מאגר הכתר עמוס פרק ו עם פירוש ראב"ע

פרק ו
(א) הוי - זה לאות על גלות נבוכדנצר. נקובי ראשית הגוים - הם ישראל; ונקראו גוים בעבור היותם רבים. ובאו להם בית ישראל - כי הם ברשותם. (ב) עברו כלנה - שם עיר. הטובים - הם , בלשון תמה; והטעם: כי הטיבותי לכם יותר מהם , וכלכם מעשה ידי. (ג) המנדים. הזכיר המתאוים - "הוי המתאוים" (עמ' ה , יח) , בעבור שהיו בהם אנשים , שהדבר שהנביא מתנבא היה להם בספק , אולי לא יקיים דברו; ויש מהם שאומרים: "לעתים רחוקות הוא נבא" (יח' יב , כז) , וזהו המנדים - המרחיקים. ותקריבו לשפוט חמס , כי שבת - כמו "מושב זקנים" (תה' קז , לב); "יושבי שער" (תה' סט , יג). ולפי שאתם מנדים ומרחיקים בלבבכם יום הפורענות , לאמר: עוד לא הגיע העת והזמן - אינכם יראים לחטא , ותגישון שבת - בשער לשפוט חמס: מרחיקים ליום רע , ומקריבים שבת חמס. (ד) השוכבים. וסרוחים - מגזרת "וסרח העדף" (שמ' כו , יב); והוא שם התאר כמו 'עצומים'; כדרך 'מתפשטים' , כמו שמתרגם יונתן. (ה) הפרטים - הם שידעו לעשות שירים חתוכים בניגונים בלי חרוז. (ו) השותים. יין הוא הפעול; וסמך ולא הזכיר הנסמך , אלא במזרקי 'כסף' או 'זהב'. ורבי מרינוס אמר (? ראה רקמה ע' פו) כי הבי"ת נוסף , כמו "לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי" (מש' ט , ה). על שבר יוסף - מלכות ירבעם. (ז) לכן - הם יבקשו "ראשית" (לעיל א) - הם יגלו בראש. מרזח - כמלת 'רנה' , להשמיע קול; כמו "אל תבא בית מרזח" (יר' טז , ה); והוא ה'מרזח' הוא השיר. וכשיבא הפורענות , אז יסור השיר מן הסרוחים על ערשותם (ראה לעיל , ד). (ח) נשבע - כמו "בי נשבעתי" (בר' כב , טז). מתאב - מכלה; כמו "תאבתי" (תה' קיט , מ) - כליתי ונכספתי. (ט) והיה... - זהו דרך הדֶבר , או הריסות. והזכיר עשרה , והטעם: רבים , בעבור שהוא סך חשבון. (י) ונשאו. מלת ומסרפו אין לו חבר. ור' יהודה בן קריש אמר כי דודו - אחי אביו , ומסרפו - אחי אמו; וזאת סברה בלי ראיה. והאומר (ראה ת"י ורש"י) כי פירושו - המציל אותו מהשריפה , יחליף הסמ"ך בשי"ן; ולא ראינו מהמשקל על הבניין 'הכבד הדגוש' , כי אם לגנאי , כמו "שרשך" (תה' נב , ז); "מסעף פארה" (יש' י , לג). והנה הטעם: שיכנסו אנשים בבית לראות מי מת בדבר , או שנפל הבית עליהם שתרעש הארץ , כאשר הזכרתי; וכן אחריו "והכה הבית הגדול" (להלן יא). והנה יבוא דוד אחד מהאנשים שהיו בבית להוציא המתים מהבית לקברם , ולשאת משם החי; וכאשר יכיר האיש קרובו וישאנו , ויאמר לאשר בירכתי הבית: העוד יש שם עצמים? ישיב תשובה לומר: הס , אל תגיד זאת , ולא תשמיע קולך , פן ירך לב השומעים. ואין אחד מהם מצדיק שם שמים , להזכיר השם הנכבד. (יא) כי. מצוה - גוזר , כמו "הוא צוה ונבראו" (תה' קמח , ה). רסיסים - מדרך העניין , שברים יותר מבקיעים; ורבי משה הכהן אמר , כי "רסיסי לילה" (שה"ש ה , ב) - גשם דק. ודע , כי הגשם הוא גוף; גם כן האויר , שהוא הרוח , גוף הוא , והוא דק מאד. ויש אומרים כי טעם הבית הגדול - השר ואנשיו. (יב) הירוצון רוכבי סוסים בסלע , אם יחרוש החורש הסלע בבקרים? - הטעם: כי תשנו במנהג , כי הפכתם המשפט , שהוא מתוק , לרוש (לפנינו: לראש); ושוה הוא בוי"ו או באל"ף. (יג) השמחים ללא דבר - שיקום. קרנים - לנגח בהם. (יד) כי. ולחצו אתכם - ואף כי שתנגחו אותם , כאשר חשבתם ואמרתם "הלא (בנוסחנו: הלוא) בחזקנו לקחנו לנו קרנים" (לעיל יג) - לנגח בהם. והנה הדבר הפוך , כאשר האויבים ילחצו אתכם.