פרק ד
[א]
שמעו
הדבר
הזה
פרות
הבשן
אשר
בהר
שמרון
העשקות
דלים
הרצצות
אביונים
האמרת
לאדניהם
הביאה
ונשתה:
[ב]
נשבע
אדני
יהוה
בקדשו
כי
הנה
ימים
באים
עליכם
ונשא
אתכם
בצנות
ואחריתכן
בסירות
דוגה:
[ג]
ופרצים
תצאנה
אשה
נגדה
והשלכתנה
ההרמונה
נאם־יהוה:
[ד]
באו
בית־אל
ופשעו
הגלגל
הרבו
לפשע
והביאו
לבקר
זבחיכם
לשלשת
ימים
מעשרתיכם:
[ה]
וקטר
מחמץ
תודה
וקראו
נדבות
השמיעו
כי
כן
אהבתם
בני
ישראל
נאם
אדני
יהוה:
[ו]
וגם־אני
נתתי
לכם
נקיון
שנים
בכל־עריכם
וחסר
לחם
בכל
מקומתיכם
ולא־שבתם
עדי
נאם־יהוה:
[ז]
וגם
אנכי
מנעתי
מכם
את־הגשם
בעוד
שלשה
חדשים
לקציר
והמטרתי
על־עיר
אחת
ועל־עיר
אחת
לא
אמטיר
חלקה
אחת
תמטר
וחלקה
אשר־לא־תמטיר
עליה
תיבש:
[ח]
ונעו
שתים
שלש
ערים
אל־עיר
אחת
לשתות
מים
ולא
ישבעו
ולא־שבתם
עדי
נאם־יהוה:
[ט]
הכיתי
אתכם
בשדפון
ובירקון
הרבות
גנותיכם
וכרמיכם
ותאניכם
וזיתיכם
יאכל
הגזם
ולא־שבתם
עדי
נאם־יהוה:
ס
[י]
שלחתי
בכם
דבר
בדרך
מצרים
הרגתי
בחרב
בחוריכם
עם
שבי
סוסיכם
ואעלה
באש
מחניכם
ובאפכם
ולא־שבתם
עדי
נאם־יהוה:
[יא]
הפכתי
בכם
כמהפכת
אלהים
את־סדם
ואת־עמרה
ותהיו
כאוד
מצל
משרפה
ולא־שבתם
עדי
נאם־יהוה:
[יב]
לכן
כה
אעשה־לך
ישראל
עקב
כי־זאת
אעשה־לך
הכון
לקראת־אלהיך
ישראל:
[יג]
כי
הנה
יוצר
הרים
וברא
רוח
ומגיד
לאדם
מה־שחו
עשה
שחר
עיפה
ודרך
על־במתי
ארץ
יהוה
אלהי־צבאות
שמו:
פ