מאגר הכתר עמוס פרק ו עם פירוש ר' אליעזר מבלגנצי

פרק ו
(א) הוי השאננים בציון והבטחים בהר שמרון - "ולא נחלו על שבר יוסף" (להלן , ו) , ולא ישימו על לב פרצים שפורצים בם מלכי ארם ומלכי אשור; והולכים ודלים (ע"פ ש"ב ג , א) , והאומות הולכים וגדלים. והם אומרים: שלום יהיה לנו (ע"פ דב' כט , יח) , ומתענגים ומתעדנים בהיכליהם; כמו שמפרש והולך (להלן , ד - ו). ואינו מקנתר אלא למלכי דוד וישראל , שהם נקובי ראשית הגוים , ועליונים וראשים על כל גויי הארץ היו (ע"פ דב' כח , א). ובאו להם - לאילו שתי הממלכות , כל בית ישראל , וכלם כפופים להם ובאים להם למשפט; והיה להם לעשות צדקה ומשפט לכל עמם (ע"פ ש"ב ח , טו) , ולצאת ולבא לפניהם (ראה במ' כז , יז; דב' לא , ב) ולהורות הדרך הטובה והישרה. (ב) שהרי עברו כלנה וחמת רבה וגת פלשתים - שהם ראשי גוים וממלכות עתה כציון וכשמרון (ראה לעיל , א). הטובים הם מן שתי הממלכות האלה - מציון ומשמרון? והיה לכם לעבדני וללכת בדרָכַי על הארץ הטובה והרחבה (ע"פ שמ' ג , ח) שנתתי לכם. אם רב גבולם מגבולכם - שתוכלו לומר שאלהיהם גדול וחזק ממני להטיב לעובדיו יותר ממני , ולכך אתם עובדים אלהיהם?! (ג-ד) המנדים - ומרחקים ליום רע להם , לאמר: לא תבא עלינו רעה , וחרב ורעב לא נראה (ע"פ יר' ה , יב) , ומקרבין לשבת חמס. ולא ישימו על לב שסופן ללקות , אלא שכבים על מטות שן. וסרוחים - 'אשטנדיליץ' (בלעז) , דרך גאות ובטחון. (ה) הפורטים - לשון פרק השיר , 'רפריינט' (בלעז): פיסוק הניגון; כמו "ופרט כרמך" (וי' יט , י). (ו) וראשית שמנים - שמן של "בשמים ראש" (שמ' ל , כג) , שכל ראשי בשמים בהם. ולא נחלו על שבר יוסף - כמו שפירשתי למעלה (פס' א). (ז) לכן - על התענגם ולא נחלו על שבר עמי (ראה לעיל , ו) , עתה - בקרוב זמן , יגלו בראש גולים - המלכים הם יגלו בראש הגולים תחלה , והשרים. וסר מרזח סרוחים - ענין משכב הוא , מענין "סרוחים על ערסותם" (בנוסחנו: ערשותם; לעיל , ד); וכן הוא "אל תבא (בנוסחנו: תבוא) בית מרזח" (יר' טז , ה) - בית שכיב מרע , השוכב ונטוי למות. (ח) בנפשו - בעצמו; כמו "בי נשבעתי" (בר' כב , טז). מתאב - 'דישדשירונט' (בלעז); כלומר: איני תאב ― ומשמש 'עיקור' של "תאבתי" (תה' קיט , מ) ― עוזם ומבצריהם. והסגרתי עיר ומלואה - ביד אויב. (ט) והיה אם יותרו - מחרב האויב. עשרה אנשים - אפילו בבית אחד. (י) ונשאו דודו ומשרפו (בנוסחנו: ומסרפו) - הקרוב לו , וראוי לקוברו ולשרוף לו משרפות זונים ומרקחים (ראה דה"א טז , יד) בכבוד. נשאו להוציא עצמים מן הבית - לפנות הבית ולהשליך; כמו שיאמר למטה "רב הפגר בכל מקום השלך" (בנוסחנו: השליך; עמ' ח , ג). בירכתי הבית - בסופו. העוד עמך - במקום שאתה שם , עצמים , ונוציאם? אפס - כלו כלם. ואמר הס - שתוק ואל תבכה , פן ירגישו בנו האויבים שהעיר סגורה בידם; כי לא עת היא לזעוק ואף להזכיר בשם יי' ולזעוק אליו לעזרה , כי עת רעה היא , ואין לבטל הגזירה עוד בבכי בתפלה וזעקה. והוא שאמר למעלה "לכן המשכיל בעת ההיא ידום" (עמ' ה , יג) - מלבכות על אחיו ועל קרובו , כי ידע "כי עת רעה היא" מאת יי' (ראה שם) ונקמת יי' היא , ולא תועיל להם בכיה וזעקה. "ידום" (שם) - כענין "וידם אהרן" (וי' י , ג). להזכיר בשם יי' - כמו "ואנחנו בשם יי' אלהינו נזכיר" (תה' כ , ח). ועיקר המקרא בא לומר , כי פגריהם יבאשו (ע"פ יש' לד , ג) ולא יספדו להם ולא יקברו , לדמן על פני האדמה יהיו (ע"פ יר' טז , ד) - כלפי תענוגיהם שנתענגו , ולא נחלו על שבר יוסף (ראה לעיל , ו). וכן יאמר למטה "רב הפגר בכל מקום השלך הס": "השלך" - בלא קבורה; "הס" - בלי מספד. (יא) הבית הגדול - בתי המלך והשרים והמעֻנגים. רסיסים - שברים דקים ומפוררים. בקיעים - גסין מן הרסיסים. כל אחד לפי עונשו וגאותו. (יב) הירוצון בסלע סוסים - הלא אם באו לרוץ יפלו וישברו! ואם יחרש אדם סלע בבקרים?! לא בכח שור (ע"פ מש' יד , ד) יבקע ויפלח באדמה (ע"פ תה' קמא , ז) בחרישה! אף אתם לא תדרכו על אויביכם , כי הפכתם לראש משפט ופרי צדקה ללענה. (יג) ואתם שמחים ומתגאים בעצמיכם ללא דבר - על דבר שאין בהם , ועל נצחון וגבורה שהם לא עשו ולא מהם; שאומרים: הלא (בנוסחנו: הלוא) בחזקנו ובכחנו ועֹצם ידנו (ע"פ דב' ח , יז) לקחנו לנו קרנים על כל הגוים לנגח יחדו אפסי ארץ (ע"פ דב' לג , יז) - וידי עשתה זאת להם (ע"פ יש' מא , כ) , ולמען שמי שלא יתחלל (ע"פ יח' כ , ט) , ולא עליהם; שהרי הפכו לראש משפט (ראה לעיל , יב). וכשם שהסוס בגבורתו לא ירוץ וירמוס סלע , ולא השור בכחו יחרשנו ויבקענו (ראה שם) , כי הסלע יפרק וישבר עצמיו - כן לא ידרכו הם על במתי אויביהם (ע"פ דב' לג , כט) בכחם ובגבורתם , כי אויביהם ישברום. (יד) כי הנני מקים עליכם גוי ולחצו אתכם - ולא תוכלו להם. ודימה אתם לסוסים ולבקרים החזקים והגבורים , ואויביהם לסלע החזק מן הסוס והבקר (ראה לעיל , יב) , שאם הוא דורכו , סוף הוא מדוכא ונשבר על ידו - אף הם אם באו לדרוך על במתי אויביהם כאשר דרכו עד היום (ראה דב' לג , כט) , אויביהם ישברום וידכאום , כי סר צלם מעליהם (ע"פ במ' יד , ט).