מאגר הכתר עמוס פרק ה עם פירוש רד"ק

פרק ה
(א) שמעו - כיון שאין אתם רואים דרכי ואינכם רוצים לשוב אלי , שמעו הקינה שאני נושא עליכם. (ב) נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל - לא תוסיף קום לזמן ארוך. וזה אמר על עשרת השבטים שגלו בימי הושע בן אלה על ידי מלך אשור (ראה מ"ב יז , ו) , שלא שבו עדיין לארצם , כי בשוב גלות בבל לא שבו הם; אבל עוד עתידים לחזור , כי כמה נביאים נבאו עליהם שישובו. והנה מצאנו כמו לא תוסיף זה שאינו רוצה לומר: לעולם , ואע"פ שכתוב בו 'עוד' , והוא מה שאמר "ולא יספו עוד גדודי ארם לבוא בארץ ישראל" (מ"ב ו , כג) , ואחריו כתיב "ויהי אחרי כן ויקבץ בן הדד... את כל מחנהו" (שם , כד); וכן "ולא הוסיף עוד מלך מצרים לצאת מארצו" (מ"ב כד , ז) , ונאמר "וחיל פרעה יצא ממצרים" (יר' לז , ה). בתולת ישראל - בתולה היתה עד שלא בעלוה אדונים זרים (ראה יש' כו , יג). נטשה על אדמתה - בעודה על אדמתה נטשה בארץ , שהולכת ודלה ביד אויביה; אין מקימה - שאין מלכיה ושריה מזהירים אותה לשוב אל יי'; כי התשובה היתה לה תקומה. (ג) כי כה. היוצאת - שיוצאים ממנה אלף אנשים לצבא , תשאיר מאה , כי לא ישארו בה אלא אחד מעשרה; כי כלם יכלו בחרב , ברעב ובדבר (ע"פ יר' יד , יב) , והנשארים יגלו. היוצאת - אינו פועל יוצא כמו 'המוציאה' , אלא פועל עומד הוא כמשפטו. וכן דרך הלשון לאמר עניין 'אנשי העיר' בלשון 'העיר'; כמו "ותבא העיר במצור" (מ"ב כד , י); "ואם לא תשלים עמך ועשתה עמך מלחמה" (דב' כ , יב). תשאיר מאה - כיון שנשארים בה , כאלו העיר תשאיר אותם. (ד) כי כה - אע"פ שנגזרה גזירה עליכם , עוד תחיו בארצכם אם תדרשוני. (ה) ואל תדרשו - כבר פירשנו (עמ' ד , ד) למה זכר ביתאל (בנוסחנו: בית - אל) והגלגל. וזכר גם כן באר שבע - כי לפי שהיה סוף תחום ארץ ישראל , כמו שאומר "מדן ועד באר שבע" (מ"א ה , ה) , היו מורים אותם נביאי השקר לבנות שם מזבחות לעבודה זרה; וכן אמר "חי אלהיך דן וחי דרך באר שבע" (עמ' ח , יד). כי הגלגל גלה יגלה - דרך צחות; כמו "ועקרון תעקר" (צפ' ב , ד). וביתאל (בנוסחנו: בית - אל) יהיה לאון - כמו שהיו קוראים אותו לגנאי "בית און" (הו' ד , טו) , כי לאון ולאַיִן יהיה; ואון זה - כמו "ורהבם עמל ואון" (תה' צ , י). וכן תרגם יונתן: "ודפלחין לטעוותא בביתאל יהון ללמא"; ו'למא' הוא לשון הבל , כי כן תרגם "הבל" (יש' ל , ז). (ו) דרשו. פן יצלח כאש בית יוסף - יבקע; תרגום "ויבקע עצי עולה" (בר' כב , ג): "וצלח" (ת"א); כמו האש הגדולה שבוקעת כל דבר שעוברת בו ומכלה אותו. ובית יוסף הוא מלכות אפרים. (ז) ההפכים ללענה משפט - כי המלכים והשופטים מטים הדין ונושאים פני הגדולים במשפט (ע"פ וי' יט , טו; וראה פירושו עמ' ב , ו); והנה משפטם לעשוקים (ע"פ תה' קמו , ז) כמו הלענה , שהוא דבר מר. והנה הוא הפך: כי המשפט , כאשר הוא על כנו , הוא דבר עָרֵב וטוב , וכשהוא מעוות הוא מר. וצדקה לארץ הניחו - שלא יעשו צדקה אלא יניחוה מוטלת לארץ , לא יחושו עליה. ולא זכרו עֹשה כימה וכסיל (ראה להלן , ח) , שהוא עושה בהם משפט וצדקה בארץ ולִמד לבני אדם שיעשו גם הם כן , כמו שאמר "כי אני יי' עושה חסד משפט וצדקה בארץ כי באלה חפצתי נאם יי'" (יר' ט , כג). (ח) עושה כימה וכסיל - זכר אלה הכוכבים , כי בהם קיום התבואות בזמניהם; וזה הפך זה , ושניהם קיום העולם. ולא זכר שמש וירח , אע"פ שבהם קיום העולם , לפי שהם מושלים כל השנה , ואלה שני הכוכבים מושלים בזמנים ידועים בשנה , והם צורך העולם ומשפטו; וכן אמר "התקשר מעדנות כימה או מושכות כסיל תפתח" (איוב לח , לא). ואמרו רבותינו ז"ל (ראה ברכות נח , ב) כי כימה - יש בה צינה גדולה , ומטקרא לפירי , וכסיל - יש בה חמימות גדול , ומכבשא לפירי. ואמרו (ראה שם) , כי כימה הוא זנב טלה. והנה הם , שהופכים המשפט לרע (ראה לעיל , ז) , לא זכרו מי שהופך הדברים במשפט לטוב העולם ולקיומו. וכן היום והלילה בתקופות עושה אותם הפכים לטוב. והפך לבקר צלמות - בימי הקיץ הופך החושך לאור , שהימים ארוכים והלילות קצרים; ובימי החורף - בהפך , כי החשיך היום ושָׂמוֹ לילה , שהלילות ארוכים והימים קצרים. וכל זה ההפך הוא קיום העולם ותקונו. וכן קורא למי הים , שהם מלוחים , ומעלה אותם בעבים ושופכם על פני הארץ להשקותה , והם מתוקים; והנה הוא הופך הדברים לטוב העולם. ולא זכרתם אותו , ואתם הופכים משפטיו הטובים לרעה (ראה לעיל , ז). יי' שמו - הוא מה שאמר למעלה "יי' אלהי צבאות שמו" , כמו שפירשנו (עמ' ד , יג). (ט) המבליג שוד על עז. ואם תאמרו שתבטחו על מבצריכם - האל הוא המְחזק האויב השודד על עם עז; וכן יבוא השודד על מבצר חזק ברצונו , וילכדנו; וכן יביא עליכם מי שילכד מבצריכם. שד - תאר בשקל "לחם חֹם" (ש"א כא , ז). המבליג - פועל יוצא מן "ואבליגה מעט" (איוב י , כ) , והוא פועל עומד. (י) שנאו - מי שמוכיחם בשער , כלומר: ברבים , ישנאו אותו. והמוכיחים הם נביאי האמת והחסידים שבהם. ומוכיחים אותם ברבים , לפי שהם רבים והם יושבי שער תמורת השופטים הישרים. ודבר תמים - דבר תמים וישר , כי הוא תאר; או הוא שם , כמו "אם באמת ובתמים" (שו' ט , טז). ויונתן תרגם: "ולדממלל כיוונתא מעקמין". (יא) לכן. בושסכם על דל - אין למלה הזאת חבר , ועניינה לפי מקומה: עֲמָסְכם והטריחכם. ואמר זה כנגד השרים והשופטים. ויונתן תרגם הבי"ת - שמוש , ולא יתכן זה לפי דרך הדקדוק; ופירש 'שסכם' - עניין בזה , כמו "שוסים את הגרנות" (ש"א כג , א); "שוסי נחלתי" (יר' נ , יא); וכן תרגם יונתן: "במבזיכון ית מסכנא". ואדני אבי ז"ל פירש , כי השי"ן במקום סמ"ך; כמו "ובולס שקמים" (עמ' ז , יד) שהוא כמו 'בולש' - מתרגום "ויחפש" (בר' לא , לה): "ובלש" (ת"א); והמלה מקור מבניין 'פועֵל מרובע': 'בוססכם' , בפלס 'כוננכם'. ועניין המלה - עניין רמיסה , כמו "ועל הרי אבוסנו" (יש' יד , כה). ומשאת בר תקחו ממנו - מה שיגע ונשא על כתפו מתבואה לביתו לחיות בה , אתם תקחו אותה ממנו , לפי שהוא עני ואין לו כח להנצל מידכם. ומה יהיה ענשכם על זה שתבזו בית העני? בתי גזית בניתם ולא תשבו בם - בתיכם , שבניתם אותם גזית מעושק ומחמס , לא תשבו בם לזמן ארוך , כי בקרוב יבוא האויב ויוציא אתכם מהם ויחריבם. וכן לא תשתו יין הכרמים שנטעתם בעשק , כי תגלו בקרוב מארצכם. כרמי חמד - שהם נחמדים וטובים; כמו שאמר בבתים גזית , שהוא בנין נאה וטוב. או יהיה פירוש כרמי חמד - שחמדתם אותם וגזלתם אותם מן העניים; על דרך שאמר "וחמדו שדות וגזלו" (מי' ב , ב). (יב) כי ידעתי - לא תחשבו כי אינני רואה ויודע מעשיכם הרעים , כי הכל אני יודע; והשוחד שתקחו בסתר , לצרור הצדיק בדינו ולהרע לו בעבור השחד שלקחתם בסתר - והוא הכפר שלקחתם להציל הרשע מיד בעל דינו שהוא צדיק במשפטו. ואביונים בשער הטו - כפל העניין במלות שונות , כי האביונים הם צדיקים בדינם ברוב; כי הם עשוקים ואינם עושקים , כי אין להם כח לעשוק. ומה שאמר בשער - כי שם ישבו למשפט (ע"פ תה' קכב , ה); כמו "השערה אל הזקנים" (דב' כה , ז). (יג) לכן המשכיל בעת ההיא ידום - לפי שהם שונאים המוכיח אותם (ראה לעיל , י) , מי שהוא משכיל מן הטובים יהיה דומם ולא יוכיחם , שלא ישמע חרפתו (ע"פ צפ' ב , ח). כי עת רעה היא - שיד הרעים תקיפה. (יד) דרשו טוב - עוד שב הנביא להוכיחם , אולי ישמעו. ויהי כן - אם תדרשו הטוב ותרחיקו הרע , יהיה יי' אתכם כן כאשר אמרתם , כלומר: בכל עניין שחשבתם ההצלחה והטובה שתהיה לכם , כן תהיה , כי יי' אלהי צבאות אתכם. וכפל העניין עוד ואמר: (טו) שנאו רע. והציגו בשער משפט - העמידו המשפט בשער , שהוא מקום מושב השופטים והזקנים (ראה לעיל , יב). אולי יחנן - אע"פ שחטאתם לפניו הרבה , אולי יחנן עדיין השארית הנשארה אם תשובו אליו , כי חנון ורחום הוא (ע"פ יואל ב , יג). שארית יוסף - הוא מלכות אפרים; ואמר שארית - כי רובם גלו קודם מלכות ירבעם בן יואש וכלו בחרב וברעב , כמו שאמר "כי ראה יי' את עני ישראל מורה מאד ואפס עצור ואפס עזוב" וגו' (מ"ב יד , כו). (טז) לכן - אם לא תשובו אלי , רעות יבאו עליכם עד שיהיה מספד בכל רחובות. הו הו - הוא קול המספד , כמו "הוי" (מ"א יג , ל) ו"אוי" (במ' כא , כט). וקראו אכר אל אבל - אכר הוא עובד השדות , ויקראו לו לבוא אל האבל כי עבודתו וטרחו לשוא , כי לקו הזרעים והצמחים , וזרעו ולא יקצרו (ע"פ מי' ו , טו). ומספד אל יודעי נהי - כמו הפוך: ויודעי נהי אל מספד; וכן "הידעת (לפנינו: ידעת) כי אז תולד" (איוב לח , כא) - כמו 'הידעת אז כי תולד'; "מקום שם קבר" (יח' לט , יא) - כמו 'מקום קבר שם'; והדומים להם. ויונתן תרגם בחסרון: "ועביד מספדא לידעי אליא". (יז) ובכל כרמים מספד - שלא יהיו בהם ענבים. כי אעבר בקרבך - להרע לך; כמו "ועברתי בארץ מצרים" (שמ' יב , יב). וכן תרגם יונתן: "ארי אתגלי למעבד פורענות דין בגווך אמר יי'". (יח) הוי המתאוים - כמו שאמר בישעיה "האומרים ימהר יחישה מעשהו למען נראה" (ה , יט). (יט) כאשר ינוס איש... - כלומר: תצאו מצרה אל צרה. (כ) הלא חשך. ולא אור - אפילו קצת אור אין בו , כי כולו חושך. והחושך הוא משל לצרה. (כא) שנאתי - אמר כנגד מלכות יהודה , כי בימי עזיה מלך יהודה נתנבא , כמו שכתוב (ראה עמ' א , א); וכן יאמר בסמוך "הוי השאננים בציון" (עמ' ו , א). והם היו מקריבים בבית המקדש , אע"פ כן האל מאס אותם הקרבנות , כיון שמעשיהם רעים. חגיכם - קרבנות חגיכם; וכן בעצרותיכם - בקרבנות עצרותיכם; והעניין כפול במלות שונות , כי החג הוא עצרת , כמו שאמר "עצרת תהיה לכם" (במ' כט , לה). ומן 'עצרת' לרבים - 'עצרות' , כמו מן "עטרת" (יש' כח , א) - "עטָרות" (זכ' ו , יא); ובסמוך "עַטְרות" (במ' לב , לה) , וכן 'עַצְרוֹת'. ודגש צד"י בעצרותיכם - לתפארת הקריאה , כדגש קו"ף "מקדש יי'" (שמ' טו , יז) וצד"י "עצביכם" (יש' נח , ג) והדומים להם. (כב) כי אם תעלו - כמו שאמר בנבואת ישעיה "למה לי רוב זבחיכם" (א , יא) וכל העניין. ושלם מריאיכם. שלם - אחד מן 'שלמים'; מריאיכם: - כמו שאמר שם "וחלב מריאים"; והם המפוטמים. (כג) הסר מעלי המון שיריך - רבוי שיריך; שהלוים היו משוררים על הקרבן בפה ובכלי. ואיני רוצה לא בקרבנות ולא בשירים , כי אינם לרצון (ע"פ וי' כב , כ); כי מעשיכם רעים , ומה יועילו הקרבנות? תעבדוני מצד אחד ותמרו בי מצד אחר?! (כד) ויגל כמים משפט - מעניין "גלות מים" (יהו' טו , יט); כי הגימ"ל פתוחה , ויורה שהוא משרש 'גלל'. כלומר: ילך המשפט כמים. וצדקה כנחל איתן - כנחל חזק , שהוא נִגר במרוצה. בזה ארצה אני - שילכו המשפט והצדקה , לא שתעצרו ותעכבו אותם ותניחום לארץ (ע"פ פס' ז לעיל) , ותקריבו לפני זבחים; אינני רוצה בזה! (כה) הזבחים - הה"א ה"א השאלה. אמר: אם זבחים ומנחה הגשתם לי במדבר ארבעים שנה , בית ישראל?! כמו שאמר בנבואת ירמיהו "כי לא דברתי את אבותיכם ולא צויתים ביום הוציאי אותם מארץ מצרים על דברי עולה וזבח" (ז , כב); ושם פירשנו העניין. ואמרו רבותינו ז"ל (ראה חגיגה ו , ב): "העשויה בהר סיני" (במ' כח , ו) - רבי אליעזר אומר: מעשה עולה נאמרו בסיני , והיא עצמה לא קָרבה; רבי עקיבה אומר: קרבה ושוב לא פסקה; אלא מה אני מקיים "הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר ארבעים שנה בית ישראל"? שבטו שללוי , שלא עבד עבודה זרה , הם הקריבוה. ועוד בדבריהם (ראה ספ"ב סז): "ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו" (במ' ט , ב) - בגנות ישראל הכתוב מדבר , שלא עשו ישראל במדבר אלא פסח זה בלבד; וכן הוא אומר הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר ארבעים שנה בית ישראל. רבי שמעון בן יוחי אומר: ישראל לא היו מקריבין , ומי היה מקריב? שבטו שללוי , שנאמר "ישימו קטורה באפך" (דב' לג , י) , ואומר "מי ליי' אלי ויאספו אליו כל בני לוי ישראל" (שמ' לב , כו) - שעבדו עבודה זרה לא הקריבו , שבטו שללוי שלא עבד עבודה זרה הקריבו. (כו) ונשאתם - מצות האל לא קבלתם , ותקבלו ותסבלו עבודת סכות מלככם. וסכות - שם עבודה זרה; ומלככם אומר על כוכב שנעשה העבודה זרה על שמו; וקורא אותו 'מלך' , לפי שהם חושבים אותו למלך עליהם. או שהוא כוכב גדול בצבא השמים שהוא כמלך על צבאו. וכן "לקטר למלכת השמים" , כמו שכתבנו בפירוש ירמיהו (מד , יז). ויש מפרשים (ראה ראב"ע) סכות - עניין "הסכת ושמע" (דב' כז , ט); כלומר: מאזינים לעבודת עבודה זרה. ויונתן תרגם: "ונטלתון ית סכות פת כומריכון"; נוסח אחר: "פתכריכון"; וכן "וקלל במלכו" (יש' ח , כא): "ויבזי ית פת כומריה"; וכן תרגם "הנשבעים במלכם" (צפ' א , ה); ועניין עבודה זרה הוא. ואת כיון צלמיכם - יש מפרשים 'כיון' - כמו "לעשות כונים" (יר' ז , יח); וכבר פירשנו בפירוש ירמיהו (שם) שהם מיני מאכלים שמכינים לעבודה זרה , לפיכך נקראו 'כוונים'. ועוד פרשו (ראה ראב"ע) כיון - שהוא כוכב שבתי , וכן נקרא בלשון ישמעאל ופרס 'כיואן'; ועשו דמותו לעובדו. כוכב אלהיכם אשר עשיתם לכם - 'כוכַב' סמוך , כי הוא פתוח; כלומר: עשיתם צלם כוכב שלאלהיכם; והכוכב הוא ששמו אותו עליהם לאלוה , ועשו צלם כוכב לו. (כז) והגליתי. מהלאה לדמשק - רחוק מדמשק; והוא לחלח וחבור שגלו שם עשרת השבטים (ראה מ"ב יז , ו). וזכר דמשק - לפי שמלך דמשק הרע לישראל מאד , כמו שכתוב (ראה מ"ב ח , יח). ואמר: אל תחשבו כי תגלו לדמשק , שהיא קרובה לארצכם , אלא רחוק מדמשק. אלהי צבאות - מעלה ומטה ואותם שאתם עובדים.