מאגר הכתר עמוס פרק ה עם פירוש רש"י

פרק ה
(ב) בתולת ישראל - משיִגלו בימי הושע בן אלה (ראה מ"ב יז , ו) לא יעמד עוד מלך מעשרת השבטים. נטשה על אדמתה - כל דבר המושלך ומוטל ונפוץ על פני השדה קורהו 'נטישה'. (ג) היוצאת אלף - המוציאה אלף איש. [היוצאת - במניין זה היא יוצאה.] (ד-ה) [דרשוני וחיו - עלו לרגל לשלם נדריכם בירושלם.] ["דרשוני וחי - אותי תדרשו , ולא בית אל.] [ואל תדרשו בית אל והגלגל לא תבאו - שם היו מזבחים לעבודה זרה.] ובאר שבע לא תעבורו - שם היתה פרשת דרכים: הבא מארצות השבטים ללכת לירושלים מוצא פרשת דרכים סמוך לבאר שבע: אחד פונה לעגל ביתאל ואחד פונה לירושלים; לכך נאמר ובאר שבע לא תעבורו - שהעובר באר שבע הוא פונה לעגלים. הפונה לירושלים אינו עובר לדרך באר שבע. [לא נאמר כאן 'אל תדרשו' ו'אל תבאו' אלא אל (בנוסחנו: לא) תעברו - למדתי מכאן שלא היתה שם עבודה זרה; אלא כל זמן שהיה אחד מבני עשרת השבטים יוצא לדרוש ולא עבר את באר שבע , עודנו יכול לפנות לבית המקדש לירושלם , ומשעבר את באר שבע , הוא הדרך לעגל ביתאל או לעגל שבדן; וכן הוא אומר במקום אחר "חי אלהיך דן" (עמ' ח , יד) , ] כעניין שנאמר "וחי דרך באר שבע" (שם). ותדע , שגזר גזירת פורענות על גלגל וביתאל ולא גזר על באר שבע [מפני שאינו לעבודה זרה אלא לעבור]. הגלגל גלה יגלה - לפי שמו קללתו. וכן ביתאל [ - יש עיר שסמוכה לה , ששמה 'בית און'; בספר שפטים (ראה יהו' ז , ב).] יהיה לאון - "יהון ללמא" (ת"י); והוא תרגום של "הבל" (מ"ב יז , טו). וזה דוגמא ל"אם גלעד און אך שוא היו" (הו' יב , יב). (ו) [פן יצלח כאש - "דילמא ידלק באשא רוגזיה" (ת"י).] בית יוסף - כמו 'לבית יוסף': פן יצלח [כאש - פן תעלה] חמתו כאש לבית יוסף. (ז) ההופכים ללענה משפט - ואינם זוכרים הפיכותיי , שאני "הופך לבקר צלמות" (להלן , ח): יש שרויין עתה בחשך , ואני מאיר להם; "ויום ללילה (בנוסחנו: לילה) החשיך" (שם) - ויש ששעתו עומדת לו כאור יום , ואני מחשיכה ללילה. (ח) [עושה כימה וכסיל - סודר מזלות.] הקורא למי הים - תירגם יונתן: "דאמר לכנשא משריין סגיאין כמי ימא , ומבדר להון על אפי ארעא". ורבותינו דרשוהו (ראה שו"ט פח , ב) על דור אנוש , שהציף עליהם מי אוקיינוס. יי' שמו - לו היה לכם לעבוד , והוא היה מגביר אתכם על שנאיכם. (ט) המבליג - המגביר; כמו "ואבליגה מעט" (איוב י , כ); "מבליגיתי עלי יגון" (יר' ח , יח). שוד - אדם שדוד וחלש: "דמגבר חלשין על תקיפין ובזיזין על כרכי תקיפין משליט" (ת"י). (י) שנאו בשער מוכיח - אתם לא יראתם מפניו ומפני נביאיו , ושנאתם את המוכיחים אתכם בשערי בתי דינין. (יא) בשסכם (בנוסחנו: בושסכם) - כמו 'בססכם'. על דל - שאתם רומסים ורופסים על ראשי דלים; כמו "בוססו את נחלתי" (בנוסחנו: חלקתי; יר' יב , י). ומשאת בר תקחו ממנו - זקיפת מִלווֹת שהפקעתם עליהם השערים למכור להם תבואה בריבית , כדי ליטול נחלתם מהם. לפיכך בתים וכרמים אשר בניתם ונטעתם על אותן הנחלות לא יתקיימו בידכם. ומשאת - לשון 'משא' , שמכבידים עליהם. [כרמי חמד - כרמי חמדה.] (יב) צררי צדיק - "מעיקין ליה לזכאה" (ת"י). בשער הטו - בשערי בתי דיניכם הטו משפט אביונים. (יג) המשכיל - מי שהוא חכם , ידום בבא הרעה ואל יהרהר אחר מידת הדין; שהרי כל אלה עשו. כי עת רעה היא - עת המזומנת [מאז] לקבל [שכר] רעתם. (יד) ויהי כן וגו' - אם זאת תעשו , אז יהי הקדוש ברוך הוא עמכם; כאשר אמרתם - בלבבכם , שתתקיים לכם גדולתכם. (טו) שארית יוסף - כל ישראל נקראים על שמו , לפי שכלכל אותם (ראה בר' נ , כא; שו"ט ג , ג). (טז) הוהו (בנוסחנו: הו - הו) - לשון צעקה. וקראו איכר אל אבל - יפגעו שירוֹת האיכרים החורשים בשדות בקול מספד האבלים הצועקים בחוצות. ומספד אל יודעי נהי - "ועביד מספדא יערע בדעביד איליא" (ת"י); ואינו אלא לשון כפול , כמו "משפטי ודיני" (תה' ט , ה). (יז) [ובכל כרמים מספד - מקום שמחתן על היין , כדכתיב "בכרמים לא ירונן ולא (בנוסחנו: לא) ירועע" (יש' טז , י) , שם מספד. כי אעבור בקרבך - לרעה , כמו "ועבר יי' לנגוף" (שמ' יב , כג).] (יח) הוי המתאוים וגו' - "האומרים ימהר יחישה מעשהו" (יש' ה , יט). למה זה לכם וגו' - משל לתרנגול ועטלף שהיו מצפים לאורה וכו' , כדאיתא ב'חלק' (סנה' צח , ב - צט , א). (יט) [מפני הארי - נבוכד נצר. ופגעו הדוב - פרס (ראה אס"ר פתיחתא ה). ונשכו נחש (לפנינו: הנחש) - אדום; צרות אחרונות מדמה בברכות (יג , א) לנחש , ובעשו כתיב "קולה כנחש ילך" וגו' (יר' מו , כב; ראה אס"ר פתיחתא ה).] (כא) בעצרותיכם - "קרבן כנישתכון" (ת"י); כשאתם קוראים עצרה. (כב) ושלם מריאכם - 'ושלמי פטומיכם' , בהמות מפוטמות. (כג) הסר מעלי המון שיריך - שהלוים משוררים על הדוכן; אחרי שאתם חמסנים ומעוותי משפט. (כד) ויגל כמים משפט - וזאת תעשו ואֵרָצה לכם: המשפט אשר כבשתם והסתרתם , יגָלה וישטוף ביניכם כמים נובעים. וצדקה - תגָלה כנחל איתן. (כה) הזבחים ומנחה - וכי לזבחים ומנחות רצוני? והלא במדבר לא דברתי את אבותיכם להקריב לי זבחים (ע"פ יר' ז , כב)! אני אמרתי "אדם כי יקריב" (וי' א , ב) - כשירצה להקריב (ראה תו"כ ויקרא נדבה פרשתא ב , ד); ואומר "ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו" (במ' ט , ב) - מגיד שלא עשו ישראל במדבר אלא אותו פסח לבדו (ראה ספ"ב סז). [ולרבי עקיבא , דאמר: עולת תמיד קריבה ושוב לא פסקה , מה אני מקיים הזבחים ומנחה? שבטו של לוי , שלא עבד עבודה זרה , הקריבוה.] (כו) ונשאתם את סכות מלככם - חוזר לעיניין פורענות של מעלה: חשך לכם יום יי' ולא אור (ראה פס' יח) , ונשאתם בגולה עמכם את כל גלוליכם: ירכיבום האויבים על צואריכם , לשאתם עמכם בגולה. סכות , כיון , כוכב - שמות עבודה זרה הן [כוכב עושים כוונים למלא כל השמים (ראה יר' ז , יח). (כז) והגליתי אתכם מהלאה לדמשק - כלומר: לא לשכונתכם תגלו כאשר עד הנה , שנמסרתם ביד מלכי ארם , ולא היו שובים אתכם במקום רחוב , אלא עד דמשק; ומעתה ביד סנחריב אמסור אתכם , ויגלה אתכם למרחוק [מהלאה לדמשק - ורחוק הוא מגבולכם.].