מאגר הכתר עמוס פרק ד עם פירוש ר' יוסף קרא

פרק ד
[א] שִׁמְע֞וּ הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה פָּר֤וֹת הַבָּשָׁן֙ אֲשֶׁר֙ בְּהַ֣ר שֹׁמְר֔וֹן הָעֹשְׁק֣וֹת דַּלִּ֔ים הָרֹצֲצ֖וֹת אֶבְיוֹנִ֑ים הָאֹמְרֹ֥ת לַאֲדֹנֵיהֶ֖ם הָבִ֥יאָה וְנִשְׁתֶּֽה:
[ב] נִשְׁבַּ֨ע אֲדנָ֤י יְהֹוִה֙ בְּקָדְשׁ֔וֹ כִּ֛י הִנֵּ֥ה יָמִ֖ים בָּאִ֣ים עֲלֵיכֶ֑ם וְנִשָּׂ֤א אֶתְכֶם֙ בְּצִנּ֔וֹת וְאַחֲרִֽיתְכֶ֖ן בְּסִיר֥וֹת דּוּגָֽה:
[ג] וּפְרָצִ֥ים תֵּצֶ֖אנָה אִשָּׁ֣ה נֶגְדָּ֑הּ וְהִשְׁלַכְתֶּ֥נָה הַהַרְמ֖וֹנָה נְאֻם־יְהוָֽה:
[ד] בֹּ֤אוּ בֵֽית־אֵל֙ וּפִשְׁע֔וּ הַגִּלְגָּ֖ל הַרְבּ֣וּ לִפְשֹׁ֑עַ וְהָבִ֤יאוּ לַבֹּ֙קֶר֙ זִבְחֵיכֶ֔ם לִשְׁלֹ֥שֶׁת יָמִ֖ים מַעְשְׂרֹתֵיכֶֽם:
[ה] וְקַטֵּ֤ר מֵֽחָמֵץ֙ תּוֹדָ֔ה וְקִרְא֥וּ נְדָב֖וֹת הַשְׁמִ֑יעוּ כִּ֣י כֵ֤ן אֲהַבְתֶּם֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל נְאֻ֖ם אֲדנָ֥י יְהֹוִֽה:
[ו] וְגַם־אֲנִי֩ נָתַ֨תִּי לָכֶ֜ם נִקְי֤וֹן שִׁנַּ֙יִם֙ בְּכָל־עָ֣רֵיכֶ֔ם וְחֹ֣סֶר לֶ֔חֶם בְּכֹ֖ל מְקוֹמֹֽתֵיכֶ֑ם וְלֹא־שַׁבְתֶּ֥ם עָדַ֖י נְאֻם־יְהוָֽה:
[ז] וְגַ֣ם אָנֹכִי֩ מָנַ֨עְתִּי מִכֶּ֜ם אֶת־הַגֶּ֗שֶׁם בְּע֨וֹד שְׁלֹשָׁ֤ה חֳדָשִׁים֙ לַקָּצִ֔יר וְהִמְטַרְתִּי֙ עַל־עִ֣יר אֶחָ֔ת וְעַל־עִ֥יר אַחַ֖ת לֹ֣א אַמְטִ֑יר חֶלְקָ֤ה אַחַת֙ תִּמָּטֵ֔ר וְחֶלְקָ֛ה אֲשֶֽׁר־לֹֽא־תַמְטִ֥יר עָלֶ֖יהָ תִּיבָֽשׁ:
[ח] וְנָע֡וּ שְׁתַּיִם֩ שָׁלֹ֨שׁ עָרִ֜ים אֶל־עִ֥יר אַחַ֛ת לִשְׁתּ֥וֹת מַ֖יִם וְלֹ֣א יִשְׂבָּ֑עוּ וְלֹֽא־שַׁבְתֶּ֥ם עָדַ֖י נְאֻם־יְהוָֽה:
[ט] הִכֵּ֣יתִי אֶתְכֶם֘ בַּשִּׁדָּפ֣וֹן וּבַיֵּרָקוֹן֒ הַרְבּ֨וֹת גַּנּוֹתֵיכֶ֧ם וְכַרְמֵיכֶ֛ם וּתְאֵנֵיכֶ֥ם וְזֵיתֵיכֶ֖ם יֹאכַ֣ל הַגָּזָ֑ם וְלֹא־שַׁבְתֶּ֥ם עָדַ֖י נְאֻם־יְהוָֽה: ס
[י] שִׁלַּ֨חְתִּי בָכֶ֥ם דֶּ֙בֶר֙ בְּדֶ֣רֶךְ מִצְרַ֔יִם הָרַ֤גְתִּי בַחֶ֙רֶב֙ בַּח֣וּרֵיכֶ֔ם עִ֖ם שְׁבִ֣י סוּסֵיכֶ֑ם וָאַעֲלֶ֞ה בְּאֹ֤שׁ מַֽחֲנֵיכֶם֙ וּֽבְאַפְּכֶ֔ם וְלֹֽא־שַׁבְתֶּ֥ם עָדַ֖י נְאֻם־יְהוָֽה:
[יא] הָפַ֣כְתִּי בָכֶ֗ם כְּמַהְפֵּכַ֤ת אֱלֹהִים֙ אֶת־סְדֹ֣ם וְאֶת־עֲמֹרָ֔ה וַתִּהְי֕וּ כְּא֖וּד מֻצָּ֣ל מִשְּׂרֵפָ֑ה וְלֹא־שַׁבְתֶּ֥ם עָדַ֖י נְאֻם־יְהוָֽה:
[יב] לָכֵ֕ן כֹּ֥ה אֶעֱשֶׂה־לְּךָ֖ יִשְׂרָאֵ֑ל עֵ֚קֶב כִּי־זֹ֣את אֶעֱשֶׂה־לָּ֔ךְ הִכּ֥וֹן לִקְרַאת־אֱלֹהֶ֖יךָ יִשְׂרָאֵֽל:
[יג] כִּ֡י הִנֵּה֩ יוֹצֵ֨ר הָרִ֜ים וּבֹרֵ֣א ר֗וּחַ וּמַגִּ֤יד לְאָדָם֙ מַה־שֵּׂח֔וֹ עֹשֵׂ֥ה שַׁ֙חַר֙ עֵיפָ֔ה וְדֹרֵ֖ךְ עַל־בָּ֣מֳתֵי אָ֑רֶץ יְהוָ֥ה אֱלֹהֵֽי־צְבָא֖וֹת שְׁמֽוֹ: פ

פרק ד
(א) פרות הבשן - הן נשי ישראל הדומות לפרות הרועות בהר בשן: מחמת שהן מתפטמות שם , הן בועטות וסוררות ורוצצות ועושקות דלים ואביונים. האומרות לאדוניהם הביאה ונשתה - בין בנאמנות בין בגזל , הָבֵא לנו יין ונשתה! (ב) ונשא אתהן (לפנינו: אתכם) בצינות - שכן דרך נגועי מלחמה לשאת אותם בצינות ובמגינים. ואחריתכן בסירות דוגה - כתרגומו: "ובנתכון בדגוגי ציידין"; והוא לשון ספינות קטנות. ובבבא בתרא (עג , א) שנינו: מאי 'בשׂירות'? - דוגית. אחריתכן - הם בניו של אדם , שמניח לאחריתו; וכן הוא אומר בספר דניאל "מלכותו תחץ... ולא לאחריתו" (ראה דנ' יא , ד). (ג) ופרצים תצאנה אשה נגדה - לפי שכל החומות פרוצות , לפיכך תצאנה כל אשה נגד חבירתה , שלא תצטרכנה לצאת בפתח אחד. ההרמונה - תֻּשלַכנה על ההרים. (ד) בואו ביתאל (בנוסחנו: בית - אל) ופשעו - אינו לשון ציווי , אלא כאדם האומר לחבירו: עשֵׂה כל הרעות שתמצא ידך לעשות (ע"פ קה' ט , י) , עוד יבוא היום שיפקד עליך רעתך! כמו כן הנביא אומר לישראל. והביאו לבוקר זבחיכם - כתוב בתורה "ובשר זבח תודת שלמיו ביום קרבנו יאכל"; "לא תותירו ממנו עד בקר" (וי' ז , טו; כב , ל). אבל עבודה זרה וותרנית היא ומתרת לכם להקריב לבקר זבחיכם. לשלשת ימים מעשרותיכם - הם מעשרות קדשים קלים , נאכלים לשני ימים ולילה אחד , והנותר עד יום השלישי פיגול הוא לא ירצה (ראה וי' יט , ו - ז); אבל עבודה זרה מתרת לכם להקריב לשלשת ימים מעשרותיכם. (ה) וקטר מחמץ תודה - נאסר לכם להקריב על זבח התודה לחם חמץ , כי אם חלות מצות; וכן הוא אומר "אם על תודה יקריבנו והקריב על זבח התודה חלות מצות בלולות בשמן ורקיקי מצות משוחים בשמן" (וי' ז , יב). וקראו נדבות השמיעו - כתוב בתורה "כי תדור נדר ליי' אלהיך לא תאחר לשלמו" וגו'; "מוצא שפתיך תשמר ועשית כאשר נדרת ליי' אלהיך נדבה אשר דברת בפיך" (דב' כג , כב , כד); אבל עבודה זרה מתרת לכם: השמיעו בפיכם נדבה , וכשתרצו תעשו אותה. כן אהבתם - וכן אתם אוהבים לעשות. (ו) ניקיון שיניים - זהו רעב; שכשאין אדם אוכל , שיניו נקיים. (ז) בעוד שלשה חדשים לקציר - שלשה חדשים לפני הקציר אני מונע מכם את הגשם שמגדל את התבואה; שבזמן שאין גשמים יורדין נאבד הקציר. והמטרתי על עיר אחת - על עיר אחת ירדו גשמים הרבה ולא יבוא השמש אחריכן , לכך עולה סריחה וריקבון התבואה. וחלקה אשר לא אמטיר (בנוסחנו: תמטיר) עליה תיבש - שהשמש זורחת עליה כל שעה ומיבשת. (ט) והכיתי אתכם בשידפון ובירקון - רוח קדים שמשדף את התבואה ברוח; גשמים (ראה לעיל , ז) - והירקון בא לתבואה. (י) בדרך מצרים - שמתו בשלשת ימי אפילה. עם שבי סוסיכם - כלומר , שילכו בגלות כולם. ואעלה באש מחניכם ובאפיכם (לפנינו: ובאפכם) - פתרון: ואעלה סריחוּת מחניכם , ובאפיכם אעלה אותו. (יב) עקב כי זאת אעשה לך - לפי שגזירה זאת אני גוזר עליך , לפיכך אני אומר לך: הכון לקראת אלהיך ישראל - שתעשה תשובה. (יג) מה שיחו - כתרגומו: "לחוואה לאינשא מה עובדוהי". כלומר: הקדוש ברוך הוא אומר לאדם מה שיחו ומעשיו כדי שיעשה תשובה. עושה שחר ועיפה (בנוסחנו: עיפה) - ואם תאמר: מאחר שהקדוש ברוך הוא אמר לעשות רעה , אינו חוזר! הלכך נאמר: עושה שחר ועיפה: כך מידתו של הקדוש ברוך הוא , שעושה מאור שחר - עיפה וחשך; הוא הדין מחושך - אור. כמו כן הקדוש ברוך הוא גוזר גזירה בחטאת האדם , והוא שב מחטאו , והקדוש ברוך הוא ניחם על הרעה אשר דבר לעשות ואינו עושה (ע"פ יונה ג , י). וכן הוא אומר בירמיה "רגע אדבר על גוי ועל ממלכה לנתוש ולנתוץ ולהאביד" (יח , ז) , ואם הגוי ההוא שב מרעתו , גם אני אשוב מן הרעה אשר דברתי עליו "ונחמתי על הרעה אשר חשבתי לעשות לו" (שם , ח). ואז "רגע אדבר על גוי ועל ממלכה לבנות ולנטוע" , ואם יעשה "הרע בעיניי לבלתי שמוע בקולי , ונחמתי על הטובה אשר אמרתי להיטיב אותו" בעיניין (ראה שם , ט - י). הופך הקדוש ברוך הוא מידה טובה למידת פורענות ומידת פורענות למידה טובה.