פרק ז
[א]
כֹּ֤ה
הִרְאַ֙נִי֙
אֲדנָ֣י
יְהֹוִ֔ה
וְהִנֵּה֙
יוֹצֵ֣ר
גֹּבַ֔י
בִּתְחִלַּ֖ת
עֲל֣וֹת
הַלָּ֑קֶשׁ
וְהִ֨נֵּה־לֶ֔קֶשׁ
אַחַ֖ר
גִּזֵּ֥י
הַמֶּֽלֶךְ:
[ב]
וְהָיָ֗ה
אִם־כִּלָּה֙
לֶֽאֱכוֹל֙
אֶת־עֵ֣שֶׂב
הָאָ֔רֶץ
וָאֹמַ֗ר
אֲדנָ֤י
יְהֹוִה֙
סְֽלַֽח־נָ֔א
מִ֥י
יָק֖וּם
יַעֲקֹ֑ב
כִּ֥י
קָטֹ֖ן
הֽוּא:
[ג]
נִחַ֥ם
יְהוָ֖ה
עַל־זֹ֑את
לֹ֥א
תִֽהְיֶ֖ה
אָמַ֥ר
יְהוָֽה:
[ד]
כֹּ֤ה
הִרְאַ֙נִי֙
אֲדנָ֣י
יְהֹוִ֔ה
וְהִנֵּ֥ה
קֹרֵ֛א
לָרִ֥ב
בָּאֵ֖שׁ
אֲדנָ֣י
יְהֹוִ֑ה
וַתֹּ֙אכַל֙
אֶת־תְּה֣וֹם
רַבָּ֔ה
וְאָכְלָ֖ה
אֶת־הַחֵֽלֶק:
[ה]
וָאֹמַ֗ר
אֲדנָ֤י
יְהֹוִה֙
חֲדַל־נָ֔א
מִ֥י
יָק֖וּם
יַעֲקֹ֑ב
כִּ֥י
קָטֹ֖ן
הֽוּא:
[ו]
נִחַ֥ם
יְהוָ֖ה
עַל־זֹ֑את
גַּם־הִיא֙
לֹ֣א
תִֽהְיֶ֔ה
אָמַ֖ר
אֲדנָ֥י
יְהֹוִֽה:
פ
[ז]
כֹּ֣ה
הִרְאַ֔נִי
וְהִנֵּ֧ה
אֲדנָ֛י
נִצָּ֖ב
עַל־חוֹמַ֣ת
אֲנָ֑ךְ
וּבְיָד֖וֹ
אֲנָֽךְ:
[ח]
וַיֹּ֨אמֶר
יְהוָ֜ה
אֵלַ֗י
מָֽה־אַתָּ֤ה
רֹאֶה֙
עָמ֔וֹס
וָאֹמַ֖ר
אֲנָ֑ךְ
וַיֹּ֣אמֶר
אֲדנָ֗י
הִנְנִ֨י
שָׂ֤ם
אֲנָךְ֙
בְּקֶ֙רֶב֙
עַמִּ֣י
יִשְׂרָאֵ֔ל
לֹא־אוֹסִ֥יף
ע֖וֹד
עֲב֥וֹר
לֽוֹ:
[ט]
וְנָשַׁ֙מּוּ֙
בָּמ֣וֹת
יִשְׂחָ֔ק
וּמִקְדְּשֵׁ֥י
יִשְׂרָאֵ֖ל
יֶחֱרָ֑בוּ
וְקַמְתִּ֛י
עַל־בֵּ֥ית
יָרָבְעָ֖ם
בֶּחָֽרֶב:
ס
[י]
וַיִּשְׁלַ֗ח
אֲמַצְיָה֙
כֹּהֵ֣ן
בֵּֽית־אֵ֔ל
אֶל־יָרָבְעָ֥ם
מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֖ל
לֵאמֹ֑ר
קָשַׁ֨ר
עָלֶ֜יךָ
עָמ֗וֹס
בְּקֶ֙רֶב֙
בֵּ֣ית
יִשְׂרָאֵ֔ל
לֹא־תוּכַ֣ל
הָאָ֔רֶץ
לְהָכִ֖יל
אֶת־כָּל־דְּבָרָֽיו:
[יא]
כִּי־כֹה֙
אָמַ֣ר
עָמ֔וֹס
בַּחֶ֖רֶב
יָמ֣וּת
יָרָבְעָ֑ם
וְיִ֨שְׂרָאֵ֔ל
גָּלֹ֥ה
יִגְלֶ֖ה
מֵעַ֥ל
אַדְמָתֽוֹ:
ס
[יב]
וַיֹּ֤אמֶר
אֲמַצְיָה֙
אֶל־עָמ֔וֹס
חֹזֶ֕ה
לֵ֥ךְ
בְּרַח־לְךָ֖
אֶל־אֶ֣רֶץ
יְהוּדָ֑ה
וֶאֱכָל־שָׁ֣ם
לֶ֔חֶם
וְשָׁ֖ם
תִּנָּבֵֽא:
[יג]
וּבֵֽית־אֵ֔ל
לֹא־תוֹסִ֥יף
ע֖וֹד
לְהִנָּבֵ֑א
כִּ֤י
מִקְדַּשׁ־מֶ֙לֶךְ֙
ה֔וּא
וּבֵ֥ית
מַמְלָכָ֖ה
הֽוּא:
[יד]
וַיַּ֤עַן
עָמוֹס֙
וַיֹּ֣אמֶר
אֶל־אֲמַצְיָ֔ה
לֹא־נָבִ֣יא
אָנֹ֔כִי
וְלֹ֥א
בֶן־נָבִ֖יא
אָנֹ֑כִי
כִּי־בוֹקֵ֥ר
אָנֹ֖כִי
וּבוֹלֵ֥ס
שִׁקְמִֽים:
[טו]
וַיִּקָּחֵ֣נִי
יְהוָ֔ה
מֵאַחֲרֵ֖י
הַצֹּ֑אן
וַיֹּ֤אמֶר
אֵלַי֙
יְהוָ֔ה
לֵ֥ךְ
הִנָּבֵ֖א
אֶל־עַמִּ֥י
יִשְׂרָאֵֽל:
[טז]
וְעַתָּ֖ה
שְׁמַ֣ע
דְּבַר־יְהוָ֑ה
אַתָּ֣ה
אֹמֵ֗ר
לֹ֤א
תִנָּבֵא֙
עַל־יִשְׂרָאֵ֔ל
וְלֹ֥א
תַטִּ֖יף
עַל־בֵּ֥ית
יִשְׂחָֽק:
[יז]
לָכֵ֞ן
כֹּה־אָמַ֣ר
יְהוָ֗ה
אִשְׁתְּךָ֞
בָּעִ֤יר
תִּזְנֶה֙
וּבָנֶ֤יךָ
וּבְנֹתֶ֙יךָ֙
בַּחֶ֣רֶב
יִפֹּ֔לוּ
וְאַדְמָתְךָ֖
בַּחֶ֣בֶל
תְּחֻלָּ֑ק
וְאַתָּ֗ה
עַל־אֲדָמָ֤ה
טְמֵאָה֙
תָּמ֔וּת
וְיִ֨שְׂרָאֵ֔ל
גָּלֹ֥ה
יִגְלֶ֖ה
מֵעַ֥ל
אַדְמָתֽוֹ:
פ
פרק ז
(א)
כה
הראני
יי'
אלהים
והנה
יוצר
גובי
וכו'.
יוצר
-
שם
דמיון
ראשון
כמו
'יצר'
,
או
שם
נגזר
כמו
"יוצר
הרים"
(עמ'
ד
,
יג);
"הנני
יוצר
עליכם"
(יר'
יח
,
יא);
כמו
שיאמר
עוד
"והנה
קורא"
(להלן
,
ד).
והכל
עולה
לענין
אחד.
וטעם
גובי
-
שם
כלל
לארבה;
כמו
"שדי"
(יש'
נו
,
ט)
,
"שרי"
(יש'
י
,
ח)
,
ורבים
כן
לאין
מספר.
וטעם
לקש
-
מענין
"מלקוש"
(הו'
ו
,
ג);
כי
ענינו:
סוג
לכל
דבר
נמצא
מאוחר
בזמן.
ולכן
זה
שם
ידוע
אצלם
,
כמו
"שחיס"
ו"ספיח"
(יש'
לז
,
ל).
וטעם
גיזי
-
שם
מ"גוזז"
(ש"א
כה
,
ד);
והם
הקוצרים
,
בכלי
הנקרא
'זאייל'
בלשוננו
,
כל
אחו
ועשב
גדול.
ודרך
המלכים
להיות
להם
זה
לרעות
שם
הסוסים
,
ואחר
יעלה
דשא
ועשב
באדמה
עוד.
והיה
הארבה
משל
למלך
אשור
לרבויו
ולכלותו
כל
העמים
,
כי
זה
הוא
ענין
החיה
הראשונה
(ראה
דנ'
ח
,
ג
-
ד).
ואחר
המשילהו
השם
לו
באש
(ראה
להלן
,
ד)
,
כי
הדבר
האחד
יומשל
במשלים
רבים.
וכבר
זכרנו
כמו
זה
הרבה
(ראה
פירושו
יש'
י
,
ה
ועוד)
,
וביאור
זה
הכלל
'אוצר
יי''
יבא.
(ב)
וטעם
מי
יקום
יעקב
-
אחר
שיש
בו
'טרחא'
-
כמו
'מי
מעמיד
ומי
יוכל
לעמוד?'
,
כל
שכן
יעקב
שהוא
קטן
,
כמו
שכתוב
"כי
אתם
המעט
מכל
העמים"
(דב'
ז
,
ז)!
לכן
ראוי
לחמלה
מיד
מלך
אשור
יותר
משאר
האומות.
ולכן
ספר
הנביא
כי
נעתר
לו
השם
(ראה
להלן
,
ג);
כמו
שאמרו
כלם:
"ואותך
לא
אעשה
כלה"
(יר'
מו
,
כח).
(ד)
וטעם
את
החלק
-
קצת.
(ז)
כה
הראני
-
יי'
,
והנה
נצב
על
חומת
אנך
ובידו
אנך.
ראה
הפלגה:
כי
לפנים
זכר
שני
משלים
שראה
בחלום
(ראה
לעיל
,
א
-
ו)
,
ולא
זכר
שהיה
שם
שאלה
ותשובה
בין
השם
ובינו
כמו
שזכר
בזה
(להלן
,
ח)
וגם
עוד
במשל
'כלוב
קיץ'
(ראה
עמ'
ח
,
א
-
ב).
וזה
,
כי
הענינים
יבאו
במינים
שונים
לכל
אדם
,
וגם
לחכמים
וגם
לנביאים.
ובאור
זה
הכלל
'אוצר
יי''
יבא.
וטעם
הראני
-
השכל
הפועל
עם
השם
עצמו
,
כי
הוא
המראה
הרחוק.
והענין
אחד
באמרו
בכאן
כה
הראני
והנה
יי'
עם
מה
שאמר
"כה
הראני
יי'"
(לעיל
,
ד).
וטעם
אנך
-
הַבְּדיל
השוקע.
ותאר
החומה
מצד
אנך
הנתלה
בצדה
ביד
האיש.
וגם
בזה
הפלגה
גדולה
והערה
,
כי
אנך
הוא
גם
כן
לבנות
ובכאן
יורה
להרוס
,
כענין
מה
שאמר
ירמיה:
"תקשור
עליו
אבן...
ואמרתה
ככה
תשקע"
(ראה
יר'
נא
,
סג
-
סד).
וכן
רצה
השם
בזה
המשל
,
עם
היותו
ניצב
על
החומה
ומוריד
האנך
בצד
החומה
מלמעלה
למטה
,
להורות
כי
כן
תרד
החומה
כלה
ותשקע
לארץ
,
וגם
למשל
אחר
,
והוא
אומרו
"הנני
שם
אנך
בקרב
עמי
ישראל"
(להלן
,
ח)
,
כמו
"ושמתי
משפט
לקו
וצדקה
למשקלת"
(יש'
כח
,
יז);
כי
כן
כל
דיני
השם
וגזרותיו
בצימצום
ושיעור
ומשקל.
והכתוב
מפרש
פעם
הכל
,
פעם
קצת
,
ופעם
לא
דבר.
וביאור
כל
אלו
הענינים
'אוצר
יי''
יבא.
(ח)
עבור
לו
-
עבור
לו
על
פשעיו;
כטעם
"ועובר
על
פשע"
(מי'
ז
,
יח).
(ט)
וקמתי
על
בית
ירבעם
בחרב
-
זהו
ירבעם
בן
יואש
מלך
ישראל
,
זרע
ליהוא
בן
נמשי;
ובן
ירבעם
זה
הנקרא
"זכריה"
(מ"ב
יד
,
כט)
-
כמו
שמבואר
במלכים
כי
שלום
בן
יבש
הרגו
(ראה
מ"ב
טו
,
ח
-
יב);
ועל
זה
יאמר
עוד
"בחרב
ימות
ירבעם"
(להלן
,
יא).
וכל
זה
נכון
בעברי
ובהגיון;
וזהו
אחד
מסודות
הנביאים
,
וביאור
זה
הכלל
'אוצר
יי''
יבא.
(יג)
כי
מקדש
מלך
הוא
-
על
העגל
והבית
שהכין
שם
ירבעם
בן
נבט
(ראה
מ"א
יב
,
כו
-
לג).
(יד)
בוקר
-
מטעם
"בקרים"
(עמ'
ו
,
יב)
ושורים.
ובולס
-
אין
לו
חבר
,
ויפורש
כפי
ענינו;
והענין
,
כי
גדל
עם
הרועים
והנוקדים
,
כמו
שקדם
(ראה
עמ'
א
,
א).
(טו)
וגם
בזה
יאמר:
ויקחני
יי'
מאחרי
הצאן
-
כי
כן
דרך
כל
רועה
,
ללכת
אחרי
הצאן;
וכן
"וילך
מאחריהם"
(שמ'
יד
,
יט)
-
על
המלאך.
וביאור
זה
'אוצר
יי''
יבא.
(טז)
תטיף
-
אחד
ממקרי
השם
המדבר
,
כטעם
"כן
יזה
גוים"
(יש'
נב
,
טו).