מאגר הכתר עמוס פרק ו עם פירוש ר' ישעיה מטראני

פרק ו
(א) נקובי ראשית הגוים - שהיו מכנים שֵם בניהם בשם הגוים כדי להתחבר עמהם. ובאו להם - בחברתם , בית ישראל. (ג) המנדים ליום רע - מסירים מעיניהם יום רע ואינם דואגים ממנו. ותגישון לשבת חמס - שאתם גוזלים וחומסים בתי העניים ויושבין בהם. (ד) וסרוחים על ערסותם (בנוסחנו: ערשותם) - כמו "וסרח העודף" (שמ' כו , יב); שהיו מתפשטים על ערסותם. או יש לומר שהיו מכוסים בכלים נאים; כמו "סרוחי טבולים בראשיהם" (יח' כג , טו). האוכלים כרים מן הצאן שלהם - ואינם צריכין לקנות מן השוק. (ה) הפורטים על פי הנבל - הם משוררים ומוציאים שירים על פי הנבל , להשמיע קול אחד. ופורטים - הוא לשון ביאור וחילוק , כמו 'כלל ופרט' בלשון חכמים (ראה תוס' שבועות א , ז). (ז) וסר מרזח סרוחים - סר וזעף (ע"פ מ"א כ , מג) יהיה האבל שלאלה הסרוחים על ערסותם (ראה לעיל , ד). (ח) נשבע יי' בנפשו - בעצמו; כמו "בי נשבעתי נאם יי'" (בר' כב , טז); ודומה לו "אשר לא נשא לשוא נפשי" (תה' כד , ד). מתאב אנכי את גאון יעקב - כמו "מתעב" (יש' מט , ז); ונחלף העי"ן באל"ף. (י) ומשרפו (בנוסחנו: ומסרפו) - קרובו , שליבו נשרף עליו. להוציא עצמים מן הבית - הם הפגרים. ואומר (לפנינו: ואמר) הס - שיראים להשמיע קולם מפחד האויב. כל זה יהיה להם שלא נתנו לב להזכיר בשם יי'. (יא) הבית הגדול רסיסים - כמו 'קנה מרוסס' בלשון משנה (שבת ח , ה). (יב) הירוצון בסלע סוסים , או אם יחרוש אדם בבקרים על הסלעים - לא יצליח; כך הם: כל דרכיהם בלי הצלחה. (יג) השמחים ללא דבר - הם שמחים על עבודה זרה שאינה כלום.