מאגר הכתר עמוס פרק ד עם פירוש רד"ק

פרק ד
(א) שמעו. פרות הבשן - בשן הוא מקום מרעה שמן , והבהמות הרועות שם שמנים וטובים. ודמה נשי המלכים והשרים הגדולים לפרות הבשן , לפי שהן בעלות התענוג , והן שמנות ויפות. העושקות דלים... - הם מסבבות העושק והמרוצה , שאומרות לאדוניהם , שהם בעליהן: הביאה ונשתה! ואם אין לבעליהן הכסף משלהם בהזמנה - עושקים החלושים שאין להם כח להמלט מידם , גם רוצצים אותם אם לא יתנו מיד על פיהם (ע"פ מי' ג , ה). רוצצות - עניין שבירה , כמו "קנה רצוץ" (יש' מב , ג); כלומר: מכים אותם. לאדוניהם - האל"ף נעה בחטף פתח , והוא אחד משבעה שהם 'מפיק בלשון אדנות' (ראה המסורה הגדולה לפסוק). (ב) נשבע. בקדשו - הוא השמים; והוא על דרך "כי אשא אל שמים ידי" (דב' לב , מ); וכן אמר "למעון קדשו לשמים" (דה"ב ל , כז). ונשא אתכם בצנות: נשא - מבניין 'פיעל הדגוש'; והמְנשא הוא האויב. וכן תרגם יונתן: "ויטלון יתכון עממיא על תריסיהון" - תרגם צנות כמו "צנה וסוחרה" (תה' צא , ד). וכן תירגם ואחריתכן בסירות דוגה: "ובנתכון בדוגת ציידין"; והיא ספינה קטנה. וכן במשנה (ב"ב עג , א): סומכוס אומר: המוכר את הספינה מכר את הדוגית; ואמרו: סומכוס דתנא דארעא דישראל קרי ליה 'דוגית' , דכתיב ואחריתכן בסירות דוגה. ועוד פרשו (ראה ראב"ע ופירושו בע"פ שנמסר לתלמיד) במלות צינות וסירות: מיני קוצים; ואמר דרך משל: כן ישאו אותן וימשכו אותן כמו שמושכין את הדגים בקוץ; כמו שאמר "ובחוח תקוב לחיו" (איוב מ , כו). ואחריתכן - כמו 'בניכן ובנותיכן'; וכן "ותחץ לארבע רוחות השמים ולא לאחריתו" (דנ' יא , ד) - כלומר: לא תשאר המלכות לבנו. (ג) ופרצים - כי האויבים יפרצו בחומת שמרון פרצים רבים , עד שתצאנה אשה נגדה דרך הפרצים , שלא יצטרכו לבקש שערים; על דרך שאמר "ויעל העם העירה איש נגדו" (יהו' ו , כ). והשלכתנה ההרמונה - כמו 'הארמונה'; הה"א תמורת אל"ף. ופירש אדני אבי ז"ל , כי תֻשלכנה ארמון המלך שבצד החומה ותצאנה , כמו שעשה צדקיהו כשברח מירושלם (ראה מ"ב כה , ד). ויונתן תרגם: "ויגלו יתכון להלאה מן טורי הורמיני". (ד) באו ביתאל (בנוסחנו: בית - אל) ופשעו - זה הציווי אינו על דרך מצוה רצונית , אלא על דרך גִזוּם; כמו "שמח בחור" (קה' יא , ט). וזכר ביתאל - כי שם העגל; וזכר הגלגל - כמו שאמר "כל רעתם בגלגל" (הו' ט , טו) , ואמר "בגלגל שורים זבחו" (הו' יב , יב); לפי שהיה המשכן תחלה בגלגל אחר עברם את הירדן (ראה תוס' זבחים יג , ה) והיה המקום ההוא נבחר , והיו אומרים להם נביאי הבעל שיעבדו שם לבעל לפי שהוא מקום נבחר; לפיכך אמר: הרבו לפשוע - כי לא דייכם שקבעתם עבודה זרה בביתאל , כי גם בגלגל הרביתם לפשוע. והביאו לבקר זבחיכם - הפכתם עבודתי לאלהים אחרים; כמו שהיה לכם להביא זבחיכם בביתי , כן אתם מביאים אותו לבית עבודה זרה. ופירוש לבקר - בכל בקר ובקר; כלומר: יום ויום תביאו שם זבחיכם. לשלשת ימים מעשרותיכם - 'ימים' רוצה לומר: שנה , כמו "ימים תהיה גאולתו" (וי' כה , כט); כמו שאמר בתורה "מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך" (דב' יד , כח). כלומר: כל דברי הקרבנות והמעשרות תביאו לבית עבודה זרה כמו שהיה לכם להביא אלי. וכן מה שאמר "וקטר מחמץ תודה" (להלן , ה) - כמו שאמרה תורה "על חלות לחם חמץ יקריב קרבנו" (וי' ז , יג); והם עושים זה לעבודה זרה. ואע"פ שלא היו מקטרים מחמץ מהקרבן שהוא בא על חמץ , והוא התודה , היו מקטירין מהקרבן ההוא האימורין. ויש מפרשים (ראה רש"י ורבי יוסף קרא) כל זה: הפך מה שאמרה תורה: תורה אמרה "לא ילין חלב חגי עד בקר" (שמ' כג , יח) - והם מביאים לבקר זבחיהם; כלומר: מלינים אותם ומקריבים אותם לבקר. ועוד מפרשים והביאו לבקר זבחיכם - שמקדימין זבחי שלמים לעולה , והתורה אמרה כי העולה קודמת לכל קרבן. לשלשת ימים מעשרותיכם - מעשר בהמה , שהוא קדשים קלים , והתורה אמרה בקדשים קלים "ביום זבחכם יאכל וממחרת" (וי' יט , ו) , והם אוכלים אותו לשלשת ימים. וכן "וקטר מחמץ תודה" (להלן , ה) - הפך מה שאמרה תורה "כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו... ליי'" (וי' ב , יא); כי אע"פ שאמרה תורה להקריב על חלות לחם חמץ קרבן תודה (ראה וי' ז , יג) , לא אמרה שיקטירו מהחמץ. (ה) וקטר מחמץ תודה - כבר פירשתיהו (לעיל , ד). ויונתן תרגם חמץ - מן "אשרו חמוץ" (יש' א , יז) , שתרגם: "ומגבן מן אניס תודתא". וקראו נדבות השמיעו - אתם עושים כמו 'מקרא קודש' (ע"פ וי' כג , ז ועוד) לעבודה זרה , שאתם קוראים ומשמיעים שיביאו העם נדבות ליום החג. כי כן אהבתם - עבודת אלהים אחרים אהבתם , ולא עבודתי. ויונתן תרגם וקראו נדבות השמיעו: "ומייתן לה בזמר ואמרין דין לרעוא". (ו) וגם אני - כמו שחסרתם הקרבנות והמעשרות מביתי , כן חסרתי מכם לחם ובשר בכל עריכם ומקומותיכם שאתם יושבים , מדה כנגד מדה; ועם כל זה , לא שבתם עדי. נקיון שנים - זהו חוסר לחם; והעניין כפול במלות שונות. כי עם המאכל השנים מלאות , כלומר: בין השנים , על דרך שאמר "הבשר עודנו בין שניהם" (במ' יא , לג); ובחוסר המאכל - השנים נקיות. ויונתן תרגם: "אקהיות שינין" , כי השינים קהות כשלא יתמידו האכילה. (ז) וגם אנכי. בעוד שלשה חדשים לקציר - כי שלשה חדשים טרם הקציר צריכה הארץ מטר. והמטרתי - להיות לאות ולמופת כי מאתי נהיה הדבר (ע"פ מ"א יב , כד) , שעיר אחת יהיו מִטרותיה בעתם , ועיר אחרת , אפילו היא סמוכה לה , לא אמטיר עליה; שאם לא יהיה כן יאמרו: מקרה הוא (ע"פ ש"א ו , ט) , והשנה שנת מניעת גשמים כפי מערכת הכוכבים. אבל כשאמטיר על עיר אחת ועל עיר אחרת לא אמטיר , על כרחם יודו כי מאתי היה הדבר (ע"פ מ"א יב , כד) , עונש מעשיהם הרעים. ומופת יותר גדול מזה: חלקה אחת תמטר , וחלקה אחרת בצדה לא ירד בה מטר והיא תיבש. תמטר - מבניין 'נפעל'. תמטיר - מבניין 'הפעיל'; ופירושו: אשר לא תמטיר העב עליה. ויהיה והמטרתי וכן אמטיר - פועל 'יוצא לשלישי' , ויהיה תמטיר - פועל 'יוצא לשני'. (ח) ונעו. אל עיר אחת לשתות מים - אל אותה העיר שאמטיר עליה (ראה לעיל , ז). והנה תחסרו לחם ומים , ואע"פ כן לא שבתם אלי! (ט) הכיתי - עוד שנה אחרת , שיהיה מטר , אכה אתכם במכה אחרת שיחסר לחמכם , והוא השדפון והירקון; ושנה אחרת - שיאכל הגזם הפירות. ועם כל זה לא שבתם אלי! הרבות גנותיכם... - מה יועיל לכם שתרבו לטעת גנות , כרמים , תאנים וזתים? כי הגזם יאכל אותם. ואע"פ כן לא שבתם עדי! (י) שלחתי. בדרך מצרים - שהיו הולכים שם מפני הרעב להביא משם תבואה; ולא חשבתם כי אני הוא המביא עליכם הרעב ותשובו אלי , אלא לא פניתם אלי והלכתם למצרים. ואני שלחתי בכם דבר וחרב האויב בדרך , ואע"פ כן לא שבתם אלי! בחוריכם - כי הבחורים היו שולחים להביא התבואה. עם שבי סוסיכם - האויבים שהיו יוצאים עליכם בדרך היו הורגים הבחורים הרוכבים על הסוסים , ההולכים למצרים או הבאים משם , והיו שובים הסוסים. ואעלה באוש מחניכם ובאפכם - המחנה שלכם שהיו הולכים למצרים והיו הרוגים בדרך , ופגריהם היו באוש וסרחון לעוברים. ומה שאמר ובאפכם - כלומר: כי גם באפכם היה עולה הבאוש; כי היו הולכים מחנה אחר מחנה למצרים , והאחרונים היו מוצאים הראשונים הרוגים , ועולה באשם באפם. ואע"פ כן לא שבתם עדי! (יא) הפכתי בכם - מקצת ארצכם בעודכם בה היא שממה כסדום ועמורה , ואתם , שנשארתם מעט , הרי אתם כאוד מוצל משריפה. וכל זה אתם רואים , ואינכם שבים עדי! ויונתן תרגם: "רחיק מימרי יתכון כמא דרחיק ית סדום וית עמורה". (יב) לכן כה אעשה לך ישראל - כל אלה הרעות אני עושה לך , ישראל. עקב כי זאת אעשה לך - ובעבור שאני עושה לך כל זאת בעוֹניך , הכון לקראת אלהיך , ישראל: הכון לצאת לקראתו בתשובה ומעשים טובים וייטב לך , ויהפוך לך הרעות לטובה , כי הוא אלהיך ומשגיח עליך לטובה ולרעה כפי מעשיך; ואינך כשאר הגוים. (יג) כי הנה יוצר הרים ובורא רוח - אלהיך (ראה לעיל , יב) הוא יוצר הרים ובורא רוח , ועושה ביצורים כרצונו. וזכר הרים - שהם החזקים והקיימים ביסוד העפר; וזכר הרוח - שהוא דבר חזק בנבראים , ואינו נראה. והנה הוא יוצר ההרים החזקים הנראים לעין , ובורא רוח שאינו נראה , שמפיל אותם; כמו שאמר "הפך משורש הרים" (איוב כח , ט). וזהו שאמר: ודורך על במותי ארץ - וההרים הם במותי ארץ , והנה הוא דורך עליהם ומפילם על ידי הרוח הנכנס בבטן הארץ; ובצאתו ממנה בוקע הארץ ופותחה , אפילו יהיה מקום צאתה הרים גבוהים , וזהו ה'רעש' (ראה עמ' א , א). לפיכך זכר הרים ורוח. וכן הוא מגיד לאדם מה שיחו - מה ענייניו ומעשיו; ולא יחשב שאינו רואה אותם , כמו שהיו אומרים הכופרים "אין יי' רואה אותנו" (יח' ח , יב) , כי הנה הוא מגיד להם מעשיהם על ידי נביאיו. שחו - בצרי; "אתם ידעתם את האיש ואת שיחו" (מ"ב ט , יא) - בחירק; ושניהם פירושם: עניין האדם ומעשיו. עושה שחר עיפה - וכן הוא עושה השחר , שהוא נוגה , וכשירצה ישימנו חשך , והוא קדרות השמש. עיפה - חשך; כמו "ארץ עיפתה" (איוב י , כב). הנה הוא עושה בַּיְצורים כרצונו , וכן יעשה בכם; אם תרעו יָרַע לכם ואם תטיבו ייטיב לכם , כי הוא יודע מעשיכם. ושמו 'יי אלהי הצבאות' - שהוא שופט צִבאות מעלה ומטה ועושה בהם כרצונו. לכן הטוב לך ישראל שתכון לקראתו (ראה לעיל , יב) במעשים טובים , והוא ייטיב לך; אם הרע לך עד כה - בעבור מעשיך הרעים עשה מה שעשה. ויונתן תרגם: "ארי הא מתגלי דצר טוריא וברא רוחא לחואה לאנש מה עובדוהי לאתקנאה ניהור לצדיקיא כנהור צפרא דאזיל ותקין ולאיתאה חשוך לרשיעיא למיתבר רשיעי ארעא אמר יי' אלהי צבאות שמו".