מאגר הכתר עמוס פרק ו עם פירוש ר' יוסף קרא

פרק ו
(א) נקובי ראשית הגוים - ישראל הנקובים בשמותם , והם ראשונים לכל גוי להתפאר ולומר בפני האומות: אין בכל עריכם ובכל ארצכם שיהו דומין לארצינו הטובה ולערינו הבצורות! ובאו להם בית ישראל - הם באים בדברים עם האומות , לומר: (ב) עברו כלנה וראו - אם היא דומה לארצכם. ורדו גת פלשתים - שארץ גת היתה מוטבת מכל ארץ פלשתים; וכן הוא אומר "ויקח דוד את מתג האמה מיד פלשתים" (ש"ב ח , א) , ובדברי הימים הוא אומר "ויקח דוד (בנוסחנו ללא 'דוד') את גת מיד פלשתים" (דה"א יח , א) - ולכך קורא אותה "מתג האמה" , שהיא סוגרת את כל המלכות. הטובים מן הממלכות האלה - ממלכות ארץ ישראל? אם רב גבולם מגבולכם - בתמיה; כך אתם שואלים לאומות , אם רב גבולם מגבולכם? (ג) המנדים ליום רע - ישראל הם עצמם מנדים להם ליום רע , לילך בגלות: ותגישון שבת חמס - הגשתם עצמכם לשבת עם עשו , שהוא איש חמס. (ד) וסרוחים - 'שתנהמלנט' בלעז. ואוכלים כרים מצאן - מעבירים לפניהם עדרי הצאן לבחור כרים - המוטבים שבהם; וכן עגלים מתוך מרבק - השמינים שנתפטמו שם. (ה) הפורטים - פירש דונש (? ראה מחברת: 'פרט' , וראה רש"י) עם "ופרט כרמך לא תלקט" (וי' יט , י). פורטים - 'דמשנט' בלעז; ופתרונו: שמשברים את הקול להשוותו עם קול הנבל , וחושבים שיהא שירם כשיר דוד (בנוסחנו: דויד) , שהיה משורר מזמורי תילים בנגינות. (ו) ראשית שמנים ימשחו - שהשמן הראשון היוצא מן הזיתים מושחין בו את המלכים. ולא נחלו על שבר יוסף - אינם משימים ללבבם להחלות על שבר הבא על יוסף , לעשרת השבטים. (ז) לכן עתה יגלו בראש גולים - הם עשרת השבטים , שגלו תחילה לגלות יהויקים ויכניה וצדקיה (ראה מ"ב יז). וסר מרזח סרוחים - פתרון: יסור ויתבטל משתאות של אותן הסרוחים על ערשותיהם , ה"אוכלים כרים מצאן ועגלים מתוך מרבק" (לעיל , ד). מרזח - משתה; כמו "אל תבא (בנוסחנו: תבוא) בית מרזח" (יר' טז , ה). וכן שנינו בסיפרי (ספ"ב קלא): "ויחל העם לזנות את (בנוסחנו: אל) בנות מואב" (במ' כה , א) - עשו להם מרזחין מן השיטים ועד הגלגל (ע"פ מי' ו , ה) , הושיבו שם זונות כדי שיקלקלו ישראל עמהם מתוך שאוכלין ושותין עמהן; ועדיין לא נאסר לשתות את יינם של גוים. (ח) מתאב - "מתעב" (יש' מט , ז). והסגרתי עיר ומלואה - והסגרתי עיר ירושלם ויושביה ביד האומות. (י) ומשרפו (בנוסחנו: ומסרפו) - שחונטין את המת שלא יסריח , כמו 'משרפות מלכים': "וכמשרפות אבותיך" (יר' לד , ה). להוציא עצמים מן הבית - שעצם כשעורה מטמא (ראה משנה אהלות ב , ג). ואמר הס - אם נשאר שם עוד , הסר אותו מן הבית; שלא הזכיר שם יי' בימיו. (יא) והכה את (בנוסחנו ללא 'את') הבית הגדול רסיסים והבית הקטן בקיעים - כתרגומו: "וימחי מלכו רבא מחין תקיפין ומלכו זעירא מחא חלשא" (ראה ת"י). לעשרת השבטים קורא 'הבית הגדול' , ושבט יהודה ובנימן 'הבית הקטן'; שהרי עשרת השבטים רבים משבט יהודה ובנימן. וכן יחזקאל הוא אומר "ואחותך הגדולה שמרון... ואחותך הקטנה ממך היושבת מימינך" (טז , מו). רסיסים - שברים שברים; וכן בבראשית רבא (? ראה שמ"ר א , י): 'רעמסס' - שהיה מתרוסס. (יב) הירוצון בסלע סוסים אם יחרוש בבקרים כי הפכתם לרוש (לפנינו: לראש) משפט - פתרון: כשם שאי איפשר שירוצון הסוסים בסלעי ההרים , ואי איפשר לאדם שיחרוש בסלעים על ידי בקרים , כך אי איפשר לכם ללכת בדרכי יי' שתפשתם להפוך משפט לרוש ופרי צדקה ללענה. הירוצון - הוא מן התמוהין שתיבת אם משמשת אחריו; כמו "הים אני אם תנין" (איוב ז , יב). (יג) השמחים ללא דבר - הם שמחים שלא ישמעו דבר יי' מפי הנביא. הלא בחזקינו (בנוסחנו: הלוא בחזקנו) לקחנו לנו קרנים - כתרגומו: "הלא בתוקפנא קנינא לנא ניכסין"; הנכסים הם מרימין קרנו של אדם.