פרק ו
[א]
ה֚וֹי
הַשַּׁאֲנַנִּ֣ים
בְּצִיּ֔וֹן
וְהַבֹּטְחִ֖ים
בְּהַ֣ר
שֹׁמְר֑וֹן
נְקֻבֵי֙
רֵאשִׁ֣ית
הַגּוֹיִ֔ם
וּבָ֥אוּ
לָהֶ֖ם
בֵּ֥ית
יִשְׂרָאֵֽל:
[ב]
עִבְר֤וּ
כַֽלְנֵה֙
וּרְא֔וּ
וּלְכ֥וּ
מִשָּׁ֖ם
חֲמַ֣ת
רַבָּ֑ה
וּרְד֣וּ
גַת־פְּלִשְׁתִּ֗ים
הֲטוֹבִים֙
מִן־הַמַּמְלָכ֣וֹת
הָאֵ֔לֶּה
אִם־רַ֥ב
גְּבוּלָ֖ם
מִגְּבֻלְכֶֽם:
[ג]
הַֽמֲנַדִּ֖ים
לְי֣וֹם
רָ֑ע
וַתַּגִּשׁ֖וּן
שֶׁ֥בֶת
חָמָֽס:
[ד]
הַשֹּֽׁכְבִים֙
עַל־מִטּ֣וֹת
שֵׁ֔ן
וּסְרֻחִ֖ים
עַל־עַרְשׂוֹתָ֑ם
וְאֹכְלִ֤ים
כָּרִים֙
מִצֹּ֔אן
וַעֲגָלִ֖ים
מִתּ֥וֹךְ
מַרְבֵּֽק:
[ה]
הַפֹּרְטִ֖ים
עַל־פִּ֣י
הַנָּ֑בֶל
כְּדָוִ֕יד
חָשְׁב֥וּ
לָהֶ֖ם
כְּלֵי־שִֽׁיר:
[ו]
הַשֹּׁתִ֤ים
בְּמִזְרְקֵי֙
יַ֔יִן
וְרֵאשִׁ֥ית
שְׁמָנִ֖ים
יִמְשָׁ֑חוּ
וְלֹ֥א
נֶחְל֖וּ
עַל־שֵׁ֥בֶר
יוֹסֵֽף:
[ז]
לָכֵ֛ן
עַתָּ֥ה
יִגְל֖וּ
בְּרֹ֣אשׁ
גֹּלִ֑ים
וְסָ֖ר
מִרְזַ֥ח
סְרוּחִֽים:
[ח]
נִשְׁבַּע֩
אֲדנָ֨י
יְהֹוִ֜ה
בְּנַפְשׁ֗וֹ
נְאֻם־יְהוָה֙
אֱלֹהֵ֣י
צְבָא֔וֹת
מְתָאֵ֤ב
אָנֹכִי֙
אֶת־גְּא֣וֹן
יַעֲקֹ֔ב
וְאַרְמְנֹתָ֖יו
שָׂנֵ֑אתִי
וְהִסְגַּרְתִּ֖י
עִ֥יר
וּמְלֹאָֽהּ:
[ט]
וְהָיָ֗ה
אִם־יִוָּ֨תְר֜וּ
עֲשָׂרָ֧ה
אֲנָשִׁ֛ים
בְּבַ֥יִת
אֶחָ֖ד
וָמֵֽתוּ:
[י]
וּנְשָׂא֞וֹ
דּוֹד֣וֹ
וּמְסָֽרְפ֗וֹ
לְהוֹצִ֣יא
עֲצָמִים֘
מִן־הַבַּיִת֒
וְאָמַ֞ר
לַאֲשֶׁ֨ר
בְּיַרְכְּתֵ֥י
הַבַּ֛יִת
הַע֥וֹד
עִמָּ֖ךְ
וְאָמַ֣ר
אָ֑פֶס
וְאָמַ֣ר
הָ֔ס
כִּ֛י
לֹ֥א
לְהַזְכִּ֖יר
בְּשֵׁ֥ם
יְהוָֽה:
ס
[יא]
כִּֽי־הִנֵּ֤ה
יְהוָה֙
מְצַוֶּ֔ה
וְהִכָּ֛ה
הַבַּ֥יִת
הַגָּד֖וֹל
רְסִיסִ֑ים
וְהַבַּ֥יִת
הַקָּטֹ֖ן
בְּקִעִֽים:
[יב]
הַיְרֻצ֤וּן
בַּסֶּ֙לַע֙
סוּסִ֔ים
אִֽם־יַחֲר֖וֹשׁ
בַּבְּקָרִ֑ים
כִּֽי־הֲפַכְתֶּ֤ם
לְרֹאשׁ֙
מִשְׁפָּ֔ט
וּפְרִ֥י
צְדָקָ֖ה
לְלַעֲנָֽה:
[יג]
הַשְּׂמֵחִ֖ים
לְלֹ֣א
דָבָ֑ר
הָאֹ֣מְרִ֔ים
הֲל֣וֹא
בְחָזְקֵ֔נוּ
לָקַ֥חְנוּ
לָ֖נוּ
קַרְנָֽיִם:
[יד]
כִּ֡י
הִנְנִי֩
מֵקִ֨ים
עֲלֵיכֶ֜ם
בֵּ֣ית
יִשְׂרָאֵ֗ל
נְאֻם־יְהוָ֛ה
אֱלֹהֵ֥י
הַצְּבָא֖וֹת
גּ֑וֹי
וְלָחֲצ֥וּ
אֶתְכֶ֛ם
מִלְּב֥וֹא
חֲמָ֖ת
עַד־נַ֥חַל
הָעֲרָבָֽה:
פ
פרק ו
(א)
הוי
השאננים
בציון
והבוטחים
בהר
שומרון
-
פירוש:
יאמר
הנביא
לישראל:
אוי
לכם
,
מלך
יהודה
ומלך
ישראל
,
שתשבו
בציון
בשאנן
ותבטחו
בהר
שומרון
,
ואתם
נקובי
ראשית
הגוים
-
כמו
"אשר
נקבו
בשמות"
(במ'
א
,
יז);
ויבאו
להם
בית
ישראל.
(ב)
עכשיו
עברו
-
ארץ
כלנה
וחמת
רבה
ובנות
פלשתים
,
וראו
אם
אותם
יותר
טובים
מן
המלכות
אשר
נתתי
לכם
,
או
אם
רב
גבולם
מגבולכם!
(ג)
כי
הם
מנדים
יום
רע
,
ואתם
תגישון
שבת
חמס.
מנדים
-
מרחקים;
ודמיונו:
"נודו
לכם"
(?
ראה
יר'
מח
,
יז).
(ד)
השכבים
על
מטות
שן
-
פירוש:
זה
נאמר
במלכי
יהודה
ובמלכי
ישראל
,
שיושבים
בשאנן
(ראה
לעיל
,
א)
ושוכבים
על
מטות
שן.
וסרוחים
על
ערסותם
(בנוסחנו:
ערשותם)
-
פירוש:
ובגדים
יתירים
ממיני
צבעונים
ישימו
על
ערסותם;
ודומה
לו:
"וסרח
העודף"
(שמ'
כו
,
יב).
(ה)
הפורטים
על
פי
הנבל
-
פירוש:
כאדם
שיעשה
החרוז
פרט
פרט
ואחר
כך
יחבר
אותו
,
כך
הם
עושים:
פרטים
על
פי
הנבל
,
וחשבו
להם
כלי
שיר
כאותם
שלדוד
(בנוסחנו:
כדויד).
(ו)
ולא
נחלו
-
פירוש:
ולא
שמו
עצמם
חולים
על
שבר
יוסף.
(ז)
וסר
מרזח
סרוחים
,
פירוש
מרזח
-
בית
הוועד;
ודומה
לו:
"אל
תבא
(בנוסחנו:
תבוא)
בית
מרזח"
(יר'
טז
,
ה).
(ח)
מתאב
-
פירוש:
מכלה
,
כמו
"גרסה
נפשי
לתאבה"
(תה'
קיט
,
כ).
פירוש
אחר:
מתעב
אנכי
את
גאון
יעקב.
(ט-י)
והיה
אם
יותרו
אפילו
עשרה
אנשים
בבית
אחד
ומתו
,
עד
שיבא
או
דודו
או
משרפו
(בנוסחנו:
מסרפו)
להוציא
העצמות
מן
הבית
בשביל
לקוברם;
ואמר
לאשר
בירכתי
הבית:
העוד
עמך?
כלומר:
נשאר
עמך
כלום
אדם
בחיים?
ואמר:
אפס
-
כלומר:
אפסו
,
כלומר:
מתו.
ואמר:
הס
-
כלומר:
שתוק
אפילו
מלהזכיר
בשם
יי'
-
שתאמר
עליהם
צידוק
הדין
,
בשביל
שלא
ישמעו
אחרים
שהם
מתים
בזה
הבית
ויפחדו.
משרפו
-
פירוש:
אדם
אהוב
,
שישרוף
תכשיטין
שֶלמֵת
על
קברו
משום
אבל.
(יא)
הבית
הגדול
רסיסים
-
פירוש:
חתיכות
קטנות;
ודמיונו:
"רסיסי
טל"
(ראה
שה"ש
ה
,
ב)
,
שהוא
דק.
והבית
הקטן
בקיעים
-
כלומר:
חתיכות
גדולים.
והוא
כמו
משל
,
כלומר:
יותר
חטאו
הגדולים
,
מה
שלא
חטאו
הקטנים.
(יב)
הירוצון
בסלע
סוסים
-
פירוש:
יתכן
שירוצו
בסלע
סוסים?!
או
יתכן
שיחרש
(בנוסחנו:
יחרוש)
בסלע
בקרים?
אתם
הפכתם
לראש
משפט.
(יג)
לקחנו
לנו
קרנים
-
מלכות.