מאגר הכתר עמוס פרק ה עם פירוש ר' יוסף כספי

פרק ה
(א) שמעו את הדבר הזה וכו'. נושא - מרים; כלומר: הרמת קול. (ב) ולא (בנוסחנו: לא) תוסיף קום - זה הלשון סובל פרושים , כל שכן בעבור היות זאת הנפילה רמז לעשרת השבטים. ובאור זה 'אוצר יי'' יבא. נטשה על אדמתה - ראה הפלגת לשון , כי זה יהיה טוב להם , רוצה לומר: אם נעזבו בארצם ולא גלו ממנה; אבל הנטישה בכאן - העזיבה מעוזרים ומקימים , כמו שפירש ואמר: אין מקימה , כלומר: נעזבה בנפילה. כלומר: נשחתו בארצם , כי האויב הרגם וגם לקחם מארצם , ולא נמצאו עוזרים לה. (ג) היוצאת - נכון שיהיה גם זה 'בודד' , כי נכון לתאר העיר ביוצאת מצד שאנשיה , שהם כחלקים לה , יוצאים ממנה וגולים לאשור , כטעם "כאלה נובלת עליה" (יש' א , ל); וכן "ארץ אוכלת יושביה" (במ' יג , לב); וכן כל התארים נוכל לומר כן , כמו שהתבאר ב'ספר השמע'. רוצה לומר , שה'כל' יתואר מצד ה'חלק' , כמו שבמקומות יתואר ה'חלק' מצד ה'כל'. ואילו אמר 'תשאר' - היה גם נכון. ובאור אלו הענינים 'אוצר יי'' יבא. (ד-ו) כי כה אמר יי' לבית ישראל. פן יצלח כאש - שרש 'צלח' בעברי ענינו הפלגת מהירות תנועה; וידוע שהתנועה 'סוג' גדול. (ז) ההופכים ללענה משפט - כטעם "שרש פרה ראש ולענה" (דב' כט , יז). והמשפט והאמת הוא מתואר במתוק , בשתוף השם , כמו שמבואר בספרי הקדש. כלומר , שיאמרו שמשפט הוא לענה , כטעם "שמים מר למתוק" (יש' ה , כ). וכן לארץ , כי הצדקה - למעלה , כטעם "אורח חיים למעלה" (מש' טו , כד) , והם מניחים אותה למטה; כי הם מפחיתים המעולה , כמו שקדם כי המשפט המתוק - יאמרו שהוא מר. ולכן יאמר כי הדרישה לַשם , שהיא חיים (ראה לעיל , ד - ו) , יאמרו שהיא מות. ולא חשש זה הנביא לזכור גם הפוכו , כמו שעשה ישעיה (ראה יש' ה , כ) , כי די לו בזה; ומה שעשה ישעיה נכון גם כן. (ח) עושה כימה וכו' - בעבור שאמר על אלה הרעים שעושים הִפוכים , שנוי לרעה (ראה לעיל , ז) , יזכור הנביא הִפוכים שעושה השם שנוי לטובה , כמו שכתוב "וישנה... לטוב" (אס' ב , ט); עם שכוון בזה לזכור שנוי ענינים טבעיים , לרמוז לענינים נזכרו ב'מעשה בראשית'. וגם כוון בזה לזכור ענינים מכוונים למה שאנו בו , כי השם ישנה עמנו עוד לטובה , וכן לא יתיאשו מן הגאולה. והציע תחלה עושה כימה וכסיל; ואחר זכר הִפוכים שעושה השם , כי מה שהוא פחוּת ישוב מעולה , וזהו אמרוֹ: הופך לבקר צלמות , כלומר , שהצלמות יתעלה וישוב בקר; והלילה שהוא מחשיך , יתעלה וישונה לטוב ויהיה יום. ויותר הפלגת הִפוך כפול ומוכפל , כי מי הים הם למטה , והשם יעלה אותם למעלה , ואחר ישפכם אל מטה להרוות את הארץ ולהולידה ולהצמיחה (ע"פ יש' נה , י). (ט) וכן יעשה השם לכם שנויים לטובה , כי הוא מנשא ומחזק השפל והחלש על הרם והחזק; ולכן ירים החיה השנית על הראשונה (ראה דנ' ה , ה - ז) , כי השנית היתה שדודה מן הראשונה , כמו שכתוב במשל כוס החמה (ראה יר' כה , טו). וכן אתם שדודים מלפני מלך אשור שהוא עז ומבצר , והשם יקים אתכם עליו אם תדרשוהו. ועקר זה , כי מלכות מדי , שהוא חלוש , וגם היה שדוד מצד מלכות אשור , כמו שמבואר "ואת כל מלכי מדי" (שם , כה). ועל זה הענין אמר ירמיה "נקבה תסובב גבר" (לא , כא) , כי עקר הנביאים לדבר על הִפוכי החיות. (י) שנאו בשער וכו' - שב לענינו עם מה שקדם , "ההופכים ללענה משפט" וכו' (לעיל , ז); כי מה שהפסיק בזה היה לצרף "דרשוני וחיו" (לעיל , ד) עם ההִפוכים שעושה השם. (יא) בושסכם - אין לו חבר במה שבידנו , ויפֹרַש כפי ענינו. (יג) לכן המשכיל בעת ההיא וכו' - זהו הנושא בזאת הגזרה , והנשוא: ידום; כי כן גזרו אנשי כנסת הגדולה , והטיבו מאד. ואולם נתן טעם בזה: כי עת רעה היא. וזה הפסוק מונח בכונת עמוס להוראות רבות , ובאורם 'אוצר יי'' יבא. (יד-טו) טוב ואל רע - הפלגת ביאור; וכן יאמר עוד: שנאו רע ואהבו טוב. וגם מקום לזאת הכפילה שהוא נאות מאד , וביאור זה 'אוצר יי'' יבא. ואמרוֹ ויהי כן יי' אלהי צבאות אתכם כאשר אמרתם - מבואר בכל ספרי הנביאים שעַמנו , עם היותם בתכלית מעשים רעים , יאמרו כי יי' עמם. וכל זה כי היו מדמים לעשות טוב , כמו שהוא הענין בכל זמן , כמו שאמר שלמה "דרך אויל ישר בעיניו" (מש' ב , טו). ובפרט אמר מיכה לעמנו , שהיה בתכלית הרוע , "ועל יי' ישענו לאמר הלא (בנוסחנו: הלוא) יי' בקרבנו לא תבוא עלינו רעה" (ג , יא). לכן יאמר להם זה הנביא: דעו כי אם תדרשו טוב , אז באמת יהיה השם עמכם. אולי יחנן יי' - גם בזה דיוק , 'אוצר יי'' יבא. (טז) לכן כה אמר יי' אלהי צבאות - ביאור אלו הכפילות עם שנוי שמות 'אוצר יי'' יבא. (יז) כי אעבור בקרבך - כטעם "ועברתי בארץ מצרים" (שמ' יב , יב). (יח) הוי המתאוים... יום יי' - גם זה מפורש בדברי ישעיה , כי קצתם היו אומרים זה , כמו שכתוב "האומרים ימהר יחישה מעשהו למען נראה" (יש' ה , יט). (יט) וסמך ידו על הקיר - להשען שם , כי הוא פצוע מן הדוב. (כ) הלא חשך יום יי' וכו' - גם בזה כפילות חיוב ושלילה: בא החיוב בתארי הֶעְדֵר , והשלילה בתארי הקניין; כמו "בנים סכלים המה ולא נבונים" (יר' ד , כב). (כד) ויגל - משרש 'גלל' , כי הוא פתוח; וכל ענינו: סבוב. ובא עם מים , כטעם "גלות מים" (שו' א , טו). ואמרוֹ: וצדקה כנחל איתן - פירוש: תהיה כנחל איתן , כלומר: חזק וקיים; וזה משל נכבד מכמה פנים. והעולה מזה , כי אין העקר הזבחים והשירים וכלי הניגון (ראה לעיל , כב - כג) אשר כל זה היה בבית המקדש; רק העקר הוא המשפט והצדקה. וכבר ביאר המורה אלה (מו"נ ג , לב). וביאור כל זה יותר 'אוצר יי'' יבא. (כה) הזבחים ומנחה וכו' - ידוע כי בכל אותן הארבעים שנה לא עשו זבח לשם , רק פעם אחת פסח (ראה במ' ט) , זכר ליציאת מצרים פעם אחת. ולא אמר זה להם דרך תלונה. וכן "כי לא ישבתי בבית למיום העלותי את בני ישראל" (ש"ב ז , ו) , רוצה לומר , שלא נאמר זה דרך תלֻנה. והפליג הנביא לעשות להם מופת חזק כי אין רצון השם בכונה ראשונה שיעשו לו זבחים - כי כל זמן עמדם במדבר , שאין שם ישוב ושכונת יתר אומות , לא נצטוו כלל לעשות זבח. ובאור כל זה 'אוצר יי'' יבא. (כו) ונשאתם - כלומר: ועתה אתם מפליגים לרעה יותר מן הזבחים (ראה לעיל , כה) , כי אתם עושים צורות לאלוהות. וטעם סכות - שם דמיון , כמו 'סכוך'; וכן כיון - שם דמיון מטעם 'כוון' ו"כונים" (יר' ז , יח). והנה ידוע כי המלך כשיכנס בעיר , יעשו לו אהל וסכוך מבגד זהב; וכן עשו עמנו בשמרון למלך ומלך. וגם מוציאין לו הצלם שהוא אלהיהם , כמו שגם המנהג היום כן בכל עם. ולכן יאמר: ונשאתם וכו'. וטעם כוכב - לכוכב; כי הוא דבק עם צלמיכם , כי הצלם היה נעשה לשעות ורגעים מכוונים לצורת כוכב , היה באמונת עם ועם לפי העולה על רוחו. לכן אמרוֹ אשר עשיתם לכם - דבק עם הכל , רוצה לומר: עם האהל ועם הצלם ועם אלהיכם , כי עשוהו והפקידוהו עליהם לאלוה. כי שרש 'עשה' ו'פעל' נופל בעברי על הכל. וגם באור זה 'אוצר יי'' יבא. (כז) והגליתי וכו' - לכן אגלה אתכם מהלאה לדמשק , כי ארץ ישראל עד דמשק , והנה ארץ אשור היא מהלאה לדמשק; והטעם , כי לא די לַשֵם שיגלם בארם דמשק (ראה ש"ב ח , ה) , אבל יגלם יותר רחוק.