מאגר הכתר עמוס פרק ד עם פירוש ר' יוסף כספי

פרק ד
(א) שמעו את הדבר הזה פרות הבשן וכו' - אחר שהוכיח הגברים שב להוכיח הנשים , כי הנה היו ראשיות ברע; והשם סכל עצת הגברים והיו שומעים לעצת נשיהם , הפך מה שבקש בתחלת היצירה (ראה בר' ג , טז). ושאלו לחכם: במה נוסרתָ? ואמר: ראיתי הכסיל ועשיתי הפכו. העושקות דלים - כל עֹשק הוא רע , אבל התורה והנביאים ידברו בהווה , רוצה לומר: בנמצא ברוב ואפשרי על הרוב. האומרות לאדוניהם הביאה - כי הנה מושלות באדוניהם , כי הם נשמעים לנשים , ולכן הן מְצוות לגברים. (ב) אתכם - לנשים , ואחריתכן - וכן בתורה "ויגרשום... ויושיען" (שמ' ב , יז); והכל נכון לנקבות גם לזכרים. בצנות - אניות גדולות. בסירות דוגה - הם הקטנים מאד , כמו סירות הבשר (ראה שמ' טז , ג); ולכן ואחריתכן , כי יהיו הנותרים מעטים מאד. (ג) ופרצים תצאנה אשה נגדה - כי בעבור היות החומות נפרצות , הנה הנשים יוצאות מן העיר אשה נגד עצמה , ולא תצטרך להסב כלל כדי שתצא דרך שער; כמו שכתוב "ועלו העם איש נגדו" (יהו' ו , ה). וטעם והשלכתנה ההרמונה - כי 'הרמון' ו'ארמון' שני שמות מונחים ביסוד העברי לארמנות המלכים. והמכוון בזה , כי כשכבש שלמנאצר שומרון , נתישב הוא בארמון מלך ישראל הימים ששקד בעיר , כי כן ראוי לו , וציוה להביא להוציא אליו כל הנשים אשר בעיר ולהעלותם בארמון , שיבחר מהן הוא מי שיחפוץ; כטעם "ויקבצו את כל נערה בתולה טובת מראה אל שושן הבירה" (אס' ב , ג). והפליג לומר על אלה לשון והשלכתנה - דרך גנאי ובוז , כי כן היה בלי ספק. (ד-ה) באו בית אל - כטעם "איש גלולי עיניו לכו עבודו" (ראה יח' כ , לט); ורבים כן. ולכן באר כונתו בכאן באמרו: כי כן אהבתם בני ישראל. לשלשת ימים מעשרותיכם , קטר מחמץ תודה - אין הכרח שירבעם בן נבט שיסד העגלים הנהיג העם שיעשו שוה בשוה להם כמו שהוא מיוחד בירושלם לפני השם; כי הנה שִנה החֹדש , כמו שמפרש (ראה מ"א יב , לג). אבל אם היה כן , יהיה ימים בכאן - שנים , כי כתוב "מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבאתך" (בנוסחנו: תבואתך; דב' יד , כח). וכן נתן מספָּר דניאל (י , ג). וגם נפרש אמרוֹ מחמץ תודה - כמו שכתוב "על חלות לחם חמץ יקריב קרבנו" (וי' ז , יג). (ו) וגם אני וכו' - כלומר: כמו שהכעסתם אותי באלו הענינים , כן אני אכעיס ואעציב אתכם , כי אתן לכם נקיון שנים , כמו שיפרש אחרי כן: וחסר לחם - כי האוכל אין שניו נקיות. ולא שבתם - הטעם: ואף בכל זאת לא שבתם עדי. (ז-ח) בעוד שלשה חדשים לקציר - שהוא אז יותר הכרחי , והוא הנקרא "מלקוש" (הו' ו , ג). והמטרתי על עיר אחת וכו' - זה הפלגה , כי לא לברכה לאותה העיר , כי כלם רשעים; אבל להראות להם כי הזמן מוכן להמטיר , והשם ימנע הכְּלָלוּת לרעתם. וגם יחלק לחלקה חלקה , שהוא יותר פלא; וכן כדי שיצטערו יותר , וינועו אנשי ערים רבות אל ערים הנמטרות ללכת שם לשתות מים , ואף שם לא ישבעו. וגם ביאור זה 'אוצר יי'' יבא. ואמר ונעו הערים - כלומר: אנשי הערים; וכאלה אין מספר. וטעם שתים שלש - כמו "שנים שלשה גרגרים" (יש' יז , ו) , וכן "שנים עדים או שלשה עדים" (דב' יז , ו) , וכן "ארבעה חמשה בסעיפיה" (יש' יז , ו); וגם כן מנהגנו ללעוזות. (ט) בשדפון ובירקון - מארות בזרע. הרבות - רבוי. והטעם: גנותיכם וכרמיכם ותאיניכם הרבים יאכל הגזם; וכן "אם יתן לי בלק מלא ביתו" (במ' כב , יח); וכן "במבחר קברינו" (בר' כג , ו); וכן "והכרתי קומת ארזיו" (יש' לז , כד); ובכלל כל העברי , וגם זה נכון בהגיון. וביאור זה הכלל 'אוצר יי'' יבא. (י) בדרך מצרים - הטעם , כי היו הולכים תמיד למצרים לבקש עזרה , לא מן השם; ובפרט עשה כן הושע בן אלה , כמו שכתוב במלכים (ראה מ"ב יז , ד). שבי סוסיכם - שנשבו הסוסים שהיו מוציאים ממצרים , כי על סוסים ישענו (ע"פ יש' לא , א). ובאפכם - דרך לשון מה שקדם "וסביב הארץ" (ראה פירושו עמ' ג , יא). (יא) כאוד מוצל מאש , משרפה; כי מהפכת סדום היה באש (ראה בר' יט , כד). ואין הטעם שיהיה נצול מכל שרפה , אבל הטעם: משרפה גמורה; כלומר: כחתיכת עץ שהושמה באש להשרף , וישאר בסוף קצה קטן ממנה שלא ישרף , כמו שקדם משל אחר "כאשר יציל הרועה" (עמ' ג , יב); וכן כתוב על יהושע הכהן "הלא (בנוסחנו: הלוא) זה אוד מוצל מאש" (זכ' ג , ב). אבל בכאן היה יותר מופלג אם היה נשרף לגמרי - לרעתם; אבל השם לא רצה לעשות בהם כלה , כמו שכפלו הנביאים כלם; ולכן בזה המשל הודיענו הִשָחת רובם והִשָאר מיעוטם. (יב) ועל כל המארות שזכר , ובפרט על זה היעוד האחרון , אמר: לכן כה אעשה לך וכו' - הטעם , שאתם עם קשה עורף (ע"פ שמ' לג , ה) , כי אין אתם שבים אלי; לכן כל מה שאמרתי אעשה - אני עושה לך. ואמרו עקב כי זאת אעשה לך דבק בענין הבא אחריו: הכון וכו' , כי זה ראוי ללוקים , בקצת מצד הלקות ומצד השארית לפי כמות הנלקאים , וכן מצד חלוקת הזמן. אמר דוד: "כי עמך הסליחה למען תורא" (תה' קל , ד); וביאור כל זה 'אוצר יי'' יבא. והנה עקב בכאן - על הסבה התכליתית שהוא בסוף. והתכלית בכאן הוא: הכון לקראת אלהיך ישראל; וגם הפועל יתעלה מכוין לזה התכלית. וגם ביאור זה 'אוצר יי'' יבא. (יג) כי הנה יוצר הרים וכו' - כלומר: ראוי לך שתכון לקראת אלהיך (ראה לעיל , יב) אשר שמו יי' , השם הנכבד , כי הוא יוצר הרים. והנה ליחידים די ויותר מדי באמרו יי' שמו , כי ידיעת זה השם כהלכתו הוא כלל כל החכמות. אבל הוצרך הנביא מצד האנשים שהוא מדבר להם , שיעשה להם ראיות ומופתים מן המוחשות , עם שזה הערה ופירוש לקצת מעשה בראשית. ובאור זה 'אוצר יי'' יבא. רק שמצורף לזה זכר קצת ענינים מכוונים בעצם למה שאנו בו מהצלחת מלך אשור על ישראל , כי דברו גבוהות ולא נכנעו לו כמו שיעדום הנביאים , כמו שמפורסם בירמיה. ולכן אמר: מגיד לאדם מה שיחו , כטעם "ומיי' מענה לשון" (מש' טז , א). ואמר הִפוכים באומרו עושה שחר עיפה; כלומר , כי הוא יתעלה מחשיך האור ומשפיל הגבוה. ולכן אם תכון לקראת אלהיך , ישראל (ראה לעיל , יב) , הנה כן יעשה עוד למלכות אשור.