פרק ז
[א]
כֹּ֤ה
הִרְאַ֙נִי֙
אֲדנָ֣י
יְהֹוִ֔ה
וְהִנֵּה֙
יוֹצֵ֣ר
גֹּבַ֔י
בִּתְחִלַּ֖ת
עֲל֣וֹת
הַלָּ֑קֶשׁ
וְהִ֨נֵּה־לֶ֔קֶשׁ
אַחַ֖ר
גִּזֵּ֥י
הַמֶּֽלֶךְ:
[ב]
וְהָיָ֗ה
אִם־כִּלָּה֙
לֶֽאֱכוֹל֙
אֶת־עֵ֣שֶׂב
הָאָ֔רֶץ
וָאֹמַ֗ר
אֲדנָ֤י
יְהֹוִה֙
סְֽלַֽח־נָ֔א
מִ֥י
יָק֖וּם
יַעֲקֹ֑ב
כִּ֥י
קָטֹ֖ן
הֽוּא:
[ג]
נִחַ֥ם
יְהוָ֖ה
עַל־זֹ֑את
לֹ֥א
תִֽהְיֶ֖ה
אָמַ֥ר
יְהוָֽה:
[ד]
כֹּ֤ה
הִרְאַ֙נִי֙
אֲדנָ֣י
יְהֹוִ֔ה
וְהִנֵּ֥ה
קֹרֵ֛א
לָרִ֥ב
בָּאֵ֖שׁ
אֲדנָ֣י
יְהֹוִ֑ה
וַתֹּ֙אכַל֙
אֶת־תְּה֣וֹם
רַבָּ֔ה
וְאָכְלָ֖ה
אֶת־הַחֵֽלֶק:
[ה]
וָאֹמַ֗ר
אֲדנָ֤י
יְהֹוִה֙
חֲדַל־נָ֔א
מִ֥י
יָק֖וּם
יַעֲקֹ֑ב
כִּ֥י
קָטֹ֖ן
הֽוּא:
[ו]
נִחַ֥ם
יְהוָ֖ה
עַל־זֹ֑את
גַּם־הִיא֙
לֹ֣א
תִֽהְיֶ֔ה
אָמַ֖ר
אֲדנָ֥י
יְהֹוִֽה:
פ
[ז]
כֹּ֣ה
הִרְאַ֔נִי
וְהִנֵּ֧ה
אֲדנָ֛י
נִצָּ֖ב
עַל־חוֹמַ֣ת
אֲנָ֑ךְ
וּבְיָד֖וֹ
אֲנָֽךְ:
[ח]
וַיֹּ֨אמֶר
יְהוָ֜ה
אֵלַ֗י
מָֽה־אַתָּ֤ה
רֹאֶה֙
עָמ֔וֹס
וָאֹמַ֖ר
אֲנָ֑ךְ
וַיֹּ֣אמֶר
אֲדנָ֗י
הִנְנִ֨י
שָׂ֤ם
אֲנָךְ֙
בְּקֶ֙רֶב֙
עַמִּ֣י
יִשְׂרָאֵ֔ל
לֹא־אוֹסִ֥יף
ע֖וֹד
עֲב֥וֹר
לֽוֹ:
[ט]
וְנָשַׁ֙מּוּ֙
בָּמ֣וֹת
יִשְׂחָ֔ק
וּמִקְדְּשֵׁ֥י
יִשְׂרָאֵ֖ל
יֶחֱרָ֑בוּ
וְקַמְתִּ֛י
עַל־בֵּ֥ית
יָרָבְעָ֖ם
בֶּחָֽרֶב:
ס
[י]
וַיִּשְׁלַ֗ח
אֲמַצְיָה֙
כֹּהֵ֣ן
בֵּֽית־אֵ֔ל
אֶל־יָרָבְעָ֥ם
מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֖ל
לֵאמֹ֑ר
קָשַׁ֨ר
עָלֶ֜יךָ
עָמ֗וֹס
בְּקֶ֙רֶב֙
בֵּ֣ית
יִשְׂרָאֵ֔ל
לֹא־תוּכַ֣ל
הָאָ֔רֶץ
לְהָכִ֖יל
אֶת־כָּל־דְּבָרָֽיו:
[יא]
כִּי־כֹה֙
אָמַ֣ר
עָמ֔וֹס
בַּחֶ֖רֶב
יָמ֣וּת
יָרָבְעָ֑ם
וְיִ֨שְׂרָאֵ֔ל
גָּלֹ֥ה
יִגְלֶ֖ה
מֵעַ֥ל
אַדְמָתֽוֹ:
ס
[יב]
וַיֹּ֤אמֶר
אֲמַצְיָה֙
אֶל־עָמ֔וֹס
חֹזֶ֕ה
לֵ֥ךְ
בְּרַח־לְךָ֖
אֶל־אֶ֣רֶץ
יְהוּדָ֑ה
וֶאֱכָל־שָׁ֣ם
לֶ֔חֶם
וְשָׁ֖ם
תִּנָּבֵֽא:
[יג]
וּבֵֽית־אֵ֔ל
לֹא־תוֹסִ֥יף
ע֖וֹד
לְהִנָּבֵ֑א
כִּ֤י
מִקְדַּשׁ־מֶ֙לֶךְ֙
ה֔וּא
וּבֵ֥ית
מַמְלָכָ֖ה
הֽוּא:
[יד]
וַיַּ֤עַן
עָמוֹס֙
וַיֹּ֣אמֶר
אֶל־אֲמַצְיָ֔ה
לֹא־נָבִ֣יא
אָנֹ֔כִי
וְלֹ֥א
בֶן־נָבִ֖יא
אָנֹ֑כִי
כִּי־בוֹקֵ֥ר
אָנֹ֖כִי
וּבוֹלֵ֥ס
שִׁקְמִֽים:
[טו]
וַיִּקָּחֵ֣נִי
יְהוָ֔ה
מֵאַחֲרֵ֖י
הַצֹּ֑אן
וַיֹּ֤אמֶר
אֵלַי֙
יְהוָ֔ה
לֵ֥ךְ
הִנָּבֵ֖א
אֶל־עַמִּ֥י
יִשְׂרָאֵֽל:
[טז]
וְעַתָּ֖ה
שְׁמַ֣ע
דְּבַר־יְהוָ֑ה
אַתָּ֣ה
אֹמֵ֗ר
לֹ֤א
תִנָּבֵא֙
עַל־יִשְׂרָאֵ֔ל
וְלֹ֥א
תַטִּ֖יף
עַל־בֵּ֥ית
יִשְׂחָֽק:
[יז]
לָכֵ֞ן
כֹּה־אָמַ֣ר
יְהוָ֗ה
אִשְׁתְּךָ֞
בָּעִ֤יר
תִּזְנֶה֙
וּבָנֶ֤יךָ
וּבְנֹתֶ֙יךָ֙
בַּחֶ֣רֶב
יִפֹּ֔לוּ
וְאַדְמָתְךָ֖
בַּחֶ֣בֶל
תְּחֻלָּ֑ק
וְאַתָּ֗ה
עַל־אֲדָמָ֤ה
טְמֵאָה֙
תָּמ֔וּת
וְיִ֨שְׂרָאֵ֔ל
גָּלֹ֥ה
יִגְלֶ֖ה
מֵעַ֥ל
אַדְמָתֽוֹ:
פ
פרק ז
[א]
כה
הראני
אדני
יהוה
והנה
יוצר
גבי
בתחלת
עלות
הלקש
והנה לקש
אחר
גזי
המלך:
[ב]
והיה
אם כלה
לאכול
את עשב
הארץ
ואמר
אדני
יהוה
סלח נא
מי
יקום
יעקב
כי
קטן
הוא:
[ג]
נחם
יהוה
על זאת
לא
תהיה
אמר
יהוה:
[ד]
כה
הראני
אדני
יהוה
והנה
קרא
לרב
באש
אדני
יהוה
ותאכל
את תהום
רבה
ואכלה
את החלק:
[ה]
ואמר
אדני
יהוה
חדל נא
מי
יקום
יעקב
כי
קטן
הוא:
[ו]
נחם
יהוה
על זאת
גם היא
לא
תהיה
אמר
אדני
יהוה:
פ
[ז]
כה
הראני
והנה
אדני
נצב
על חומת
אנך
ובידו
אנך:
[ח]
ויאמר
יהוה
אלי
מה אתה
ראה
עמוס
ואמר
אנך
ויאמר
אדני
הנני
שם
אנך
בקרב
עמי
ישראל
לא אוסיף
עוד
עבור
לו:
[ט]
ונשמו
במות
ישחק
ומקדשי
ישראל
יחרבו
וקמתי
על בית
ירבעם
בחרב:
ס
[י]
וישלח
אמציה
כהן
בית אל
אל ירבעם
מלך ישראל
לאמר
קשר
עליך
עמוס
בקרב
בית
ישראל
לא תוכל
הארץ
להכיל
את כל דבריו:
[יא]
כי כה
אמר
עמוס
בחרב
ימות
ירבעם
וישראל
גלה
יגלה
מעל
אדמתו:
ס
[יב]
ויאמר
אמציה
אל עמוס
חזה
לך
ברח לך
אל ארץ
יהודה
ואכל שם
לחם
ושם
תנבא:
[יג]
ובית אל
לא תוסיף
עוד
להנבא
כי
מקדש מלך
הוא
ובית
ממלכה
הוא:
[יד]
ויען
עמוס
ויאמר
אל אמציה
לא נביא
אנכי
ולא
בן נביא
אנכי
כי בוקר
אנכי
ובולס
שקמים:
[טו]
ויקחני
יהוה
מאחרי
הצאן
ויאמר
אלי
יהוה
לך
הנבא
אל עמי
ישראל:
[טז]
ועתה
שמע
דבר יהוה
אתה
אמר
לא
תנבא
על ישראל
ולא
תטיף
על בית
ישחק:
[יז]
לכן
כה אמר
יהוה
אשתך
בעיר
תזנה
ובניך
ובנתיך
בחרב
יפלו
ואדמתך
בחבל
תחלק
ואתה
על אדמה
טמאה
תמות
וישראל
גלה
יגלה
מעל
אדמתו:
פ