פרק ד
[א]
שִׁמְע֞וּ
הַדָּבָ֣ר
הַזֶּ֗ה
פָּר֤וֹת
הַבָּשָׁן֙
אֲשֶׁר֙
בְּהַ֣ר
שֹׁמְר֔וֹן
הָעֹשְׁק֣וֹת
דַּלִּ֔ים
הָרֹצֲצ֖וֹת
אֶבְיוֹנִ֑ים
הָאֹמְרֹ֥ת
לַאֲדֹנֵיהֶ֖ם
הָבִ֥יאָה
וְנִשְׁתֶּֽה:
[ב]
נִשְׁבַּ֨ע
אֲדנָ֤י
יְהֹוִה֙
בְּקָדְשׁ֔וֹ
כִּ֛י
הִנֵּ֥ה
יָמִ֖ים
בָּאִ֣ים
עֲלֵיכֶ֑ם
וְנִשָּׂ֤א
אֶתְכֶם֙
בְּצִנּ֔וֹת
וְאַחֲרִֽיתְכֶ֖ן
בְּסִיר֥וֹת
דּוּגָֽה:
[ג]
וּפְרָצִ֥ים
תֵּצֶ֖אנָה
אִשָּׁ֣ה
נֶגְדָּ֑הּ
וְהִשְׁלַכְתֶּ֥נָה
הַהַרְמ֖וֹנָה
נְאֻם־יְהוָֽה:
[ד]
בֹּ֤אוּ
בֵֽית־אֵל֙
וּפִשְׁע֔וּ
הַגִּלְגָּ֖ל
הַרְבּ֣וּ
לִפְשֹׁ֑עַ
וְהָבִ֤יאוּ
לַבֹּ֙קֶר֙
זִבְחֵיכֶ֔ם
לִשְׁלֹ֥שֶׁת
יָמִ֖ים
מַעְשְׂרֹתֵיכֶֽם:
[ה]
וְקַטֵּ֤ר
מֵֽחָמֵץ֙
תּוֹדָ֔ה
וְקִרְא֥וּ
נְדָב֖וֹת
הַשְׁמִ֑יעוּ
כִּ֣י
כֵ֤ן
אֲהַבְתֶּם֙
בְּנֵ֣י
יִשְׂרָאֵ֔ל
נְאֻ֖ם
אֲדנָ֥י
יְהֹוִֽה:
[ו]
וְגַם־אֲנִי֩
נָתַ֨תִּי
לָכֶ֜ם
נִקְי֤וֹן
שִׁנַּ֙יִם֙
בְּכָל־עָ֣רֵיכֶ֔ם
וְחֹ֣סֶר
לֶ֔חֶם
בְּכֹ֖ל
מְקוֹמֹֽתֵיכֶ֑ם
וְלֹא־שַׁבְתֶּ֥ם
עָדַ֖י
נְאֻם־יְהוָֽה:
[ז]
וְגַ֣ם
אָנֹכִי֩
מָנַ֨עְתִּי
מִכֶּ֜ם
אֶת־הַגֶּ֗שֶׁם
בְּע֨וֹד
שְׁלֹשָׁ֤ה
חֳדָשִׁים֙
לַקָּצִ֔יר
וְהִמְטַרְתִּי֙
עַל־עִ֣יר
אֶחָ֔ת
וְעַל־עִ֥יר
אַחַ֖ת
לֹ֣א
אַמְטִ֑יר
חֶלְקָ֤ה
אַחַת֙
תִּמָּטֵ֔ר
וְחֶלְקָ֛ה
אֲשֶֽׁר־לֹֽא־תַמְטִ֥יר
עָלֶ֖יהָ
תִּיבָֽשׁ:
[ח]
וְנָע֡וּ
שְׁתַּיִם֩
שָׁלֹ֨שׁ
עָרִ֜ים
אֶל־עִ֥יר
אַחַ֛ת
לִשְׁתּ֥וֹת
מַ֖יִם
וְלֹ֣א
יִשְׂבָּ֑עוּ
וְלֹֽא־שַׁבְתֶּ֥ם
עָדַ֖י
נְאֻם־יְהוָֽה:
[ט]
הִכֵּ֣יתִי
אֶתְכֶם֘
בַּשִּׁדָּפ֣וֹן
וּבַיֵּרָקוֹן֒
הַרְבּ֨וֹת
גַּנּוֹתֵיכֶ֧ם
וְכַרְמֵיכֶ֛ם
וּתְאֵנֵיכֶ֥ם
וְזֵיתֵיכֶ֖ם
יֹאכַ֣ל
הַגָּזָ֑ם
וְלֹא־שַׁבְתֶּ֥ם
עָדַ֖י
נְאֻם־יְהוָֽה:
ס
[י]
שִׁלַּ֨חְתִּי
בָכֶ֥ם
דֶּ֙בֶר֙
בְּדֶ֣רֶךְ
מִצְרַ֔יִם
הָרַ֤גְתִּי
בַחֶ֙רֶב֙
בַּח֣וּרֵיכֶ֔ם
עִ֖ם
שְׁבִ֣י
סוּסֵיכֶ֑ם
וָאַעֲלֶ֞ה
בְּאֹ֤שׁ
מַֽחֲנֵיכֶם֙
וּֽבְאַפְּכֶ֔ם
וְלֹֽא־שַׁבְתֶּ֥ם
עָדַ֖י
נְאֻם־יְהוָֽה:
[יא]
הָפַ֣כְתִּי
בָכֶ֗ם
כְּמַהְפֵּכַ֤ת
אֱלֹהִים֙
אֶת־סְדֹ֣ם
וְאֶת־עֲמֹרָ֔ה
וַתִּהְי֕וּ
כְּא֖וּד
מֻצָּ֣ל
מִשְּׂרֵפָ֑ה
וְלֹא־שַׁבְתֶּ֥ם
עָדַ֖י
נְאֻם־יְהוָֽה:
[יב]
לָכֵ֕ן
כֹּ֥ה
אֶעֱשֶׂה־לְּךָ֖
יִשְׂרָאֵ֑ל
עֵ֚קֶב
כִּי־זֹ֣את
אֶעֱשֶׂה־לָּ֔ךְ
הִכּ֥וֹן
לִקְרַאת־אֱלֹהֶ֖יךָ
יִשְׂרָאֵֽל:
[יג]
כִּ֡י
הִנֵּה֩
יוֹצֵ֨ר
הָרִ֜ים
וּבֹרֵ֣א
ר֗וּחַ
וּמַגִּ֤יד
לְאָדָם֙
מַה־שֵּׂח֔וֹ
עֹשֵׂ֥ה
שַׁ֙חַר֙
עֵיפָ֔ה
וְדֹרֵ֖ךְ
עַל־בָּ֣מֳתֵי
אָ֑רֶץ
יְהוָ֥ה
אֱלֹהֵֽי־צְבָא֖וֹת
שְׁמֽוֹ:
פ
פרק ד
(א)
שמעו.
פרות
-
הם
נשי
השרים
,
דמה
אותן
לפרות
הבשן.
העושקות
,
הרוצצות
-
כמו
"את
מי
עשקתי
ואת
(בנוסחנו:
את)
מי
רצותי"
(ש"א
יב
,
ג)
-
כמו
"סבותי
אני"
(קה'
ז
,
כה);
והגזרה
מ"קנה
רצוץ"
(יש'
מב
,
ג).
והנה
פירש
איך
הם
עושקות:
באמרם
לבעליהם...
(ב)
נשבע.
בקדשו
-
בשמים;
כמו
"כי
אשא
אל
שמים
ידי"
(דב'
לב
,
מ).
בצנות
-
כמו
"ולצנינים"
(במ'
לג
,
נה);
"צנים
פחים"
(מש'
כב
,
ה).
ואחריתכן
-
הבן
שיעמד
אחריכן;
כמו
"ולא
לאחריתו"
(דנ'
יא
,
ד)
-
שהוא
בנו.
בסירות
-
כמו
"סירים
סבוכים"
(נח'
א
,
י).
דוגה
-
כמו
'דג'.
ונשא
-
שיצוה
האויב
,
הוא
הצר
הנזכר
(ראה
עמ'
ג
,
יא)
,
למי
שישא
אתכם.
(ג)
ופרצים
-
תעשינה
פרצים
בחומה
אשה
נגדה.
והשלכתנה
-
"אחריתכן"
(לעיל
ב)
,
שהוא
הבן
,
אל
ההר
-
שלא
תראינה
עת
ירָטש;
כדרך
"ותשלך
את
הילד"
(בר'
כא
,
טו).
או
מרוב
הרעב
והצמא
,
כאשר
הוא
כתוב
אחריו
(להלן
,
ו
-
ט).
אולי
ההרמונה
-
שם
מקום
אחרי
חומות
שומרון.
(ד)
[באו
-
]
והנה
הודעתי
אתכם
זאת
הרעה
העתידה
לבא
עליכם
,
על
כן
לכו
עבדו
הבעל
,
אולי
יושיעכם;
כדרך
שהתל
אליהו
בעובדיו
(ראה
מ"א
יח
,
כז).
ואל
תוציאו
המעשר
"מקצה
שלש
שנים"
(דב'
יד
,
כח)
,
רק
לשלשת
ימים.
(ה)
וקטר
מחמץ
-
שתהפכו
מה
שצויתי
לכם
שתעשו
לי.
(ו)
וגם...
-
הטעם:
לא
הבאתם
זבחים
לי
,
ולא
מעשרותיכם;
והנה
מזבחי
נקי
,
אין
עולה
ואין
מעשר
למקריביה.
על
כן
טעם
וגם
אני
-
אם
אתם
עשיתם
כן
,
גם
אני
שלמתי
גמולכם
בראשכם.
(ז)
וגם.
טעם
בעוד
שלשה
חודשים
לקציר
-
כי
אז
זמן
צורך
הגשם.
ולא
חששתם
לשוב
אלי
,
אולי
לא
תמותו
ברעב.
(ח)
ונעו.
ישבעו
-
כמו
"ארץ
לא
שבעה
מים"
(מש'
ל
,
טז).
(ט)
הכיתי.
השדפון
-
בשבלים;
כמו
"שדופות
קדים"
(בר'
מא
,
כג)
-
מכה
בהם.
ובירקון
-
שמוריקות
השבלים.
(י)
שלחתי.
הרגתי
[בחרב]
בחוריכם
ונשבו
סוסיכם.
באש
מחניכם
-
באף
העוברים
,
ובאפכם
-
הנשארים
מהם.
(יא)
הפכתי...
-
אש
הורדתי
עליכם
מהשמים.
כאוד
-
כמו
"זנבות
האודים"
(יש'
ז
,
ד).
(יב)
לכן.
דעת
מפרשים
רבים
(ראה
ת"י
ורש"י)
,
כי
הכון
-
לשוב
אל
השם.
ולפי
דעתי
,
כי
הוא
כדרך
"בואו
ביתאל"
(בנוסחנו:
בית
אל;
לעיל
,
ד);
והטעם:
הנה
הבאתי
עליך
רעה
אחר
רעה
,
ועתה
הכון
-
והכן
לך
,
שתצא
לקראת
אלהיך
-
להלחם;
והטעם:
לקראתי
,
שהייתי
אלהיך.
על
כן
אחריו:
(יג)
כי...
-
הטעם:
הוא
יוצר
הרים
,
שהם
עומדים
לנצח;
והטעם
,
שהוא
תקיף.
ובורא
רוח
-
שאיננו
עומד
על
דרך
אחד;
ומרוב
תוקף
,
השם
ירעיש
וירגיז
הרוח
שיבא
,
שאיננו
נראה
כמו
בניינים
ועצים
עומדים.
ומגיד
-
הטעם:
הנה
הגיד
לכם
מה
שיחו
-
מה
רצונו
לעשות.
והוא
יהפך
השחר
עליכם
וישיב
חשך
-
כמו
"ארץ
עיפתה
כמו
אפל"
(איוב
י
,
כב).
וידרך
על
במותי
ארצכם
,
ולא
תראוהו.
ויפת
אמר:
יוצר
ההרים
,
שהן
נראין
,
ובורא
הרוחות
בגויות
,
ומגיד
לאדם
מה
שיחו
-
מה
שישיח
בליבו.
ועל
דרך
המפרשים
,
כי
השם
יעשה
ברצונו
דבר
והפכו;
על
כן
[אחריו]:
אם
תשובו
אליו
,
יהפך
הגזירות
הרעות
לטובות.