מאגר הכתר עמוס פרק ז עם פירוש רש"י

פרק ז
(א) כה הראני - פורענות שהיה רוצה להביא , גובאי (לפנינו: גבי). בתחילת עלות הלקש - הוא לשון 'מלקוש' , שהתבואה עולה בקנה שלה. והנה לקש היה צומח אחר גזי המלך - אחר שגזזו תבואת המלך: עד שלא עלת בקנה היו גוזזים אותה שחת , להאכיל לבהמות. וכן תירגם יונתן: "דאיתגזיאת שיחתא דמלכא". ולשון משנה הוא (ראה מנחות י , ח): קוצר לשחת ומאכיל לבהמה. (ב) והיה אם כלה - כאשר כלה. לאכול את עשב הארץ - באותה שדה. ואומר: יי'... סלח נא - ואל תשחת את הארץ. מי יקום יעקב - "מאן יקום [יעקב] ויבעי על חטאיהון" (ת"י). כי קטן - "ארי מטלטלין" (ת"י). [כי קטן - כמו "קטנתי מכל החסדים" (בר' לב , יא): "זעירן זכוות" (ת"א).] (ג) נחם [יי'] על זאת - נתרצה בתפילתי ונעתר לי. (ד) הראני - עוד פורענות אחרת להביא עליכם. והנה קורא - את פמליא שלו , לריב אתכם בפורענות דליקת אש. החלק - חלקת השדה. (ה) [חדל נא - כמו 'סלח נא'.] (ז) על חומת אנך - "על שורא דדינא" (ת"י). וכן פתר דונש (ע' 24 - 25 ): אנך לשון ערבי הוא: חוט קו משקולת העופרת , אשר בה יבנו בוני חומה ליישר הדימוס. אף כאן הוא לשון קו משקולת משפט (ע"פ יש' כח , יז). (ח) הנני שם אנך - שופט אותם בקו שורת הדין. עבור לו - להמתין להם על פשעיהם. (ט) ומקדשי ישראל - הוא ביתאל , שנאמר "כי מקדש מלך הוא" (להלן , יג). על בית ירבעם - בן יואש (ראה עמ' א , א). (י) כהן ביתאל (בנוסחנו: בית - אל) - כומר לעבודה זרה. (יא) בחרב ימות ירבעם - והוא לא אמר כן , אלא "[וקמתי] על בית ירבעם" (לעיל , ט); והוא בנו זכריה , שהרָגוֹ שלום בן יבש (ראה מ"ב טו , י). (יב) [ויאמר אמציה - אבל ירבעם לא השיב דבר; מכאן שלא קיבל לשון הרע (ראה פסחים פז , ב). חוזה - 'זקף גדול'; כמלעיג על האדם , וקורהו "פרדיירא" (בלעז) . ברח לך וכו' ואכל שם לחם - התנבא שם בטולמי דנהמא שיתנו לך בנבואותיך; 'אל מושנש' (בלעז). "מקדש מלך" (להלן , יג) - ולא 'מקדש אלהים'. "לא נביא ובן נביא" (ראה להלן , יד) - אני ואבי מִיָמינו לא היינו 'פרדיירואר' וצריכין בפתותי לחם; עשיר הייתי מימי. דאמר מר (ראה נדרים לח , א): כל הנביאים עשירים היו; מנלן? מעמוס: "ארי מרי גיתין אנא ושיקמין לי נייח בשפילתא ומן קדם חובי עמי אנא מסגף נפשי" (ת"י) - מעוֹן הדור היה מתענה , ונראים פניו כמבקש לחם.] חוזה - אתה , שמתנבא עתידות , לך ברח לך אל ארץ יהודה - ששם מקדשו של הקדוש ברוך הוא שאתה מתנבא בשמו. (יג) וביתאל (בנוסחנו: ובית - אל) לא תוסיף עוד להנבא - שאין מזכירין כאן אלא שם עבודה זרה. (יד) [לא נביא אנכי - איני מנביאי שקר שלכם , הנוטלים שכרם להנבא. אנכי איני צריך לכל זאת ולא אבי כך ניהג; שאני עשיר , בעל מקנה ובעל נכסים , כמה שתירגם יונתן: "ארי מרי גיתי אנא ושקמין אית לי בשפלתא".] כי בקר (בנוסחנו: בוקר) אנכי - רועה בקר [שלי]. ובולס שקמים - מחפש בשקמים , לראות איזה עתו לקוץ כדי להוסיף ענפים , ואיזה ראוי לקורות; שכן דרך , שקוצצין בתולת השקמה. ובולס - כמו 'ובולש' , אלא שעמוס היה מגמגם בלשונו. שכך אמרו: למה נקרא שמו 'עמוס'? שהיה עמוס בלשונו; וישראל קורין אותו 'פסילוס'; כדאיתא בפסיקתא (פר"כ טז , ד). (טז) ולא תטיף - לשון נבואה הוא , והרבה יש במקרא. ["הטף אל דרום" (יח' כא , ב).]