מאגר הכתר עמוס פרק ו עם פירוש רש"י

פרק ו
[א] ה֚וֹי הַשַּׁאֲנַנִּ֣ים בְּצִיּ֔וֹן וְהַבֹּטְחִ֖ים בְּהַ֣ר שֹׁמְר֑וֹן נְקֻבֵי֙ רֵאשִׁ֣ית הַגּוֹיִ֔ם וּבָ֥אוּ לָהֶ֖ם בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל:
[ב] עִבְר֤וּ כַֽלְנֵה֙ וּרְא֔וּ וּלְכ֥וּ מִשָּׁ֖ם חֲמַ֣ת רַבָּ֑ה וּרְד֣וּ גַת־פְּלִשְׁתִּ֗ים הֲטוֹבִים֙ מִן־הַמַּמְלָכ֣וֹת הָאֵ֔לֶּה אִם־רַ֥ב גְּבוּלָ֖ם מִגְּבֻלְכֶֽם:
[ג] הַֽמֲנַדִּ֖ים לְי֣וֹם רָ֑ע וַתַּגִּשׁ֖וּן שֶׁ֥בֶת חָמָֽס:
[ד] הַשֹּֽׁכְבִים֙ עַל־מִטּ֣וֹת שֵׁ֔ן וּסְרֻחִ֖ים עַל־עַרְשׂוֹתָ֑ם וְאֹכְלִ֤ים כָּרִים֙ מִצֹּ֔אן וַעֲגָלִ֖ים מִתּ֥וֹךְ מַרְבֵּֽק:
[ה] הַפֹּרְטִ֖ים עַל־פִּ֣י הַנָּ֑בֶל כְּדָוִ֕יד חָשְׁב֥וּ לָהֶ֖ם כְּלֵי־שִֽׁיר:
[ו] הַשֹּׁתִ֤ים בְּמִזְרְקֵי֙ יַ֔יִן וְרֵאשִׁ֥ית שְׁמָנִ֖ים יִמְשָׁ֑חוּ וְלֹ֥א נֶחְל֖וּ עַל־שֵׁ֥בֶר יוֹסֵֽף:
[ז] לָכֵ֛ן עַתָּ֥ה יִגְל֖וּ בְּרֹ֣אשׁ גֹּלִ֑ים וְסָ֖ר מִרְזַ֥ח סְרוּחִֽים:
[ח] נִשְׁבַּע֩ אֲדנָ֨י יְהֹוִ֜ה בְּנַפְשׁ֗וֹ נְאֻם־יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י צְבָא֔וֹת מְתָאֵ֤ב אָנֹכִי֙ אֶת־גְּא֣וֹן יַעֲקֹ֔ב וְאַרְמְנֹתָ֖יו שָׂנֵ֑אתִי וְהִסְגַּרְתִּ֖י עִ֥יר וּמְלֹאָֽהּ:
[ט] וְהָיָ֗ה אִם־יִוָּ֨תְר֜וּ עֲשָׂרָ֧ה אֲנָשִׁ֛ים בְּבַ֥יִת אֶחָ֖ד וָמֵֽתוּ:
[י] וּנְשָׂא֞וֹ דּוֹד֣וֹ וּמְסָֽרְפ֗וֹ לְהוֹצִ֣יא עֲצָמִים֘ מִן־הַבַּיִת֒ וְאָמַ֞ר לַאֲשֶׁ֨ר בְּיַרְכְּתֵ֥י הַבַּ֛יִת הַע֥וֹד עִמָּ֖ךְ וְאָמַ֣ר אָ֑פֶס וְאָמַ֣ר הָ֔ס כִּ֛י לֹ֥א לְהַזְכִּ֖יר בְּשֵׁ֥ם יְהוָֽה: ס
[יא] כִּֽי־הִנֵּ֤ה יְהוָה֙ מְצַוֶּ֔ה וְהִכָּ֛ה הַבַּ֥יִת הַגָּד֖וֹל רְסִיסִ֑ים וְהַבַּ֥יִת הַקָּטֹ֖ן בְּקִעִֽים:
[יב] הַיְרֻצ֤וּן בַּסֶּ֙לַע֙ סוּסִ֔ים אִֽם־יַחֲר֖וֹשׁ בַּבְּקָרִ֑ים כִּֽי־הֲפַכְתֶּ֤ם לְרֹאשׁ֙ מִשְׁפָּ֔ט וּפְרִ֥י צְדָקָ֖ה לְלַעֲנָֽה:
[יג] הַשְּׂמֵחִ֖ים לְלֹ֣א דָבָ֑ר הָאֹ֣מְרִ֔ים הֲל֣וֹא בְחָזְקֵ֔נוּ לָקַ֥חְנוּ לָ֖נוּ קַרְנָֽיִם:
[יד] כִּ֡י הִנְנִי֩ מֵקִ֨ים עֲלֵיכֶ֜ם בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֗ל נְאֻם־יְהוָ֛ה אֱלֹהֵ֥י הַצְּבָא֖וֹת גּ֑וֹי וְלָחֲצ֥וּ אֶתְכֶ֛ם מִלְּב֥וֹא חֲמָ֖ת עַד־נַ֥חַל הָעֲרָבָֽה: פ

פרק ו
(א) [השאננים יושבים בציון , והבוטחים בעושרם היושבים בהר שומרון.] נקובי ראשית הגוים - לכם היו קורין 'גוי המשובח שבגוים'. ובאו להם בית ישראל - והם בחרו במשפטי הגוים ובאו לכללם. [יונתן תירגם: שנוקבין שמותם בשם בני נכר החשובין , כגון סיסרא ובן הדד , כדי שיסמכו עליהם בית ישראל ויצליחו בם; צלמיהם עובדים , שמותם חומדים.] (ב) עברו כלנה וראו - למה מאסתם בתורתי לידבק בחוקות הגוים? עברו וראו באומות החשובות , אם טובים הם מן הממלכות האלה - שבשומרון ושבירושלם , או רב גבולם מגבולכם - ומה מצאתם בי עול (ע"פ יר' ב , ה)?! כלנה - בבל. חמת - אנטוכיא (ראה ויק"ר ה , ג). גת פלשתים - חשובה שבחמשת סרניהם; שהיא קרויה "מתג האמה" (ש"ב ח , א) , על שם שרודה את כולן והיא אם המלכות. (ג) המנדים ליום רע - אתם מנידים עצמיכם ליום רע. [בשביל יום רע , לקבל פורענות.] ותגישון - את עצמיכם לשבת בגלות עשו אשר יחמס אתכם , שנאמר בו "מחמס אחיך יעקב" וגו' (עו' א , י). זה מדרשו של רבי שמשון ז"ל (ראה ויק"ר ה , ג). דבר אחר: המנדים ליום רע - המבזים על נבואת ימי הרעה , שהנביאים מתנבאים להם. [ולמד זה כלשון 'אל תהי בז לכל אדם' (ראה משנה אבות ד , ג).] ותגישון שבת חמס - זהו כמו שאמר ישעיה: "הוי מגיעי בית בבית" וגו' , ח): ותגישון שבת בתוכם , זו אצל זו , על ידי חמס. (ד) וסרוחים על ערסותם (בנוסחנו: ערשותם) - ומשתטחים ומאריכים עצמם על ערסותם. ורבותינו פרשו (ראה שבת סב , ב): מחליפים נשותיהם זה לזה , ומסריחים מטותיהם בשכבת זרע שאינה שלהם. כרים - כבשים. מרבק - מקום כינוס העגלים; ובלעז 'קופלא'. (ה) הפרטים על פי הנבל - מנחם (מחברת: 'פרט') חברו עם "ופרט כרמך" (וי' יט , י); ורואה אני את דבריו , על שם שהמשורר על פי כלי זמר מחתך הדיבור בפרוטרוט , הכל לפי נעימת קול הכלי , להגביה ולהמיך. [הפורטים - 'רפריינט' בלעז.] כדוד (בנוסחנו: כדויד) חשבו להם וגו' - חשבו להם כלי שיר שלהם ככלי שיר של דוד; שהם לשמים , ואֵילו להתענג. (ו) השותים במזרקי יין - יש מרבותינו שאומרים במסכת שבת (סב , ב) , שהיו זורקין כוסותיהן זה לזה. ויש מפרשין (ראה שם): על שם כלי שיש לו שתי פיות , והוא ארוך , ושותה בו זה מכאן וזה מכאן , והיין נזרק מפיו אל פיו. [ראשית שמנים - טיפה ראשונה; וראשית הגוים הם. "לכן" (להלן , ז) - כלפי כן , "עתה יגלו בראש גולים" (שם); חטאו בראש ולקו בראש.] וראשית שמנים [ימשחו] - מובחר שבשמנים , והוא אפרסמון. ולא נחלו - לשון 'חולי'. על שבר יוסף - ששומעים מפי הנביאים שעתיד לבא עליהם. (ז) וסר מרזח סרוחים - ויבטלו משתאות המגודלים וגסי הרוח. [אומר רבי: וסר מרזח מאותן סרוחים שלמעלה (ראה לעיל , ד) , מזוהמים.] 'מרזחות' - לשון משתאות; בסיפרי בפרשת 'ישיבת שטים' מצאתי (ספ"ב קלא): חזרו לעשות להן מרזחים , והיו קוראות להם ואוכלין. (ח) בנפשו - מדעת ובכוונה. מתאב - כמו "מתעב" (יש' מט , ז); וכן תירגם יונתן: "מנבל אנא ית בית מקדשא רבותיה דיעקב"; שהמקדש נקרא 'גאון עוזם' , שנאמר "הנני מחלל את מקדשי גאון עוזכם" (יח' כד , כא). [ומנחם חברו במחברת "גרסה נפשי לתאבה" (תה' קיט , כ) - לשון שבירה; כמו שכתוב "ושברתי את גאון עוזכם" (וי' כו , יט) - אילו בתי בולאות שביהודה; ב'תורת כהנים' (? ראה גיטין לז , א). אף כאן מתנבא על הבתים שישברו.] עיר ומלואה - ירושלם ויושביה. (ט) אם יותרו - מן הדֶבֶר והחרב. בבית אחד ומתו - שישרפו האויבים את הבית עליהם , בלכדם את העיר. (י) ונשאו דודו ומשרפו (בנוסחנו: ומסרפו) - קרובו ואוהבו , המציל עצמותיו מן השריפה; כן תירגמו יונתן: "ויטליניה קריביה מיקידא". [ויש לפתור ומשרפו - העוסק בקבורתו ובאבלו , ובמשרפות ששורפין עליהם; כמו "ובמשרפות (בנוסחנו: וכמשרפות) אבותיך" (יר' לד , ה).] ואמר - המוציא מן השריפה , לאשר בירכתי הבית - לחבירו שהלך לבדוק בסוף הבית: העוד עמך - אדם חי זולתך , שנמלט מן החבואים? ואמר אפס - אין חי אלא מתים; ואמר זה אליו: הס - את הפגרים , השלך וסלק הכל , כי זאת להם על אשר לא רצו להזכיר בשם יי'. כן תירגם יונתן. [ואמר הס - דודו המפנה מבקש שיעזרוהו. הס - לשון משתיק ומשקיט הכל; כמו "השלך (בנוסחנו: השליך) הס" (עמ' ח , ג); "הס מפניו" (חב' ב , כ).] (יא) רסיסים - שיהא מרוסס לבקעיות דקות. בקיעים - גדולים מרסיסים; לפי חשיבותו תהא מכתו. כך תירגם יונתן: "וימחי מלכו רבא מחא תקיפא , ומלכו זעירא מחא חלשא". (יב) הירוצון בסלע סוסים - כלום יעמדו במרוצתם , בשנותם סדרו של עולם?! אם יחרש (בנוסחנו: יחרוש) אדם בבקרים בסלע?! שאתם סבורים לשנות דרך הטובה , ותתקיימו ותצליחו?! (יג) ללא דבר - על גדולתם ועשרם שאינו כלום , שלא יתקיים. קרנים - חוזק וגבורה , לנגח בקרנינו עניים ואביונים. (יד) מלבא (בנוסחנו: מלבוא) חמת - שהוא במקצוע צפונית - מערבית של ארץ ישראל. עד נחל הערבה - נחל מצרים , שהוא במקצוע דרומית - מערבית. [מקים - בבאך מלבא חמת דרך קדים , ותהא מקיף עד נחל הערבה - הרי הולך צפון , מזרח , דרום. ומערב אין צורך להזכיר , ששם הים הגדול , ואין הקרקע עוברת ממנו ולהלן.]