מאגר הכתר עמוס פרק ו עם פירוש ראב"ע פירוש בע"פ שנמסר לתלמיד

פרק ו
[א] ה֚וֹי הַשַּׁאֲנַנִּ֣ים בְּצִיּ֔וֹן וְהַבֹּטְחִ֖ים בְּהַ֣ר שֹׁמְר֑וֹן נְקֻבֵי֙ רֵאשִׁ֣ית הַגּוֹיִ֔ם וּבָ֥אוּ לָהֶ֖ם בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל:
[ב] עִבְר֤וּ כַֽלְנֵה֙ וּרְא֔וּ וּלְכ֥וּ מִשָּׁ֖ם חֲמַ֣ת רַבָּ֑ה וּרְד֣וּ גַת־פְּלִשְׁתִּ֗ים הֲטוֹבִים֙ מִן־הַמַּמְלָכ֣וֹת הָאֵ֔לֶּה אִם־רַ֥ב גְּבוּלָ֖ם מִגְּבֻלְכֶֽם:
[ג] הַֽמֲנַדִּ֖ים לְי֣וֹם רָ֑ע וַתַּגִּשׁ֖וּן שֶׁ֥בֶת חָמָֽס:
[ד] הַשֹּֽׁכְבִים֙ עַל־מִטּ֣וֹת שֵׁ֔ן וּסְרֻחִ֖ים עַל־עַרְשׂוֹתָ֑ם וְאֹכְלִ֤ים כָּרִים֙ מִצֹּ֔אן וַעֲגָלִ֖ים מִתּ֥וֹךְ מַרְבֵּֽק:
[ה] הַפֹּרְטִ֖ים עַל־פִּ֣י הַנָּ֑בֶל כְּדָוִ֕יד חָשְׁב֥וּ לָהֶ֖ם כְּלֵי־שִֽׁיר:
[ו] הַשֹּׁתִ֤ים בְּמִזְרְקֵי֙ יַ֔יִן וְרֵאשִׁ֥ית שְׁמָנִ֖ים יִמְשָׁ֑חוּ וְלֹ֥א נֶחְל֖וּ עַל־שֵׁ֥בֶר יוֹסֵֽף:
[ז] לָכֵ֛ן עַתָּ֥ה יִגְל֖וּ בְּרֹ֣אשׁ גֹּלִ֑ים וְסָ֖ר מִרְזַ֥ח סְרוּחִֽים:
[ח] נִשְׁבַּע֩ אֲדנָ֨י יְהֹוִ֜ה בְּנַפְשׁ֗וֹ נְאֻם־יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י צְבָא֔וֹת מְתָאֵ֤ב אָנֹכִי֙ אֶת־גְּא֣וֹן יַעֲקֹ֔ב וְאַרְמְנֹתָ֖יו שָׂנֵ֑אתִי וְהִסְגַּרְתִּ֖י עִ֥יר וּמְלֹאָֽהּ:
[ט] וְהָיָ֗ה אִם־יִוָּ֨תְר֜וּ עֲשָׂרָ֧ה אֲנָשִׁ֛ים בְּבַ֥יִת אֶחָ֖ד וָמֵֽתוּ:
[י] וּנְשָׂא֞וֹ דּוֹד֣וֹ וּמְסָֽרְפ֗וֹ לְהוֹצִ֣יא עֲצָמִים֘ מִן־הַבַּיִת֒ וְאָמַ֞ר לַאֲשֶׁ֨ר בְּיַרְכְּתֵ֥י הַבַּ֛יִת הַע֥וֹד עִמָּ֖ךְ וְאָמַ֣ר אָ֑פֶס וְאָמַ֣ר הָ֔ס כִּ֛י לֹ֥א לְהַזְכִּ֖יר בְּשֵׁ֥ם יְהוָֽה: ס
[יא] כִּֽי־הִנֵּ֤ה יְהוָה֙ מְצַוֶּ֔ה וְהִכָּ֛ה הַבַּ֥יִת הַגָּד֖וֹל רְסִיסִ֑ים וְהַבַּ֥יִת הַקָּטֹ֖ן בְּקִעִֽים:
[יב] הַיְרֻצ֤וּן בַּסֶּ֙לַע֙ סוּסִ֔ים אִֽם־יַחֲר֖וֹשׁ בַּבְּקָרִ֑ים כִּֽי־הֲפַכְתֶּ֤ם לְרֹאשׁ֙ מִשְׁפָּ֔ט וּפְרִ֥י צְדָקָ֖ה לְלַעֲנָֽה:
[יג] הַשְּׂמֵחִ֖ים לְלֹ֣א דָבָ֑ר הָאֹ֣מְרִ֔ים הֲל֣וֹא בְחָזְקֵ֔נוּ לָקַ֥חְנוּ לָ֖נוּ קַרְנָֽיִם:
[יד] כִּ֡י הִנְנִי֩ מֵקִ֨ים עֲלֵיכֶ֜ם בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֗ל נְאֻם־יְהוָ֛ה אֱלֹהֵ֥י הַצְּבָא֖וֹת גּ֑וֹי וְלָחֲצ֥וּ אֶתְכֶ֛ם מִלְּב֥וֹא חֲמָ֖ת עַד־נַ֥חַל הָעֲרָבָֽה: פ

פרק ו
(א) הוי השאננים בציון והבוטחים בהר שומרון - פירוש: יאמר הנביא לישראל: אוי לכם , מלך יהודה ומלך ישראל , שתשבו בציון בשאנן ותבטחו בהר שומרון , ואתם נקובי ראשית הגוים - כמו "אשר נקבו בשמות" (במ' א , יז); ויבאו להם בית ישראל. (ב) עכשיו עברו - ארץ כלנה וחמת רבה ובנות פלשתים , וראו אם אותם יותר טובים מן המלכות אשר נתתי לכם , או אם רב גבולם מגבולכם! (ג) כי הם מנדים יום רע , ואתם תגישון שבת חמס. מנדים - מרחקים; ודמיונו: "נודו לכם" (? ראה יר' מח , יז). (ד) השכבים על מטות שן - פירוש: זה נאמר במלכי יהודה ובמלכי ישראל , שיושבים בשאנן (ראה לעיל , א) ושוכבים על מטות שן. וסרוחים על ערסותם (בנוסחנו: ערשותם) - פירוש: ובגדים יתירים ממיני צבעונים ישימו על ערסותם; ודומה לו: "וסרח העודף" (שמ' כו , יב). (ה) הפורטים על פי הנבל - פירוש: כאדם שיעשה החרוז פרט פרט ואחר כך יחבר אותו , כך הם עושים: פרטים על פי הנבל , וחשבו להם כלי שיר כאותם שלדוד (בנוסחנו: כדויד). (ו) ולא נחלו - פירוש: ולא שמו עצמם חולים על שבר יוסף. (ז) וסר מרזח סרוחים , פירוש מרזח - בית הוועד; ודומה לו: "אל תבא (בנוסחנו: תבוא) בית מרזח" (יר' טז , ה). (ח) מתאב - פירוש: מכלה , כמו "גרסה נפשי לתאבה" (תה' קיט , כ). פירוש אחר: מתעב אנכי את גאון יעקב. (ט-י) והיה אם יותרו אפילו עשרה אנשים בבית אחד ומתו , עד שיבא או דודו או משרפו (בנוסחנו: מסרפו) להוציא העצמות מן הבית בשביל לקוברם; ואמר לאשר בירכתי הבית: העוד עמך? כלומר: נשאר עמך כלום אדם בחיים? ואמר: אפס - כלומר: אפסו , כלומר: מתו. ואמר: הס - כלומר: שתוק אפילו מלהזכיר בשם יי' - שתאמר עליהם צידוק הדין , בשביל שלא ישמעו אחרים שהם מתים בזה הבית ויפחדו. משרפו - פירוש: אדם אהוב , שישרוף תכשיטין שֶלמֵת על קברו משום אבל. (יא) הבית הגדול רסיסים - פירוש: חתיכות קטנות; ודמיונו: "רסיסי טל" (ראה שה"ש ה , ב) , שהוא דק. והבית הקטן בקיעים - כלומר: חתיכות גדולים. והוא כמו משל , כלומר: יותר חטאו הגדולים , מה שלא חטאו הקטנים. (יב) הירוצון בסלע סוסים - פירוש: יתכן שירוצו בסלע סוסים?! או יתכן שיחרש (בנוסחנו: יחרוש) בסלע בקרים? אתם הפכתם לראש משפט. (יג) לקחנו לנו קרנים - מלכות.