולא תראוהו. ויפת אמר: יוצר ההרים , שהן נראין , ובורא הרוחות בגויות , ומגיד לאדם מה שיחו - מה שישיח בליבו. ועל דרך המפרשים , כי השם יעשה ברצונו דבר והפכו; על כן [אחריו]: אם תשובו אליו , יהפך הגזירות הרעות לטובות.