מאגר הכתר עמוס פרק ז עם פירוש ר' יוסף קרא

פרק ז
(א) והנה יוצר גובי בתחילת עלות הלקש - גובי זהו מין ארבה. בתחילה , כשהתבואה עולה מן הארץ , והנה לקש אחר גזי המלך - כתרגומו: "בתר דאיתגזירת שיחתא דמלכא" , והוא ששנינו (ראה ירוש' פאה ב , א [טז , ד]): 'הקוצר לשחת'. כשהיתה התבואה צומחת היו גוזזים הקנה שהיה רך , כדי שיצמח אחר תחתיו שיהא חזק וגדול , כדי לסמוך שיבולת התבואה הגדילה אחריו; ואותה תבואה קורא 'לקש גזי המלך' - שגוזזים תבואת המלך. (ב) והיה אם כלה לאכול - כשראיתי אותו שבא לכלות ולאכול כל עשב הארץ , מיד עמדתי לבקש מאת הקדוש ברוך הוא לסלוח על אותו עון , ואומר: יי' אלהים , סלח נא! מי יקום יעקב כי קטן הוא - אם איני מתפלל עליהם , מי בהן שיקום לעזור ולעמוד לפניך , להפגיע שתיבטל בשבילו הגזירה זו?! כי נתמעטו צדיקי הדור. (ג) ומיד ניחם יי' על הרעה אשר דבר (ע"פ שמ' לד , יד). (ד) והנה קרא לריב באש - הקדוש ברוך הוא גוזר לריב ולהתווכח ביעקב ולהגלותם על יד האומות , הדומין לאש. ותאכל את תהום רבה - וכן הוא אומר "כי אש קדחה באפי ותיקד עד שאול תחתית" (דב' לב , כב); ואכלה את החלק - "ותאכל ארץ ויבולה" (שם). שבע שנים (היתה) ארץ ישראל באש ובגופרית נידונת , שהיו ראויין לגלות בימי ירבעם , אלא שתלה להם הקדוש ברוך הוא עד שנת תשע להושע (ראה מ"ב יז , ו; פס"ר א); ולכך נאמר "ניחם יי' על זאת" (לעיל , ו). (ז) חומת אנך - פתר רבי מנחם (מחברת: 'אנך') מלשון "נכים" (תה' לה , טו) ו"נפץ" (יש' ל , ל); והשיבו דונש ואמר (ע' 24 - 25 ): 'אנך פתר: נפץ , ואין לי בו חפץ (ע"פ מל' א , י); ולא כן (צ"ל: וְלוּ בָּן) שם קופץ , לפיו במסגֵירים'. ופתר בו דונש: אנך - הוא קו המשקולת שמודדין בו החומה ומשוין אותה שתהא כולה שווה , שלא תהא אבן בולטת חוץ. זהו דוגמת לישראל: כשם שאנך זה אינו נוטה לכאן ולכאן , כך איני נוטה לעבור על פשעיהם אלא אם כן אעשה בהם משפטים. (יא) כי כה אמר עמוס בחרב ימות ירבעם - והוא , אמציה (ראה לעיל , י) , שמע וטעה; שעמוס אמר "וקמתי על בית ירבעם" (לעיל , ט) ולא 'וקמתי על ירבעם'; שהוא לא נהרג אלא זכריהו בנו , שהרגו שלום בן יבש (ראה מ"ב טו , י). (יב) ואכול שם לחם ושם תינבא - שם , בארץ יהודה , יתנו לך פתותי לחם (ע"פ יח' יג , יט) שתנבא להם , והם ישמעו נבואתך , שהם יריאים מן הקדוש ברוך הוא. (יג) כי מקדש מלך הוא - 'כי מקדש יי'' אינו אומר , אלא 'מקדש מלך' , שאין יי' ביניהם; אבל ביהודה - שם מקדש יי'. (יד) לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי כי בוקר אנכי ובולס שקמים - השיבו עמוס לאמציה: אתה אמרת "ואכול שם לחם ושם תינבא" (לעיל , יב) - איני מתפרנס בפתותי לחם (ע"פ יח' יג , יט) , כי רועה בקר אנכי ובכך אנכי מתפרנס. ובולס שקמים - מחפש שקמים , ואומן אני לחתוך קרשים וקנים לבניין; בכל זה אנכי מתפרנס. (טו) ושמא תאמר: הואיל ובוקר אני (ראה לעיל , יד) , מפני מה אני נביא? לכך נאמר: ויקחני יי' מאחרי הצאן , ויאמר אלי... לך הנבא על (בנוסחנו: אל) עמי ישראל. (טז) ולא תטיף - לא תנבא; כמו "והטף אל דרום" (יח' כא , ב). (יז) אדמתך בחבל - בגורל.