פרק ז
[א]
כה
הראני
אדני
יהוה
והנה
יוצר
גבי
בתחלת
עלות
הלקש
והנה־לקש
אחר
גזי
המלך:
[ב]
והיה
אם־כלה
לאכול
את־עשב
הארץ
ואמר
אדני
יהוה
סלח־נא
מי
יקום
יעקב
כי
קטן
הוא:
[ג]
נחם
יהוה
על־זאת
לא
תהיה
אמר
יהוה:
[ד]
כה
הראני
אדני
יהוה
והנה
קרא
לרב
באש
אדני
יהוה
ותאכל
את־תהום
רבה
ואכלה
את־החלק:
[ה]
ואמר
אדני
יהוה
חדל־נא
מי
יקום
יעקב
כי
קטן
הוא:
[ו]
נחם
יהוה
על־זאת
גם־היא
לא
תהיה
אמר
אדני
יהוה:
פ
[ז]
כה
הראני
והנה
אדני
נצב
על־חומת
אנך
ובידו
אנך:
[ח]
ויאמר
יהוה
אלי
מה־אתה
ראה
עמוס
ואמר
אנך
ויאמר
אדני
הנני
שם
אנך
בקרב
עמי
ישראל
לא־אוסיף
עוד
עבור
לו:
[ט]
ונשמו
במות
ישחק
ומקדשי
ישראל
יחרבו
וקמתי
על־בית
ירבעם
בחרב:
ס
[י]
וישלח
אמציה
כהן
בית־אל
אל־ירבעם
מלך־ישראל
לאמר
קשר
עליך
עמוס
בקרב
בית
ישראל
לא־תוכל
הארץ
להכיל
את־כל־דבריו:
[יא]
כי־כה
אמר
עמוס
בחרב
ימות
ירבעם
וישראל
גלה
יגלה
מעל
אדמתו:
ס
[יב]
ויאמר
אמציה
אל־עמוס
חזה
לך
ברח־לך
אל־ארץ
יהודה
ואכל־שם
לחם
ושם
תנבא:
[יג]
ובית־אל
לא־תוסיף
עוד
להנבא
כי
מקדש־מלך
הוא
ובית
ממלכה
הוא:
[יד]
ויען
עמוס
ויאמר
אל־אמציה
לא־נביא
אנכי
ולא
בן־נביא
אנכי
כי־בוקר
אנכי
ובולס
שקמים:
[טו]
ויקחני
יהוה
מאחרי
הצאן
ויאמר
אלי
יהוה
לך
הנבא
אל־עמי
ישראל:
[טז]
ועתה
שמע
דבר־יהוה
אתה
אמר
לא
תנבא
על־ישראל
ולא
תטיף
על־בית
ישחק:
[יז]
לכן
כה־אמר
יהוה
אשתך
בעיר
תזנה
ובניך
ובנתיך
בחרב
יפלו
ואדמתך
בחבל
תחלק
ואתה
על־אדמה
טמאה
תמות
וישראל
גלה
יגלה
מעל
אדמתו:
פ