פרק ו
[א]
ה֚וֹי
הַשַּׁאֲנַנִּ֣ים
בְּצִיּ֔וֹן
וְהַבֹּטְחִ֖ים
בְּהַ֣ר
שֹׁמְר֑וֹן
נְקֻבֵי֙
רֵאשִׁ֣ית
הַגּוֹיִ֔ם
וּבָ֥אוּ
לָהֶ֖ם
בֵּ֥ית
יִשְׂרָאֵֽל:
[ב]
עִבְר֤וּ
כַֽלְנֵה֙
וּרְא֔וּ
וּלְכ֥וּ
מִשָּׁ֖ם
חֲמַ֣ת
רַבָּ֑ה
וּרְד֣וּ
גַת־פְּלִשְׁתִּ֗ים
הֲטוֹבִים֙
מִן־הַמַּמְלָכ֣וֹת
הָאֵ֔לֶּה
אִם־רַ֥ב
גְּבוּלָ֖ם
מִגְּבֻלְכֶֽם:
[ג]
הַֽמֲנַדִּ֖ים
לְי֣וֹם
רָ֑ע
וַתַּגִּשׁ֖וּן
שֶׁ֥בֶת
חָמָֽס:
[ד]
הַשֹּֽׁכְבִים֙
עַל־מִטּ֣וֹת
שֵׁ֔ן
וּסְרֻחִ֖ים
עַל־עַרְשׂוֹתָ֑ם
וְאֹכְלִ֤ים
כָּרִים֙
מִצֹּ֔אן
וַעֲגָלִ֖ים
מִתּ֥וֹךְ
מַרְבֵּֽק:
[ה]
הַפֹּרְטִ֖ים
עַל־פִּ֣י
הַנָּ֑בֶל
כְּדָוִ֕יד
חָשְׁב֥וּ
לָהֶ֖ם
כְּלֵי־שִֽׁיר:
[ו]
הַשֹּׁתִ֤ים
בְּמִזְרְקֵי֙
יַ֔יִן
וְרֵאשִׁ֥ית
שְׁמָנִ֖ים
יִמְשָׁ֑חוּ
וְלֹ֥א
נֶחְל֖וּ
עַל־שֵׁ֥בֶר
יוֹסֵֽף:
[ז]
לָכֵ֛ן
עַתָּ֥ה
יִגְל֖וּ
בְּרֹ֣אשׁ
גֹּלִ֑ים
וְסָ֖ר
מִרְזַ֥ח
סְרוּחִֽים:
[ח]
נִשְׁבַּע֩
אֲדנָ֨י
יְהֹוִ֜ה
בְּנַפְשׁ֗וֹ
נְאֻם־יְהוָה֙
אֱלֹהֵ֣י
צְבָא֔וֹת
מְתָאֵ֤ב
אָנֹכִי֙
אֶת־גְּא֣וֹן
יַעֲקֹ֔ב
וְאַרְמְנֹתָ֖יו
שָׂנֵ֑אתִי
וְהִסְגַּרְתִּ֖י
עִ֥יר
וּמְלֹאָֽהּ:
[ט]
וְהָיָ֗ה
אִם־יִוָּ֨תְר֜וּ
עֲשָׂרָ֧ה
אֲנָשִׁ֛ים
בְּבַ֥יִת
אֶחָ֖ד
וָמֵֽתוּ:
[י]
וּנְשָׂא֞וֹ
דּוֹד֣וֹ
וּמְסָֽרְפ֗וֹ
לְהוֹצִ֣יא
עֲצָמִים֘
מִן־הַבַּיִת֒
וְאָמַ֞ר
לַאֲשֶׁ֨ר
בְּיַרְכְּתֵ֥י
הַבַּ֛יִת
הַע֥וֹד
עִמָּ֖ךְ
וְאָמַ֣ר
אָ֑פֶס
וְאָמַ֣ר
הָ֔ס
כִּ֛י
לֹ֥א
לְהַזְכִּ֖יר
בְּשֵׁ֥ם
יְהוָֽה:
ס
[יא]
כִּֽי־הִנֵּ֤ה
יְהוָה֙
מְצַוֶּ֔ה
וְהִכָּ֛ה
הַבַּ֥יִת
הַגָּד֖וֹל
רְסִיסִ֑ים
וְהַבַּ֥יִת
הַקָּטֹ֖ן
בְּקִעִֽים:
[יב]
הַיְרֻצ֤וּן
בַּסֶּ֙לַע֙
סוּסִ֔ים
אִֽם־יַחֲר֖וֹשׁ
בַּבְּקָרִ֑ים
כִּֽי־הֲפַכְתֶּ֤ם
לְרֹאשׁ֙
מִשְׁפָּ֔ט
וּפְרִ֥י
צְדָקָ֖ה
לְלַעֲנָֽה:
[יג]
הַשְּׂמֵחִ֖ים
לְלֹ֣א
דָבָ֑ר
הָאֹ֣מְרִ֔ים
הֲל֣וֹא
בְחָזְקֵ֔נוּ
לָקַ֥חְנוּ
לָ֖נוּ
קַרְנָֽיִם:
[יד]
כִּ֡י
הִנְנִי֩
מֵקִ֨ים
עֲלֵיכֶ֜ם
בֵּ֣ית
יִשְׂרָאֵ֗ל
נְאֻם־יְהוָ֛ה
אֱלֹהֵ֥י
הַצְּבָא֖וֹת
גּ֑וֹי
וְלָחֲצ֥וּ
אֶתְכֶ֛ם
מִלְּב֥וֹא
חֲמָ֖ת
עַד־נַ֥חַל
הָעֲרָבָֽה:
פ
פרק ו
[א]
הוי
השאננים
בציון
והבטחים
בהר
שמרון
נקבי
ראשית
הגוים
ובאו
להם
בית
ישראל:
[ב]
עברו
כלנה
וראו
ולכו
משם
חמת
רבה
ורדו
גת פלשתים
הטובים
מן הממלכות
האלה
אם רב
גבולם
מגבלכם:
[ג]
המנדים
ליום
רע
ותגשון
שבת
חמס:
[ד]
השכבים
על מטות
שן
וסרחים
על ערשותם
ואכלים
כרים
מצאן
ועגלים
מתוך
מרבק:
[ה]
הפרטים
על פי
הנבל
כדויד
חשבו
להם
כלי שיר:
[ו]
השתים
במזרקי
יין
וראשית
שמנים
ימשחו
ולא
נחלו
על שבר
יוסף:
[ז]
לכן
עתה
יגלו
בראש
גלים
וסר
מרזח
סרוחים:
[ח]
נשבע
אדני
יהוה
בנפשו
נאם יהוה
אלהי
צבאות
מתאב
אנכי
את גאון
יעקב
וארמנתיו
שנאתי
והסגרתי
עיר
ומלאה:
[ט]
והיה
אם יותרו
עשרה
אנשים
בבית
אחד
ומתו:
[י]
ונשאו
דודו
ומסרפו
להוציא
עצמים
מן הבית
ואמר
לאשר
בירכתי
הבית
העוד
עמך
ואמר
אפס
ואמר
הס
כי
לא
להזכיר
בשם
יהוה:
ס
[יא]
כי הנה
יהוה
מצוה
והכה
הבית
הגדול
רסיסים
והבית
הקטן
בקעים:
[יב]
הירצון
בסלע
סוסים
אם יחרוש
בבקרים
כי הפכתם
לראש
משפט
ופרי
צדקה
ללענה:
[יג]
השמחים
ללא
דבר
האמרים
הלוא
בחזקנו
לקחנו
לנו
קרנים:
[יד]
כי
הנני
מקים
עליכם
בית
ישראל
נאם יהוה
אלהי
הצבאות
גוי
ולחצו
אתכם
מלבוא
חמת
עד נחל
הערבה:
פ