פרק ה
[א]
שמעו
את־הדבר
הזה
אשר
אנכי
נשא
עליכם
קינה
בית
ישראל:
[ב]
נפלה
לא־תוסיף
קום
בתולת
ישראל
נטשה
על־אדמתה
אין
מקימה:
[ג]
כי
כה
אמר
אדני
יהוה
העיר
היצאת
אלף
תשאיר
מאה
והיוצאת
מאה
תשאיר
עשרה
לבית
ישראל:
[ד]
כי
כה
אמר
יהוה
לבית
ישראל
דרשוני
וחיו:
[ה]
ואל־תדרשו
בית־אל
והגלגל
לא
תבאו
ובאר
שבע
לא
תעברו
כי
הגלגל
גלה
יגלה
ובית־אל
יהיה
לאון:
[ו]
דרשו
את־יהוה
וחיו
פן־יצלח
כאש
בית
יוסף
ואכלה
ואין־מכבה
לבית־אל:
[ז]
ההפכים
ללענה
משפט
וצדקה
לארץ
הניחו:
[ח]
עשה
כימה
וכסיל
והפך
לבקר
צלמות
ויום
לילה
החשיך
הקורא
למי־הים
וישפכם
על־פני
הארץ
יהוה
שמו:
[ט]
המבליג
שד
על־עז
ושד
על־מבצר
יבוא:
[י]
שנאו
בשער
מוכיח
ודבר
תמים
יתעבו:
[יא]
לכן
יען
בושסכם
על־דל
ומשאת־בר
תקחו
ממנו
בתי
גזית
בניתם
ולא־תשבו
בם
כרמי־חמד
נטעתם
ולא
תשתו
את־יינם:
[יב]
כי
ידעתי
רבים
פשעיכם
ועצמים
חטאתיכם
צררי
צדיק
לקחי
כפר
ואביונים
בשער
הטו:
[יג]
לכן
המשכיל
בעת
ההיא
ידם
כי
עת
רעה
היא:
[יד]
דרשו־טוב
ואל־רע
למען
תחיו
ויהי־כן
יהוה
אלהי־צבאות
אתכם
כאשר
אמרתם:
[טו]
שנאו־רע
ואהבו
טוב
והציגו
בשער
משפט
אולי
יחנן
יהוה
אלהי־צבאות
שארית
יוסף:
ס
[טז]
לכן
כה־אמר
יהוה
אלהי
צבאות
אדני
בכל־רחבות
מספד
ובכל־חוצות
יאמרו
הו־הו
וקראו
אכר
אל־אבל
ומספד
אל־יודעי
נהי:
[יז]
ובכל־כרמים
מספד
כי־אעבר
בקרבך
אמר
יהוה:
פ
[יח]
הוי
המתאוים
את־יום
יהוה
למה־זה
לכם
יום
יהוה
הוא־חשך
ולא־אור:
[יט]
כאשר
ינוס
איש
מפני
הארי
ופגעו
הדב
ובא
הבית
וסמך
ידו
על־הקיר
ונשכו
הנחש:
[כ]
הלא־חשך
יום
יהוה
ולא־אור
ואפל
ולא־נגה
לו:
[כא]
שנאתי
מאסתי
חגיכם
ולא
אריח
בעצרתיכם:
[כב]
כי
אם־תעלו־לי
עלות
ומנחתיכם
לא
ארצה
ושלם
מריאיכם
לא
אביט:
[כג]
הסר
מעלי
המון
שריך
וזמרת
נבליך
לא
אשמע:
[כד]
ויגל
כמים
משפט
וצדקה
כנחל
איתן:
[כה]
הזבחים
ומנחה
הגשתם־לי
במדבר
ארבעים
שנה
בית
ישראל:
[כו]
ונשאתם
את
סכות
מלככם
ואת
כיון
צלמיכם
כוכב
אלהיכם
אשר
עשיתם
לכם:
[כז]
והגליתי
אתכם
מהלאה
לדמשק
אמר
יהוה
אלהי־צבאות
שמו:
פ